החלטנו להוריד את הגלוטן לגמרי עוד לפני שהגענו לרופא לשיחה על תוצאות הביופסיה. התאריך היה סוף אוגוסט, הילדה עמדה לעבור לגן חדש, והיה צריך להתחיל ללמד את כולם איך להתייחס אליה, ואותה – איך לקחת אחריות. כבר בשבועות הקודמים, כשהבנו שזה הולך להיות האבחון, התחלנו לדבר איתה על גלוטן. מה זה בדיוק, על החיטה

התמונות מהביופסיה היו יפיפיות – הכל חלק, לא רואים שום פגיעה בתאים ובשבועות הבאים – שקט. אין שום טלפון מבית החולים, לא אומרים כלום. התלבטנו אם להוריד גלוטן או לא. כן, כי הנוגדנים בשמים, וכי, כמו שהרופאה אמרה, הסיכוי שזה לא צליאק הוא אפסי... לא כי אם הביופסיה לא תהיה מספיק ברורה, ויהיה צריך

זו סה"כ בדיקה לא מסובכת. למבוגרים גם עושים אותה במקרים רבים ללא הרדמה, אבל כשמדובר בילדה שלך, זה כבר מרגיש שונה. הילדה נסעה עם אבא שלה לבדיקה, והשאירה אותי לעבוד בבית. את הלב שלי היא לקחה איתה. מצחיק היה לראות כמה היא מתרגשת ושמחה לבדיקה הזו. גם את אחיה הגדול פעם הרדימו לניתוחון, וכל

בתהליך אבחון צליאק יש שלב ביניים מתיש וארוך, שבו את יודעת שלילדה שלך יש נוגדנים לצליאק, אבל אסור לך להכניס אותה לדיאטה ללא גלוטן. את גם יודעת שאם יש נוגדנים רוב הסיכויים שיש צליאק. ועדיין, את מחכה לבדיקה הקובעת. שלב ההמתנה לביופסיה. שלב זוועתי. מצד אחד, את מרשה לעצמך לפנטז על האפשרות שזה לא

זה קצת פסיכי, אבל כשאני רואה כמה הילדים שלי אוהבים ממתקים, יש לי ממש עקצוצים במערכת העצבים. בא לי לצעוק עליהם, לקחת להם מהידיים, לאסור עליהם לאכול את הרעל הזה... יו, איך בא לי! והאמת, אני מודה שגם עשיתי את זה שהם היו קטנים. המילה הראשונה שלהם לא הייתה במבה, והם גם לא נגעו

באותו היום בו הרופאה הודיעה על תוצאות הנוגדנים הלכנו ל...פיצרייה. חלק מהכיף שלנו בימי שלישי זה ללכת לאכול פיצה או פלאפל אחרי החוג שלהם. בעיקרון הם כנראה אוהבים יותר פלאפל, אבל הפיצה מגיעה עם ג'ימבורי צמוד, אז ברורה ההעדפה הראשונית. כך, שכל יום שלישי בדרך לחוג עולה השאלה – פיצה או פלאפל, ולא הופתעתי

מה צליאק עכשיו? אין לנו צליאק במשפחה. לפחות לא צליאק מאובחן, ולכן – באמת שלא ציפיתי. והילדה שלי לא נראית "ילדת צליאק" – היא גדלה ומתפתחת באופן תקין לחלוטין, היא מתלוננת "בקטנה" על כאבי בטן, אבל לא משלשלת, לא שוברת עקומת גדילה, לא חסרת תאבון. אבל להבדיל מהורים שאין במשפחה שלהם צליאק, והאבחון נופל

הגעתנו לבדיקה הזו "על הדרך". הגדול, (בן ה-6) התלונן במשך שבועות על "פיפי של כאילו". מרגיש שצריך אבל לא יוצא. ואני, חשבתי שפשוט לא בא לו ללכת לישון... אבל הוא התמיד בתלונה, ואני נשברתי. הלכנו לרופאה. הרופאה, למזלנו, הייתה מאד יסודית. התייחסה ברצינות לתלונה, ועל הדרך גם לחצה קצת על הבטן. הוא אמר שכואב.