בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי.

חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת.

היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט

כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה.

"לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו"

והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי שבוע.

והילדה יורדת, ועולה, ויורדת, ועולה

ומשהו נראה לי לא תקין.

תנו לה לבוא לבד, אני מבקשת.

ואז זה קורה.

בפגישה השנייה של שתינו לבד הדמעות משתחררות.

כולם מעירים לה, כל הזמן. מתמיד.

גם סבתא. בעצם, בעיקר סבתא,

וגם אמא.

והיא באמת מנסה, אבל זה לא פשוט לה. והאמת נמאס לה.

היא מזהה את המבט בלי המילים,

את האיסורים שהם רק עליה ולא על הרזים ממנה בבית

את האכזבה של כולם מהמשקל שלה. ממנה.

והאמת שבסדר לה. ככה. בדיוק ככה.

היא חכמה, ומצליחה, ויש לה מלא חברים ועיסוקים

ורק בבית…בבית היא מתחבאת רוב הזמן בחדר שלה.

אוכלת לבד, נמנעת מקשר עין בארוחות המשפחתיות.

לא צריך, אני אומרת לה. את לא חייבת לרזות.

את עושה ספורט, אוכלת בריא, גם אם לא תהיי רזה, בריאותית זה בסדר

פעם, אם את תרצי, אני בטוחה שתצליחי

כרגע, אם הם רוצים בשבילך, ואת לא רוצה בשבילם,

זה אבוד.

שלוש שנים חולפות, והיא חוזרת.

במדים, עם הדרגות.
באותו משקל, אבל עם חיוך.

היא כבר קצינה, גרה מחוץ לבית

אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי היא מצליחה לדבר עליהם בלי דמעות.

עכשיו היא רוצה.

ועכשיו, היא גם תצליח.

הכוונות הטובות שלנו יכולות לגרום לנזק.

נזק שלא יהיה קל לתקן.

נזק גדול יותר מכל תועלת שאולי נצליח לעשות.

אבל אנחנו כן יכולים לעזור, ברגע שהם מבקשים עזרה.

יש לכם ילד/ה שמתעסק יותר מדי עם אוכל, מראה, ספורט ומתחיל להראות לכם שזה אולי הזמן להתערב, או שילד/ה שמבקשים עזרה?
זה הזמן.

הציעו להם להגיע לתהליך קצר וממוקד שבו יקבלו את כל הידע הנדרש והכלים כדי לעשות את זה טוב

לכל הפרטים צרו קשר

ברגע שבני נוער אוכלים לא מספיק ביחס למה שהם צריכים ובמגוון שדרוש להם על מנת לספק את צרכי הגוף הגדל, מתרחשת פגיעה רב מערכתית – במערכת העיכול, בוויסות מנגנוני רעב ושובע, ביכולת הריכוז, בוויסות מצבי רוח (לא שהם באמת יודעים לעשות את הוויסות הזה גם ככה בגיל ההתבגרות…) ובעקבותיהם פגיעה בגדילה, בהתפתחות המינית ובפוריות.

בחיים האמתיים, אף אחד לא מכריח אותנו לשבת לבד בשקט

להפך, דוחפים אותנו לעשייה

ולכן אנחנו לא באמת מתאמנים בזה – ואולי כדאי

קבלו תרגיל לימים הקרובים –

אם נמאס לך לאכל משעמום ויש לך חשק להתעמת עם הרגש הלא נוח של שעמום

בפעם הבאה שאתם פותחים מקרר, תשאלו את עצמכם – מה אני מחפשת פה בכלל?

אם התשובה היא עניין, אתם במקום הלא נכון…

סגרו את המקרר, בלי לקחת כלום

תנשמו ותסתכלו מסביב

בטוחה שתמצאו משהו מעניין אחר

המצווה הכי משמעותית בחנוכה היא דווקא לא אכילת סופגניות
(אני יודעת שאת המומים 😊 )
אלא הגדלת האור שאנחנו מפיצים במטרה להאיר גם את הסביבה ולהוסיף לאור של האחרים

אז חשבתי להאיר לכם על כמה מיתוסים שגויים
שהורסים לכולנו את התזונה, את הדיאטה, ולפעמים את מצב הרוח
ואולי דרך זה לתרום את שלי לחג היפיפה הזה

אז לכבוד 8 נרות, יש לי 8 מיתוסים עבורכם.
את המיתוס האחרון, לכבוד השמש, שפורסם בכתבה המקורית בדף הפייס שלי, תוכלו לקרוא פה באתר בכתבה נפרדת בשם "האם תזונה זה מדע?"

