המסע של האנושות למציאת "גלולת הפלא" להרזיה רצוף בכוונות טובות, אבל גם בכישלונות מפוארים, התמכרויות ואפילו טרגדיות רפואיות. כדי להבין למה כולם מתלהבים היום, צריך להבין מאיפה באנו. לפני שאנחנו צוללים לדור החדש של תרופות ההרזיה, כדאי שנעצור רגע להסתכל אחורה. עידן ה"ספיד": כשהרזיה הגיעה עם מרשם לאמפטמינים בשנות ה-30 של המאה הקודמת התגלה
נדמה שהמהפכה כבר כאן. התרופות שיהפכו את כולנו לרזים, בלי להיות רעבים, בלי להרגיש מתוסכלים. קצת כסף, דקירה קטנה ו...זהו. לא? האמת, במבט ראשון, זה נראה בדיוק כך. תרופות ה-GLP-1 (כמו ווגובי) והתרופות של המנגנונים הכפולים (כמו מונג'ארו), הן תרופות שונות לחלוטין מ"כדורי ההרזיה" הישנים. הן באמת משנות את כללי המשחק הפיזיולוגיים. כדיאטנית קלינית ותזונאית
אחת השאלות המרתקות ביותר במדע התזונה היא "למי יש השפעה גדולה יותר על המשקל? לסביבה או לגנטיקה?" ולמה היא כל כך מרתקת? בעיקר מכיוון שמאד קשה להפריד את שני הגורמים הללו. מה מפעיל את מה? מה היה קודם? או בעצם, מי אחראי ל"מגפת ההשמנה" העולמית? הגנטיקה שלנו או ההתנהגות שלנו? התשובה? כנראה גם וגם,
להנמיך ולזוז. אילו שתי בקשות, לא פשוטות, שאני מבקשת מההורים שמגיעים עם ילדים לתהליכי שינוי תזונתי וירידה במשקל. הילדים שמגיעים עושים ברוב המקרים קולות רמים של מוטיבציה. ויש להם מוטיבציה, והם באמת מאד רוצים. אבל, זה קשה להם. מאד!!!! קשה לווסת את האכילה כשרעבים קשה להגיד לא לממתקים אצל חברים קשה לעמוד מול שולחן
אני? שמן? מי אמר...? די. כבר לא קר באמת. ויחד עם ההתקלפות שלנו מהשכבות "המגנות" מתחילה החשיבה קדימה – ים, בגדים קצרים, חופשות... שם כבר אי אפשר להסתיר את הקילו-שניים שעלו במהלך "שנת החורף", ואם אפשר עוד כמה קילו שהיו שם קודם. אז מה? דיאטה?? כדי "להראות טוב" כמו שדורשת החברה, הרבה אנשים עושים
