לא מזמן נתקלתי באמירה של דיאטן שאני מעריכה שטען שנשים בגילאי ה-40 פלוס עולות במשקל לא בגלל הגיל והשינוי ההורמונלי שנילווה אליו, אלא בגלל סיבות אחרות של אורך חיים כמו ירידה בתנועה, הגברת האכילה, ושינוים נלווים לגיל, כמו יותר בילויים שכוללים אוכל.

והאמירה הזו גרמה לי לתחושה מאד לא נוחה.

בבסיס האמירה הזו ישנה אמת. יש מחקרים שמראים שהשינוי בחילוף החומרים אצל נשים עם הגיל לא משתנה דרמטית, ויש מחקרים שמראים שהשינוי באורח החיים גדול אולי יותר מאשר מהשינוי בחילוף החומרים, ועדיין הטענה הזו בעייתית. מאד.

יש בה, בעיניי, קצת מ"האשמת הקורבן" שמזכירה לי את עצמי כנערה שסבלה מPMS קשוח, שכלל מגרנות, כאבי בטן, הקאות, מצבי רוח ושינויים בתאבון, וששמעה סביבה לא פעם את האמירה – "זה רק בראש שלך".

אז לא – זה לא רק בראש שלך, ואת לא "אשמה" בכל הסיפור הזה של שינויים הורמונליים שמתבטאים בין השאר במצבי רוח, עייפות, חולשה, שינויים בתאבון, כאבי גב וגם עלייה במשקל.

אמנם, תמיד ישנן גם סיבות אובייקטיביות.

וזה נכון שלא כולן סובלות באותה רמה או באותה צורה, או סובלות בכלל.

ועדיין – יש נשים שסובלות מתופעות הגיל, מתופעות המחזור, משינויים הורמונליים וכולנו, כן כולנו, מושפעות מהם ברמה זו או אחרת.

וזו לא בושה.

בעולם שמעריץ שליטה, המחשבה שיש משהו שאין לי עליו שליטה, כמו המצב ההורמונלי שלי, ושבצורה מסוימת משפיע על הדרך בה אנחנו מתנהלות, פועלות, מקבלות החלטות – באופן יומיומי, ישיר או עקיף, היא מחשבה לא לגיטימית. זו ויתור.

או כמו שאני שומעת הרבה בקליניקה – " אני יודעת שזה נשמע כמו תירוץ"

ההורמונים משפיעים לנו (גם) על הראש, גם על הגוף וגם על הנפש.

דווקא דרך היכרות המנגנון ההורמונלי האישי, ולא דרך הכחשתו, נוכל למצוא את הוודאות והשליטה במרחב חסר הוודאות של הגוף שלנו.

כסדרת הכתבות הקרובה, אכתוב את הסיפור של ההורמונים הנשיים והשינויים ברמתם במהלך השנים. אני חושבת שזה נושא לא מדובר מספיק, לא במרחבים הציבוריים הנשיים וגם לא בחדרי חדרים.

נדמה לי, והלוואי ואני טועה, שרוב הנשים לא מכירות את הגוף שלהן ברמה הזו. אין שיחה כזו בין אמא לבת, ואין שיעור כזה בבית ספר. לפעמים, כתוצאה מטיפולי פוריות, הריון או בעיה בכניסה להריון, הגוף "צועק", ההורמונים משתוללים, ואז אנחנו נאלצות להקשיב וללמוד אותו יותר, ומתחילות לחבר בין מה שקורה לנו רגשPMSית ומנטלית למה שקורה לנו ברמה ההורמונלית .

אבל רק מעטות ייקחו את הידע הזה ככלי שימושי להמשך החיים.

ברוב הזמן, אנחנו מנסות לשלוט על השינויים הללו, להחביא אותן, להתבייש בהם, כדי "לישר קו" ולתפקד.

העולם המערבי עובד בלינאריות – צעד אחרי צעד, דבר מוביל לדבר, עקביות, יציבות, סדר.
הצלחה או כישלון.

הדרישה היא לעמוד בקצב, וכל עצירה או שינוי או חלילה חזרה אחורה נתפסת כלא לגיטימית, כבעיה שיש לפתור.
לעומת הלינאריות הזו, גוף האישה, כמו הטבע עצמו, הוא מחזורי, והמחזוריות הזו נתפס כבעיה, חזרה אחורה, בעצירה, אבל זה לא מדויק.

מעגליות ומחזוריות יכולות ומובילות להתפתחות ולצמיחה, באופן מורכב יותר אולי, אבל גם שלם יותר.
לכן, קיים הכרח להכיר ולהבין אותן כדי לא להיבהל ולהפיק מהן, ומאיתנו, את הטוב ביותר.