קריאה מועילה ומנה!

1. צריך לספור קלוריות כדי לרדת במשקל

   לא. ממש לא.

   לא צריך לספור ויותר מזה, האמת שמסתירים מכם היא שאי אפשר לספור קלוריות.

   שיטות ההערכה לכמה קלוריות יש בכל דבר הן, בדיוק כמו שהן נקראות – הערכה, וככאלו הן לא מדויקות, ולא מאפשרות לדעת באמת כמה קלוריות צרכתם גם אם שקלתם ומדדתם את כל רכיבי המנה.

2. כמות הקלוריות במזון מאפשרת לדעת כמה הוא משמין

   לא

   זה לא כמה קלוריות אכלת (שכאמור, אי אפשר באמת לדעת) אלא זה מה המקור של הקלוריות הללו,

   כדי לדעת איך מזון מסוים ישפיע עלינו צריך לדעת הרבה יותר מכמה קלוריות יש בו. למשל מה הרכב המזון, מה הרכב הארוחה, ואפילו חשוב יותר מי אוכל, מתי ואיך…

   בקיצור – אי אפשר לקרוא למזון מסוים "משמין" כמו שאי אפשר לטעון שמזון אחר "לא משמין"

3. ספורט מרזה כי הוא שורף קלוריות

   לא

   ספורט יכול לעזור בירידה במשקל, אבל לאו דווקא בגלל הקלוריות שנשרפות, אלא בעיקר בגלל התהליכים המטבוליים שהוא מעורר בגוף, וגם זה רק בתנאי שהעובדה שאני עושה עכשיו ספורט לא גורמת לי לאכול יותר

4. יש לי שעון! אני יודעת כמה אני קלוריות אני שורפת באימון

   אני מניחה שניפוץ המיתוס הזה יבאס מאד הרבה אנשים

   אבל לא, אתם לא באמת יודעים כמה אתם שורפים באימון.

   השעונים על סוגיהם בנויים על משוואה מתמטית, שמעריכה את כמות הקלוריות שאתם יכולים לשרוף התאמה לגיל שלכם, המין, ואולי לפי הדופק

   כמו ביחס לקלוריות שאמרנו קודם, זו הערכה מאד כוללת, וחבל להכניס אותה לשיקולי בניית התפריט שלכם כאילו היא אמת מדעית.

   היא לא

   כמה תשרפו באמת באימון מאד אינדיווידואלי, ומשתנה עם הזמן, ולא רק בגלל הגיל

   והיי – גם זה קשור למה אתם אוכלים וכמה…

5. צמחונות וטבעונות הן צורות אכילה בריאות יותר

   לא

   כשאני אומרת "צמחוני" או "טבעוני" אני אומרת מה האדם לא אוכל,

   אבל תזונה בריאה מתייחסת למשהו אחר

   למה אני כן אוכלת

   ואם אני נמנעת מבשר זה לא אומר שאני כן אוכלת טוב

   ואם אני נמנעת מגבינות, ומוצרי חלב, זה לא אומר כלום על מה שאני מכניסה לגוף שלי

   כלומר – אני יכולה להיות צמחונית או טבעונית ולאכול גרוע, ממש גרוע

   ואני יכולה להיות "אוכלת כל" ולאכול מאד בריא ….

   אל תפלו לפח הזה

6. לא בריא להיות שמן

   זה מיתוס קצת טריקי

   בעיקרון, אפשר להיות בעודף משקל ולהיות מאד בריא, בתנאי שאני אוכלת בריא וטוב ועושה פעילות גופנית

   אבל, ופה הטריק –

   אם אני אוכלת בריא ובהתאמה לגוף שלי לא אהיה שמנה

   אם אני בעודף משקל – אני אוכלת יותר מדי, וגם אם זה אוכל בריא, זה לא תקין לגוף

   אז אמנם עדיף להיות בעודף משקל ולאכול בריא ולעשות ספורט, אבל עדיין לכמה אני אוכל יש משמעות בריאותית

7. להיות רזה זה בריא

   וגם פה יש טריק

   אפשר להיות רזה וחולה. אפילו מאד

   בין אם אני אוכלת אוכל רע, ופשוט "רזה גנטית" או אם אני עושה המון ספורט ולא אוכלת בהתאמה, או אם אני לא אוכלת מספיק

   כך, כך או כך – בריאות זו לא.

