אתמול בערב קיבלתי הודעה מרגשת ממטופל שלי, בה הוא סיפר לי לראשונה מה הביא אותו אלי. לפני שנה, בערב פסח, בעת ביעור חמץ הוא החליט לבער מחייו את העישון, המשקל העודף והכושר הלקוי. היום, שנה אחרי, 13 ק"ג פחות, לא מעשן ורץ מוכשר עם דופק מנוחה של 43. איזה השראה! תמיד הוקסמתי ממבערי
"אתם לא ממריאים לגובה היעדים שלכם אתם נופלים אל ההרגלים שלכם" (צארלס דואינג) פסח, אביב, חוויה של התחלה. הזדמנות מעולה לשים לעצמנו יעד, לפתוח דף חדש! איזה תחושה מרגשת, מעוררת, משמחת, אופטימית! אבל אז מגיע הבוקר או יום ראשון והגיע הרגע להתמודד. לא לקחת סיגריה לא לקחת עוגייה לקום מוקדם לצאת לאימון
טאטאתי את הבית הבוקר (כן, זה קורה לפעמים), ותוך כדי גם הקשבתי לאיזה פודקאסט. כי מי צריך להתרכז כשהוא מטאטא, כן? אבל פתאום, מצאתי את עצמי עומדת באמצע הבית ולא מוצאת את המטאטא. אותו אחד שרק לפני רגע השתמשתי בו. ועברתי על כל החדרים, ועל כל המקומות, גם אלו שלא הייתי בהם, ו...אין. לקח
