במקרים רבים, רבים מדי, אנשים מגיעים אלי לקליניקה כי כבר "אין ברירה".
אין ברירה, יש לי מרתון עוד 3 חודשים ואני יודע שזה מאד ישפיע על התוצאה
אין ברירה, כי הבדיקות שלי כבר לא טובות
אין ברירה, כי עליתי הרבה יותר מדי, ושום דבר לא עבד עד עכשיו.
אין ברירה, כי אני לא מצליחה לייצר שליטה על האוכל לבד.
ועוד "אין ברירות" שכאלה.
ולמה רק כשאין ברירה?
הסיבה העיקרית היא – המוטיבציה. או נכון יותר, ההיעדר שלה.
"עד עכשיו לא הייתה לי מוטיבציה" או במילים אחרות – לא התחשק לי להתעסק בזה ובטח לא התחשק לי לוותר על האוכל שאני אוהב
ובגלל שבלי מוטיבציה אי אפשר לעשות משהו, אז מחכים.
מחכים שהמוטיבציה תבוא או תחזור או תיווצר.
וכשהיא כבר מגיעה, מפחדים כל הזמן מהרגע שבו היא "תגמר".
כי זו הסיבה שבפעם הקודמת כשהדיאטה התמוססה, או נהרסה.
אבל מה אם משהו חוסם את המוטיבציה מלהגיע?
מה אם הבעיה היא לא העדר מוטיבציה אלא…פחד?
אולי, רק אולי, זה לא שאני חסרת מוטיבציה או גרגרנית או עצלנית או כל דבר אחר שאתם אומרים לעצמכם?
מה אם אני מפחדת?
לפחד?
ממה?
אז בואו נרד קצת לשורשי הפחד, באשר הוא.
פחד הוא רגש כל כך בסיסי, שהוא ממוקם בחלק הכי קדום במוח שלנו, בגזע המוח.
במקור, הפחד הוא חלק ממנגנון ההישרדות – פחדת, נזהרת, העלית את הסיכוי שלך לא להיטרף.
ככה בסיסי.
היום, הפחדים שלנו ברובם לא באמת קשורים לדברים שמסכנים אותנו פיזית, אבל הם עדיין מדליקים בדיוק את אותו מנגנון מוחי.
ולכן, אנחנו יכולים להתגבר עליהם עם אותם מנגנונים מוחיים.
אבל קודם בואו נבין ממה אנחנו מפחדים כל כך, ואל תדאגו – מיד אני מקשרת את זה לאוכל
בעקרון יש 3 סוגי כאב שמהם אנחנו פוחדים –
1. פחד מאבדן –
אם אשנה את חיי או אעשה את הדבר החדש הזה, אאבד משהו שחשוב לי. אני יכולה לאבד אדם שחשוב לי או לאבד את המקום שלי בחברה או לאבד תחושה שאני מאד אוהבת שיש לי – ביטחון, וודאות, חיבור, חוויה שעושה לי טוב.
למשל – אני יכולה לאבד את ההנאה שבאכילה עם החברים מהעבודה בצהריים אם אצטרך לאכול אוכל "אחר" או אני יכולה לאבד מזונות שאני אוהבת כל כך או את הכיף של לאכול מול הטלוויזיה.
ככל שאני תקועה במשחק הזה של "מה אני אפסיד כש…" אני לא יכולה לזוז. הפחד מזין את עצמו ומונע ממני לעשות שינוי לכיוון שאני רוצה.
אז מה עושים עם הפחד הזה?
הדרך היא לשים את הפוקוס על מה שנרוויח ולא על מה שנפסיד. איך ארגיש כשארזה? איך ארגיש כשאחצה את קו הסיום במרתון? איזה כיף יהיה לי לקנות בגדים!
2. פחד מהתהליך –
אם התהליך דורש ממני מאמץ, אני לא יודעת איך לעשות את זה, אין לי ביטחון איך לעשות את הדברים, אני צריכה ללמוד הרבה, אני זקוקה לעזרה ותמיכה או שהייתה לי כבר בעבר חוויה לא טובה, הסיכוי שלי להתחיל מאד נמוך.
הפחד למשל להתמודד עם לערוך קניות אחרת, הפחד מהקושי שיהיה לי באימונים, הפחד שאצטרך להשקיע עכשיו זמן כדי לבשל לבד.
אז איך מתגברים על הפחד הזה? אחת הדרכים היא להתייחס לשינוי כמשחק. אתגר זה טוב, זה יכול לאפשר לנו לחיות יותר לעומק, ליהנות, להתרגש, להוסיף אנרגיה טובה ותיבול לשגרה שלנו. אם זו תהיה דרך החשיבה שלי – אוכל לעשות את השינוי.
3. פחד מהתוצאה –
מה יקרה אם אעשה את כל המאמץ, אבל התוצאה לא תהיה שווה את זה?
מה אם אתאמץ, אבל לא ארזה, לא יהיה לי חיים טובים יותר, לא ארגיש טוב יותר, לא אשפר את התוצאות שלי בבדיקות או לחלופין במרתון?
פה, אם נתקעתי, לעולם לא אשתנה.
מה עושים?
מה הדרך להתמודד עם הפחד הזה?
במקום להתרכז בתוצאות השליליות שעלולות לקרות, תשומת הלב צריכה להיות על הדברים הטובים שאוכל להשיג אחרי ש"אקפוץ למים".
מה יכול לקרות טוב?
מה עוד אוכל להרוויח מהתהליך שהוא לא רק התוצאה הסופית המדויקת שאני שואפת אליה?
אולי אוכל ליהנות ממזון חדש, אהנה להתלבש, לצאת, לעשות קניות, אהיה אנרגטית יותר. אם הפוקוס שלי יהיה על הדברים הטובים שיגיעו, שמחכים לי, שארוויח – אוכל להתמודד הרבה יותר טוב עם כל סוג של פחד.
אז לסיכום –
דבר ראשון – כדי שנוכל לעשות שינוי, ולא ליפול קרבן רק לשריר המוטיבציה, אנחנו צריכים באופן מודע להזיז את המחשבות שלנו לכיוון מקדם, ולא להשאיר אותן בתוך הפחדים.
כלומר, במקום להשקיע אנרגיה בפחד, נשנה את הפוקוס – לסיכוי, ליתרונות, לרווחים.
ודבר שני – אם יש לכם פחד ספציפי, דברו אותו עם מי שעוזר לכם. מסגרת נכונה תיתן מענה לכל פחד.
ספרו לי,
מה אתם מתכננים לעשות?
השאר תגובה