האם אפשר לשמור על ביצועים תחת "זריקות ההרזיה"? עבור רוב האנשים, ירידה במשקל היא המטרה הסופית. (נכון, בריאות זה חשוב, אבל תכלס, לרוב זו לא הסיבה לרצון לרזות....) עבור ספורטאים ומתאמנים, המשקל חשוב, אבל מה שחשוב באמת זה הרכב הגוף, הכוח המתפרץ, הסיבולת והיכולת להתאושש מהאימון הבא. אז מה קורה כשמכניסים למשוואה הזו תרופות כמו
מחקרי תרופות ההרזיה נראים מבטיחים, אבל זה לא מספיק. לפני הצריכה שלהם, נדרשת מאיתנו הבנה עמוקה יותר וקריאה ביקורתית שלהם, כדי שנקבל החלטות מושכלות - הרי מדובר בבריאות שלנו. אז - מי מממן את המחקרים האלו? מה באמת הם בודקים? ולא פחות חשוב - מה קורה מחוץ למעבדה? קבלו מדריך להבנה וצריכה ביקורתית ואחראית של
אחרי שהבנו בכתבה הקודמת איך התרופות החדשות (אוזנפיק, ווגובי ומאונג'רו) פועלות, הגיע הזמן לדבר תכלס: מה המחיר? בזה תעסוק הכתבה הזו - היתרונות, החסרונות ותופעות הלוואי של השימוש בתרופות הללו לכל התערבות רפואית, בטח עוצמתית, וודאי כזו שמטפלת בנושא המשקל והרעב, שהוא מורכב גם פיזיולוגית וגם רגשית ומנטלית, יש "תג מחיר". ראינו את
המסע של האנושות למציאת "גלולת הפלא" להרזיה רצוף בכוונות טובות, אבל גם בכישלונות מפוארים, התמכרויות ואפילו טרגדיות רפואיות. כדי להבין למה כולם מתלהבים היום, צריך להבין מאיפה באנו. לפני שאנחנו צוללים לדור החדש של תרופות ההרזיה, כדאי שנעצור רגע להסתכל אחורה. עידן ה"ספיד": כשהרזיה הגיעה עם מרשם לאמפטמינים בשנות ה-30 של המאה הקודמת התגלה
האם ספורט מרזה? רובנו נשלוף מהמותן את התשובה - "כן". או "ברור"! ספורט שורף קלוריות, ולכן - ספורט מרזה. פשוט. באמת? במחקר שנערך בשנת 2017 בדקו עד כמה פעילות גופנית תורמת לעלייה בהוצאה הקלורית . התוצאות היו מפתיעות. המחקר מצא שאין קו ישיר בין כמה פעילות גופנית אני עושה, לכמה אנרגיה אני מוציאה. או
"ההבטחות של יום ראשון/ יום-הולדת/ראש השנה" הן סוג של פולקלור. אנחנו עושים רשימה של מטרות, הבטחות והחלטות, יודעים בדיוק למה זה חשוב לנו, ואז יוצאים לדרך בביטחון מלא שגם נבצע אותן. ולפעמים זה גם עובד יפה. יום, יומיים, שבוע, שבועיים. אבל אז... אז קורים "החיים". תקראו לזה "כוח עליון" או "המציאות". כך או כך,
מתי ואיך התגלתה מחלת הצליאק ומה השתנה באבחון שלה היום? פתאום כל ילד שני בגן עם צליאק? נדמה שצליאק הפכה להיות מחלה פופולרית, אבל האמת היא, שהמחלה הזו מלווה את האנושות הרבה לפני שהתחלנו לקרוא לחלה "פחמימה". עוד במאה הראשונה לספירה (!), הרופא היווני ארטאוס מקפדוקיה תיאר "מחלה של מעיים רפויים". הוא לא קרא
"ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים" פתגם אינדיאני עתיק. יודעים מה לעשות ושוב ושוב מפסיקים? רוצים, ואז מוותרים? קורה משהו וכל ההישגים נמחקים? זה בדיוק מה שקורה כאשר שינוי פוגש אותנו כשאנחנו לא מוכנים אליו באמת. מה הכוונה? מוזמנים לקרוא *** מפתיעה או לא מפתיעה אתכם החזרה ללחימה? לא באמת חשוב. מה
אם הייתי שואלת אתכם, מה הכלי הכי חשוב כדי להצליח בתהליכי דיאטה ושינוי תזונתי, מה הייתם אומרים? תפריט? דיאטנית? זמן? פניות? זמינות של אוכל מתאים? כל זה באמת נכון, אבל הכלי החשוב ביותר שונה, והוא בכלל לא קשור לאוכל אלא לכל מטרה שתרצו להשיג. וזהו המיקוד. סיפור קטן 2 דקות לתוך השיעור המדריכה נכנסת
אחת השאיפות הגדולות שלנו, בטח בסופו של החופש הגדול, היא "לחזור לשגרה". ויש בה ריגוש, בדיוק כמו בשאיפה לחזור למשקל של לפני ההיריון/מרתון או לחזור לכושר של לפני הפציעה או של "לפני שהגיעו הילדים". העניין הוא שכל סיפור ה"לחזור" הוא... איך אגיד את זה יפה? סיפור נדמה לנו שה-"געגוע" לעבר יגרום לנו למוטיבציה אבל הגעגוע,
