הטענה הבריאותית החזקה ביותר של דיאטות הצום לסירוגין היא שהיא מפחיתה דלקתיות,
ובעקבות כך מפחיתה סיכון להתפתחות מחלות כמו סכרת וכולסטרול, וגם מטפלת בהן דרך חיזוק מנגנונים בגוף שמכניסים סוכר לתאים, משתמשים בשומן כדלק זמין, מאטים את התקצרות הטלומרים (מה שמעיד על האטה בקצב הזדקנות התא) ומנקים את הפסולת בגוף שמגבירה דלקתיות.

דלקות כרוניות נפוצות מאד בעולם המערבי.

ספורטאים רבים סובלים מדלקות שבאות והולכות. זה כל כך שגרתי, שאנחנו כבר לא ממש מתעכבים על זה – לוקחים אנטי-דלקתי או תוסף שהומלץ לנו, קצת נחים וחוזרים לשגרה. לרוב על כאב, עד ההתפרצות הבאה.

אבל דלקתיות היא במקור תהליך תקין, בו מערכת החיסון מתגייסת כדי להילחם באיום שחדר לגוף. רק כאשר הדלקת הופכת תהליך כרוני, ולא נקודתי, היא מייצרת יותר נזק מאשר תועלת.

דלקת כרונית נוצרת כאשר הגוף לא מצליח להתגבר על גורם הדלקת. אם נשווה את הדלקת לאש – כאשר היא נקודתית האש גדולה ושורפת, וכשהיא כרונית אנחנו בעצם חיים עם גחלים לוחשות, ששבות ונדלקות ובכל פעם פוגעות עוד ברקמות סביבן.

דלקת כרונית קיימת אצל חולים במחלות אוטואימוניות, בשלבים הפעילים שלהן, כמו דלקת פרקים למשל, כתוצאה מפגיעה חוזרת באותה רקמה כמו שקורה כאשר הסחוס נפגע, או כתוצאה מנוכחות קבועה של גורמי דלקת בגוף שמגיעים למשל ממזון, אלכוהול או עישון.

במצבים כאלו אנחנו רוצים להוריד את גורמי הדלקת כדי להוריד את הנזק הפנימי לגוף.

עבורי, הטענות הללו היו הסיבה העיקרית לנסות לצום.

בנוסף, חשוב לי לומר, שהחלטתי שאני לא משתמשת בדיאטה הזו כדי לרדת במשקל.

נשמע אולי מוזר, אז אני אסביר.
בגילי המתקדם (תכף 45) ואחרי שנות דיאטות ארוכות, נמאס לי להילחם בעצמי. אני מחבבת את הגוף שלי עכשיו, (הייתי מתה לכתוב אוהבת…אבל עדיין קשה לי. אפילו לי)  ובכל מקרה, הפסקתי לריב איתו.

איך זה עבד בפועל?

הכנסתי את כל הארוחות הרגילות שלי לתוך 8 שעות של אכילה, וצמתי 16 שעות – בין 15:00 ל-7:00.

וזה היה קשה.

מאחר הצהריים הייתי רעבה מאד, עד כאבי בטן וקושי להירדם.

קמתי רעבה מאד, והיה לי קשה ממש להתאפק עם הקפה האהוב שלי בבוקר

ובשעות שאכלתי הייתי מאד שבעה, שבעה מדי אפילו.

אבל אחרי שבועיים הרעב ירד. יכולתי ללכת לישון בלי כאבי בטן, ולא הפריע לי לא לאכול בערב, להפך – זה נתן לי תחושה קלילה ושינה טובה יותר.
הרגשתי טוב, הרגשתי בשליטה, נהניתי ממה שכן אכלתי ומהשעות שאכלתי, וחשבתי שפיצחתי את העניין, ואני יכולה להמשיך לנצח.

ובכל זאת.

אחרי חודש – הפסקתי.

למה?