איך קמים מנפילות

אם נביט על מישהו נופל, ברור לנו מה יעזור לו לקום את זה גם ננסה ללמד את הילדים הקטנים שלנו: תנשום, קח רגע להבין מה קורה איתך, מה כואב, איפה נפגעת לפעמים מרוב הלם תקום ישר לפעמים תצטרך יותר זמן להתארגן לפני שתקום הישען על משהו קרוב, או על מישהו קרוב או בקש יד

פרק 10- חו"ל ראשון לל"ג

נוסעים? נוסעים. נסתדר. זו הייתה החלטה לא פשוטה לטוס לחו"ל עם ילדים זו משימה שבסיסה מכילה קונפליקט. בטיול המטרה המוצהרת היא חופש, מנוחה, כיף, אבל לקחת את הילדים לחו"ל זו כבר מורכבות שמאיימת בדיוק על אותה מטרה... האמת שעד אז הייתה לנו חוויה טובה איתם בחו"ל, כך שהיינו אופטימיים וממש רצינו לנסוע. מה שכן

פרק 9 – אמא טובה היא אמא מבשלת

אחד הדברים שיש לי רגשות אשם עליהם מאז שהתגלה הצליאק אצלנו בבית, הוא אוכל. לא מה שאני אוכלת גם לא מה שהילדים אוכלים בעיקר מה שאני *לא* מבשלת. ובעיקר מה שאני לא מבשלת עבורה. יש כל כך הרבה אפשרויות. להכין טורטיות כוסמת ירוקה, לאפות לחם, פיתות, לחמניות, פשטידות, מאפים, עוגות נחמדות... אבל בסוף אני לוקחת

"סתם זרקתי עלי משהו"

"לקום בבוקר ולזרוק עלי משהו" זו אחת הפנטזיות הכי נפוצות אצל נשים. יחד עם "לאכול הכל, בלי שיראו עלי" ועם "לזנק בכיף מהמיטה לאימון" מעטות מודות שהן שומרות כל הזמן על מה שהן אוכלות, ושזה נעשה קשה עם השנים. שלא קל להן להתאמן, ושהן מתאמנות הרבה כדי להראות חטובות. מעטות יותר יודו שהן מזריקות

שינוי תזונתי בתקופה של חוסר וודאות

קיימת נטייה אנושית לקבל החלטות ב"התחלה". תחילת שנה, יום-הולדת, יום ראשון... אבל בחודשים האחרונים, הקורונה הכניסה לחיינו דינמיות שאין לה התחלה ואין לה סוף, דינמיות שיוצרת קודם כל חוסר וודאות. ובחיים של אי הוודאות, שלא ברור מה יקרה עוד רגע, שלא לדבר על עוד שבוע או חודש, הפסקנו לתכנן קדימה ולקבל החלטות. כי באמת, איך

פרק 4 – ההמתנה לביופסיה

בתהליך אבחון צליאק יש שלב ביניים מתיש וארוך, שבו את יודעת שלילדה שלך יש נוגדנים לצליאק, אבל אסור לך להכניס אותה לדיאטה ללא גלוטן. את גם יודעת שאם יש נוגדנים רוב הסיכויים שיש צליאק. ועדיין, את מחכה לבדיקה הקובעת. שלב ההמתנה לביופסיה. שלב זוועתי. מצד אחד, את מרשה לעצמך לפנטז על האפשרות שזה לא

עבור למעלה