בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי. חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת. היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה. "לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו" והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי
מי המשפיע העיקרי על החלטות התזונתיות שלכם? ההורים שלכם? חברים? רופא? המדיה החברתית? מאמן הכושר שלכם? הסלב התורן שאתם עוקבים אחריו? דיאטנית קלינית? עצוב לשמוע אבל אם חשובה לכם התזונה, יש סיכוי גבוה שאתם מקשיבים לאנשים הלא נכונים... מחקרים מראים כי אנשים מאמצים המלצות תזונה מאנשים ש... נראים טוב, שמשווקים היטב, שמוכרים להם
כמה פעמים אנחנו אוכלים כי...סתם? בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו - אכילה משעמום אבל מה אצלנו, המבוגרים? מתברר שזה בדיוק אותו דבר העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים, ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד. התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא
כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי (סליחה על הדרמטיזציה).. אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי, לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או
הטכנאי היה אמור להגיע לפני 3 שבועות אבל בדרך לפה היו לו הרבה סיבות לביטולים, אני בטוחה שהן היו מוצדקות מבחינתו. אבל אתמול, כשהוא נתן תזמון משוער להגעתו, כבר לא לקחתי אותו ברצינות וברור לי שאם הייתה אפשרות, הייתי כבר מזמן פונה לאחר. וחשבתי לעצמי, כמה פעמים זה קורה לנו עם עצמנו. אנחנו מבטיחים
במשך שנים הסתכלתי על הטרנד הזה של שייק ירוק קצת בסקפטיות. לא הבנתי את ההתלהבות מהירוק ירוק הזה. עם כל הכבוד לוויטמינים, ויש כבוד, לא נראה לי לשתות משקה בריח ובצבע של דשא! חוץ מזה, ופה אני אחשוף קצת מהסנוביות שבי, כל מיני אנשים שכל ההתעסקות הבריאותית שלהם התחילה ונגמרה בשייק, גרמו לי לחשוב שזה
