הטענה הבריאותית החזקה ביותר של דיאטות הצום לסירוגין היא שהיא מפחיתה דלקתיות, ובעקבות כך מפחיתה סיכון להתפתחות מחלות כמו סכרת וכולסטרול, וגם מטפלת בהן דרך חיזוק מנגנונים בגוף שמכניסים סוכר לתאים, משתמשים בשומן כדלק זמין, מאטים את התקצרות הטלומרים (מה שמעיד על האטה בקצב הזדקנות התא) ומנקים את הפסולת בגוף שמגבירה דלקתיות. דלקות כרוניות
כעשור לפני סיום המחזור בפועל (כלומר – גילאי 35-40 בממוצע), המחזוריות הנשית מתחילה להשתנות בהדרגה. גם פה, כמו במחזור החודשי, יש שוני גדול בין אישה לאישה. השינוי הוא ברמה האובייקטיבית של קצב השינויים שחלים וההשפעה שלהם, וכן ברמת החוויה הסובייקטיבית שלהם. ועם זאת, ככל שהפסקת המחזור פתאומית יותר או מוקדמת יותר, ההשפעות יהיו חזקות
לא מזמן נתקלתי באמירה של דיאטן שאני מעריכה שטען שנשים בגילאי ה-40 פלוס עולות במשקל לא בגלל הגיל והשינוי ההורמונלי שנילווה אליו, אלא בגלל סיבות אחרות של אורך חיים כמו ירידה בתנועה, הגברת האכילה, ושינוים נלווים לגיל, כמו יותר בילויים שכוללים אוכל. והאמירה הזו גרמה לי לתחושה מאד לא נוחה. בבסיס האמירה הזו ישנה
במהלך המאה ה-11 תועדה לראשונה דיאטה – מדובר בדיאטה ייחודית ומעניינת שמיוחסת למלך וויליאם הכובש. הסיפור אומר שהמלך התקשה לעלות על סוסו כדי להילחם, ולכן הכריז על הימנעות מאכילה של מזון מוצק והמרה שלו ב...יין. השכרות לא מנעה, ואולי הגבירה, את חרדה שלו מהתנקשות בחייו, ולכן במקביל הוא גם נמנע מלצאת מחדרו. התוצאה הלא