   ביננו, לפעמים זו מחלה קשה יותר מאשר השמנה

   הידעתם שאנורקסיה זו מחלה עם פרוגנוזה (כלומר, סיכויי החלמה) נמוכים מאד?

8. הוא רזה, אז שיאכל מה וכמה שהוא רוצה

   ופה מתחברים שני המיתוסים הקודמים, ומתווסף להם "בונוס".

   היות וחברתית-תרבותית קל לנו יותר לראות ילד רזה אוכל 3 סופגניות מאשר ילד בעודף משקל, פחות הורים ידברו או יתווכחו עם הילדים שלהם על כמה הם אכלו, אם הם רזים.

   וזו טעות.

   טעות גדולה

   UGE MISTAKE

   בריאותית, הנזק הוא אותו נזק לשני הילדים, וחינוך להרגלי אכילה בריאה צריך להתקיים בין אם הילד במשקל תקין או לא.

   ואם אנחנו מוצאים את עצמנו מעירים רק לילד בעודף משקל, אנחנו יוצרים נזק גדול יותר מאשר עוד סופגנייה.

צריכים עזרה? אשמח, זה בדיוק מה שאני עושה, מוזמנים לשלוח הודעה או להתקשר 0544998510

אכילה בררנית מוגדרת כאכילה של מגוון קטן מאד של מאכלים, לפעמים אפילו סוג אחד או שניים של מזונות.

ילד בררן יפסול קבוצות מזון שלמות כמו ירקות או פירות.

ככל שיהיו לו דפוסים נוקשים של אכילה, הוא גם ידרוש לקבל את המזון שהוא כן אוהב בצורה מאד ספציפית.

למשל – פסטה לבנה בצורת ביסלי בלבד בצלחת הירוקה.

ילד בררן יכול לבחור להימנע מקבוצות גדולות של מזונות על בסיס ריח, מרקם, מראה ואפילו צבע.

****

באופן טבעי,ילדים מפתחים בררנות אכילה ברמה מסוימת סביב גיל שנה וחצי-שנתיים,

ומתחילים להירתע ממזון חדש שמוצע להם.

ברמה האבולוציונית מדובר במנגנון המטרתו הייתה, כנראה, לשמור על הילד מלהכניס לפה מזון רעיל,

במיוחד בשלבים בהם הוא מתחיל להתרחק מההורה ולהסתובב לבד מחוץ למערה.

ברמה הפסיכולוגית-התנהגותית, הילד בשלבים אילו מתחיל להביע את הרצון שלו, ומעוניין לקבוע לבד מה הוא כן יכניס לגוף ומה לא.

בילדים המוגדרים על הרצף, בררנות היא חלק מדפוסי ההתנהלות הקבועים, ויופיעו כמובן גם באכילה.

במצבים כאלה, הבררנות נקשרת גם לקשיי וויסות, לרגישות גבוה למרקמים וריחות, לקושי לבטא במילים רצון או אי רצון,

לקושי בזיהוי תחושות רעב ושובע, לכאבים ולחוסר נוחות במערכת העיכול, הנובעים ממחלות רקע.

מכל הסיבות הללו, הטיפול בילד בררן שנמצא על הרצף מורכב בהרבה מאשר בילד בריא.

*****

בררנות אכילה תאובחן דרך מעקב אחרי האכילה של הילד ולא לפי המשקל או הנראות שלו,

וגם לא רק לפי בדיקות דם שגרתיות, שבודקות רק מס' קטן של ויטמינים.

ילד בררן יכול לאכול הרבה מאד מהדברים שהוא אוהב, להיראות במשקל תקין ואפילו במשקל גבוה

ובו זמנית לסבול מתת תזונה.

כן, תת תזונה.

ילדים בררנים מאד עלולים להגיע למצבי חסר

בין אם חסר של ויטמינים או מינרליים ספציפיים, שיפגעו להם בגדילה תקינה,

בתפקודי המוח ובוויסות הרגשי, ואפילו להגיע למצבי מחלה.

