"הבת שלי ירדה מאד יפה במשקל. היא מתאמנת בחדר כושר והמאמן שלה נותן לה תפריט, אבל לאחרונה יש לה כאבי בטן באופן קבוע, והרופא ביקש שהיא תראה דיאטנית" כשהיא מגיעה היא נראית טוב, אתם יודעים, נערה מתוקה, לא רזה מדי, מטופחת, עם חולצת הבטן הקצרה והמכנסיים הגבוהים והצמודים, כמו כל בנות גילה. היא מספרת
יש משהו בפסח, עם הניקיונות והסדר שהוא מביא, דו-משמעית, שגורם לרבים מאיתנו לראות בו התחלה חדשה, נקיה, קצת כמו תחילת שנה. גם מזג האויר מתחמם, והשמש, והבגדים הקצרים מביאים איתם אנרגיות חדשות ומוטיבציה חדשה. אבל האם באמת אפשר לנקות הכול ולהשאיר מאחור את מה שהיה? ויותר מזה - האם כדאי? בקליניקה אני רואה את הביטוי
מה הכוונה ב"התחדשות"? לרוב, התחדשות נדמת לנו כהתחלה חדשה מחליפים מלתחה, צובעים את השיער בצבע אחר, עוברים דירה או מקום עבודה. התחלה נקייה אחת, שגוררת אחריה חיים חדשים. אבל ההתחדשות של אחרי החגים היא לא דף נקי וחדש והאמת שכך גם רוב ההתחלות שלנו גם צבע חדש לשיער, מקבל את הגוון שלו מהצבע המקורי שתמידי
"התוצאות שלכם בחיים הן מדד מאוחר של ההרגלים שלכם. השווי הפיננסי שלכם הוא מדד מאוחר של ההרגלים הפיננסיים שלכם. משקל גופכם הוא מדד מאוחר של הרגלי התזונה שלכם. הידע שלכם הוא ממד מאוחר של הרגלי הלמידה שלכם. הבלגן בביתכם הוא מדד מאוחר של הרגלי הסדר והניקיון שלכם. מה שתחזרו עליו שוב ושוב – זה מה
בכפר קטן בסין גר איש זקן וחכם, יודע כל. נער שובב רצה להתחכם לו. הוא החליט לבוא עם פרפר בידו ולשאול את החכם האם הפרפר מת או חי, ואז - אם החכם יגיד שהפרפר מת, הוא ישחרר אותו ואם החכם יגיד שהפרפר חי, הוא ימחץ אותו בידו. כך או כך, הוא יוכיח לכולם שהחכם טעה...
כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי (סליחה על הדרמטיזציה).. אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי, לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או
"האויב של הטוב הוא המצוין" פרפקציוניזם נדמת כתכונה להתפאר בה, בראיונות עבודה מציינים אותה כ"חסרון" אידיאלי, תכונה "רעה" שמעידה עליך טובות העניין הוא שמחוץ לראיונות עבודה, יש לתכונה הזו מחירים גבוהים, שהם אילו שהופכים אותה לבעייתית באמת וכדאי להכיר אותם אחד המחירים היקרים הוא "הכל או לא כלום" אם אני לא עושה מעולה, אני
מעוררת השראה הקביעות בה כל שבת תמה, ויום ראשון מתחיל לא חשוב אם זה קיץ או חורף חם או גשם חופש או שגרה. אם היה סופ"ש טוב או לא, ואם השבוע המחכה לנו מרגש או מבאס. עדין, הזמן חולף באותו קצב מתמיד בשלו. ואנחנו? אצל רובינו יכולת ההתמדה מחוברת לתוצאות אנחנו זקוקים לתוצאות כאן,
מרוץ הסופר אינדורו במסגרת משחקי המכביה ה-21 בת ה-7 מקריינת את מקצה הילדים - "אמא, תראי הוא נפל! הילד עם הקסדה הלבנה. נראה לי שהוא קיבל מכה, האופנוע נפל לו על הרגל. הוא צולע... מישהו לוקח לו את האופנוע ועוזר לו לקום. מסכן, כואב לו, הוא בקושי הולך נראה לי שהוא פורש, הוא זז הצידה"
אתם בטח מכירים את המספרים ואם לא, אני בטוחה שלא תצליחו להתחמק מהם בשבוע הקרוב. כמה משמינים בממוצע במהלך החג? כמה קלוריות יש במצה? כמה קלוריות אוכלים בליל הסדר? ועוד'... לרוב, אנשים בוחרים אחת משתי אסטרטגיות פעולה במצב כזה - 1. בריחה - "אני לא רוצה לדעת, תעזבו אותי באמא שלכם, תנו ליהנות!" 2.
