כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי (סליחה על הדרמטיזציה).. אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי, לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או
מעוררת השראה הקביעות בה כל שבת תמה, ויום ראשון מתחיל לא חשוב אם זה קיץ או חורף חם או גשם חופש או שגרה. אם היה סופ"ש טוב או לא, ואם השבוע המחכה לנו מרגש או מבאס. עדין, הזמן חולף באותו קצב מתמיד בשלו. ואנחנו? אצל רובינו יכולת ההתמדה מחוברת לתוצאות אנחנו זקוקים לתוצאות כאן,
הסרט הדוקומנטרי "כוח טבעי" (שנקרא באנגלית the game changers ומופץ ע"י נטפליקס), טוען שדיאטה טבעונית היא האופטימלית עבור ספורטאים, בעוד שדיאטה שכוללת בשר היא דיאטה מזיקה הן לביצועים הספורטיביים והן לבריאות בכלליות. האם זה נכון? בדקתי. ואתכם אני מזמינה לקרואת את הכתבה המלאה בנושא באתר הספורט bike panel" בכתבה אני מפרקת את הטיעונים אותם
אתם בטח מכירים את המספרים ואם לא, אני בטוחה שלא תצליחו להתחמק מהם בשבוע הקרוב. כמה משמינים בממוצע במהלך החג? כמה קלוריות יש במצה? כמה קלוריות אוכלים בליל הסדר? ועוד'... לרוב, אנשים בוחרים אחת משתי אסטרטגיות פעולה במצב כזה - 1. בריחה - "אני לא רוצה לדעת, תעזבו אותי באמא שלכם, תנו ליהנות!" 2.
אתמול בערב קיבלתי הודעה מרגשת ממטופל שלי, בה הוא סיפר לי לראשונה מה הביא אותו אלי. לפני שנה, בערב פסח, בעת ביעור חמץ הוא החליט לבער מחייו את העישון, המשקל העודף והכושר הלקוי. היום, שנה אחרי, 13 ק"ג פחות, לא מעשן ורץ מוכשר עם דופק מנוחה של 43. איזה השראה! תמיד הוקסמתי ממבערי
"אתם לא ממריאים לגובה היעדים שלכם אתם נופלים אל ההרגלים שלכם" (צארלס דואינג) פסח, אביב, חוויה של התחלה. הזדמנות מעולה לשים לעצמנו יעד, לפתוח דף חדש! איזה תחושה מרגשת, מעוררת, משמחת, אופטימית! אבל אז מגיע הבוקר או יום ראשון והגיע הרגע להתמודד. לא לקחת סיגריה לא לקחת עוגייה לקום מוקדם לצאת לאימון
אחד המטופלים שלי כתב לי השבוע, ברגע של תסכול - "אני על ארוכות של מעל 30 ק"מ ואת רוצה להגיד לי שאני לא יורד כי אכלתי פרוסת עוגה?????" מכירים את התופעה? הרבה מאד ספורטאים מבצעים תהליך מקביל של עליה בנפח האימונים וירידה במשקל. המטרה לפעמים חידוד של אחוזי השומן לפני תחרות, ולפעמים סתם –
הטענה הבריאותית החזקה ביותר של דיאטות הצום לסירוגין היא שהיא מפחיתה דלקתיות, ובעקבות כך מפחיתה סיכון להתפתחות מחלות כמו סכרת וכולסטרול, וגם מטפלת בהן דרך חיזוק מנגנונים בגוף שמכניסים סוכר לתאים, משתמשים בשומן כדלק זמין, מאטים את התקצרות הטלומרים (מה שמעיד על האטה בקצב הזדקנות התא) ומנקים את הפסולת בגוף שמגבירה דלקתיות. דלקות כרוניות
כעשור לפני סיום המחזור בפועל (כלומר – גילאי 35-40 בממוצע), המחזוריות הנשית מתחילה להשתנות בהדרגה. גם פה, כמו במחזור החודשי, יש שוני גדול בין אישה לאישה. השינוי הוא ברמה האובייקטיבית של קצב השינויים שחלים וההשפעה שלהם, וכן ברמת החוויה הסובייקטיבית שלהם. ועם זאת, ככל שהפסקת המחזור פתאומית יותר או מוקדמת יותר, ההשפעות יהיו חזקות
לא מזמן נתקלתי באמירה של דיאטן שאני מעריכה שטען שנשים בגילאי ה-40 פלוס עולות במשקל לא בגלל הגיל והשינוי ההורמונלי שנילווה אליו, אלא בגלל סיבות אחרות של אורך חיים כמו ירידה בתנועה, הגברת האכילה, ושינוים נלווים לגיל, כמו יותר בילויים שכוללים אוכל. והאמירה הזו גרמה לי לתחושה מאד לא נוחה. בבסיס האמירה הזו ישנה