למשל – ילדים עם חסר בוויטמין C יכולים פתח צפדת, שזו מחלה שכמעט ולא ניתן לראות היום באוכלוסיות המערביות,

וילד עם חוסר בסידן וויטמין D יכול להגיע לרככת עצמות.

אילו אולי מצבי קיצון, אבל הם קורים גם בארץ ולרוב בקרב ילדים המצויים על הרצף.

גם בשלבים בהם החסר לא גדול עד רמת המחלה, נוכל לראות פגיעה משמעותית בגדילה או ביכולת של הילד לווסת את ההתנהגות שלו.

ילדים עם חסרים תזונתיים יהיו תזזיתיים יותר או חלשים יותר, יתקשו להתרכז, ירגישו לא טוב, יטו לחלות יותר, להגיב בצורה לא מווסתת ועוד.

*****

אז מה עושים?

קודם כל – מזהים האם הבעיה באמת קיימת. אין מה להיבהל מכל סירוב של ילד לטעום עגבנייה.

זה טבעי, וזה גם עובר אם נדע להגיב ולתת את תשומת הלב הנכונה לעניין האוכל.

שלושת כללי האצבע לאבחון ראשוני הם –

• הימנעות ופחד מאכילה של מזונות חדשים – האם הילד מסרב לגעת, לטעום או אולי אפילו להניח בצלחת מזונות חדשים?
• כמה מזונות הילד מסכים לאכול? ספרו, כן ממש לספור :)
• האם הילד נמנע מקבוצות מזון שלמות כמו פירות, ירקות או מוצרי חלב?

אם אתם מזהים מתוך השאלות האלו שהילד אולי לא אכלן טוב במיוחד, אבל גם לא בררן מדי, מעולה!

יש לכם, כהורים, המון כוח בידיים לעשות שינוי.

מס' טיפים –

אתם יכולים לקחת אתכם את הילד לקניות, כדי שיבחר מזונות שהוא מעוניין להתנסות בהם

אתם יכולים לשתף אותו בהכנה ובבישול, ילדים יאכלו טוב יותר מזון שהם טרחו להכין

תהיו יצירתיים בהכנה ובשילוב רכיבים חדשים בתוך האוכל השגרתי

תנו דוגמא אישית. תאכלו עם הילד, תגוונו בעצמכם את התזונה שלכם, תתנסו גם אתם איתו דברים חדשים אם מתאים לכם.

והכי חשוב – סבלנות. צריך מס' גדול של טעימות ושל התנסות במזונות חדשים כדי שהם ירגישו לנו טעימים,

תמשיכו להגיש, לנסות, לגוון.

*****

במידה ושלושת הקריטריונים לבררנות נענים אצל הילד שלכם או קרובים לכך, ואתם חוששים שקיימת בעיה, פנו לבירור.

חשוב – פנו לאיש מקצוע! דיאטניות שמתמחות  בילדים. הן יוכלו לספור יחד אתכם את המזונות שהילד אוכל

לחשב בצורה מדויקת האם מתקיים חסר באחד או יותר מרכיבי התזונה הנדרשים, או האם דווקא להפך – והיות והילד חוזר על רכיב מסוים שוב ושוב, אולי הוא בצריכה עודפת של משהו.

ברגע שילד אובחן כבררן, הדיאטנית תתאים לו את תוספי תזונה המדויקים.

תקבלו הדרכה איך לחשוף אותו בצורה הדרגתית למזונות חדשים, איך ליצור אווירה נעימה בארוחות ואיך לעודד יצירת שינוי.

*****

בררנות מתמשכת, כרונית, היא בעיית אכילה!

ילד בררן, שמסיבה כל שהיא מתחיל לפתח מאבקי כוח עם ההורים סביב האוכל, נוקשות או התנהגויות מורכבות סביב האכילה,

הוא ילד שיהיה בבגרותו בסיכון גדול יותר לבעיות והפרעות אכילה.

ולכן, אם אתם מרגישים שהאוכל הופך לבעיה, לעניין, ל"סיפור רע" בינכם לבין הילד שלכם,

אם האכלות הופכות מתישות והארוחות לא נעימות,

כדאי מאד לגשת לפגישה עם דיאטנית מתמחה.

לעיתים קרובות, תספיק פגישה חד פעמית כדי להקל וליצור שינוי.

כך תוכלו להבין איך אתם יוצאים מהפינה הזו, לפני שכל נושא האוכל, משקל, התנהגות אכילה יוצא משליטה…