מפגש של חברים או משפחה לאירוע של "על האש" אינו סתם מפגש לארוחת ערב או צהרים, זה אירוע. מדובר ביום מלא שעיקרו סביב מה שמתרחש על הגחלים (בין אם אמיתיות או חשמליות). ולכולם יש אותו סדר: נקניקיות וכנפיים קודם, כדי שהילדים יאכלו כבר ואז הבשר ה"קל" חזה, פרגיות, שיפודים, לבבות ובסוף הסטייקים ועל השולחן
"לאכול אחרי האימון בערב? אבל אני מסיים ב-22:00..." "לא עדיף להפסיק לאכול ב-18:00? " "בדיאטה הקודמת שלי, הפסקתי לאכול מוקדם וירדתי מלא במשקל" "אם אני לא אוכלת בערב, אני קמה רזה ועם בטן שטוחה" נשמע לכם מוכר? אני שומעת את המשפטים האלו המון בקליניקה, אפשר להגיד שאפילו באופן יומי... אז האם לשעת האכילה יש משמעות?
מי המשפיע העיקרי על החלטות התזונתיות שלכם? ההורים שלכם? חברים? רופא? המדיה החברתית? מאמן הכושר שלכם? הסלב התורן שאתם עוקבים אחריו? דיאטנית קלינית? עצוב לשמוע אבל אם חשובה לכם התזונה, יש סיכוי גבוה שאתם מקשיבים לאנשים הלא נכונים... מחקרים מראים כי אנשים מאמצים המלצות תזונה מאנשים ש... נראים טוב, שמשווקים היטב, שמוכרים להם
כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי (סליחה על הדרמטיזציה).. אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי, לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או
"האויב של הטוב הוא המצוין" פרפקציוניזם נדמת כתכונה להתפאר בה, בראיונות עבודה מציינים אותה כ"חסרון" אידיאלי, תכונה "רעה" שמעידה עליך טובות העניין הוא שמחוץ לראיונות עבודה, יש לתכונה הזו מחירים גבוהים, שהם אילו שהופכים אותה לבעייתית באמת וכדאי להכיר אותם אחד המחירים היקרים הוא "הכל או לא כלום" אם אני לא עושה מעולה, אני
מרוץ הסופר אינדורו במסגרת משחקי המכביה ה-21 בת ה-7 מקריינת את מקצה הילדים - "אמא, תראי הוא נפל! הילד עם הקסדה הלבנה. נראה לי שהוא קיבל מכה, האופנוע נפל לו על הרגל. הוא צולע... מישהו לוקח לו את האופנוע ועוזר לו לקום. מסכן, כואב לו, הוא בקושי הולך נראה לי שהוא פורש, הוא זז הצידה"
אם נביט על מישהו נופל, ברור לנו מה יעזור לו לקום את זה גם ננסה ללמד את הילדים הקטנים שלנו: תנשום, קח רגע להבין מה קורה איתך, מה כואב, איפה נפגעת לפעמים מרוב הלם תקום ישר לפעמים תצטרך יותר זמן להתארגן לפני שתקום הישען על משהו קרוב, או על מישהו קרוב או בקש יד
פסח 2020, לפני שנתיים בדיוק, סגר ראשון. כולם בבית, רמות החרדה נוסקות לגבהים, ולרוץ מותר ברדיוס של עד 100 מ' מהבית. על רקע התקופה, איחדנו כוחות, איילת רוזנפלד, נטורופטית, קולגה וחברה ואני, לשיחה שהוקלטה ומופיעה גם באתר שלה. בשיחה דיברנו על השאלה איך לשמור או ליצור שגרת ספורט ותזונה בריאה גם בימים מורכבים. חשבתי
אתם בטח מכירים את המספרים ואם לא, אני בטוחה שלא תצליחו להתחמק מהם בשבוע הקרוב. כמה משמינים בממוצע במהלך החג? כמה קלוריות יש במצה? כמה קלוריות אוכלים בליל הסדר? ועוד'... לרוב, אנשים בוחרים אחת משתי אסטרטגיות פעולה במצב כזה - 1. בריחה - "אני לא רוצה לדעת, תעזבו אותי באמא שלכם, תנו ליהנות!" 2.
"אתם לא ממריאים לגובה היעדים שלכם אתם נופלים אל ההרגלים שלכם" (צארלס דואינג) פסח, אביב, חוויה של התחלה. הזדמנות מעולה לשים לעצמנו יעד, לפתוח דף חדש! איזה תחושה מרגשת, מעוררת, משמחת, אופטימית! אבל אז מגיע הבוקר או יום ראשון והגיע הרגע להתמודד. לא לקחת סיגריה לא לקחת עוגייה לקום מוקדם לצאת לאימון
