האם אכילה רגשית היא רק אכילה? או אולי אותה הזנה רגשית ומנטלית שאנחנו מייצרים דרך אכילה רגשית יכולה להיות מושגת גם בדרכים אחרות, כמו למשל שינון מתכונים...? השנה, נארח אצלנו בבית מפגש של "זיכרון בסלון". סביב הכנת המפגש שמעתי הרצאות וקראתי תכנים על השואה, ושהאוזן שלי קלטה את המילה אוכל, והמוח לא הרפה... ציפיתי
במקור, הפוסט הזה שוחרר לרשת החברתית ב - 00:15... כוננות, התראות, ואני לא הצלחתי להירדם. אז במקום לאכול - כתבתי לכם למה אנחנו מחפשים אוכל כשרמת המתח עולה? בין אם יורים עלינו בפועל או שאנחנו בחוויה של המתנה לירי הבא, הגוף שלנו מגיב. רמות לחץ עולות, וההשפעה שלהן עצומה. הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
כמה פעמים אנחנו אוכלים כי...סתם? בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו - אכילה משעמום אבל מה אצלנו, המבוגרים? מתברר שזה בדיוק אותו דבר העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים, ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד. התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא
