"ההבטחות של יום ראשון/ יום-הולדת/ראש השנה" הן סוג של פולקלור.
אנחנו עושים רשימה של מטרות, הבטחות והחלטות, יודעים בדיוק למה זה חשוב לנו,
ואז יוצאים לדרך בביטחון מלא שגם נבצע אותן.
ולפעמים זה גם עובד יפה. יום, יומיים, שבוע, שבועיים.
אבל אז…
אז קורים "החיים".
תקראו לזה "כוח עליון" או "המציאות".
כך או כך, קורה משהו שמוציא אותנו מהרצף, ו"הורס הכל".
ההחלטות הולכות בדרכן של ההבטחות שקדמו להן בשנה שעברה,
כלומר, מתפוגגות,
ואנחנו נותרים עייפים, מאוכזבים מעצמנו, והרבה פחות מאמינים ביכולת שלנו להצליח.
****
וזה לא "שפיר" כמו שאומרים בעולם הרפואה.
כל חוויה כזו היא "גידול ממאיר", כזה ששולח גרורות לנפש שלנו.
כל פעם שאנחנו מחליטים ולא עומדים בהבטחה שנתנו לעצמנו, אנחנו הופכים בעיניי עצמנו ליותר חלשים, חסרי מסוגלות, חסרי עמוד שידרה.
ולכן בפעם הבאה אהסס יותר אם בכלל לקחת על עצמי פרויקט שינוי, והסיכוי שאצליח בו יורד.
כי הרי כזו אני…מבטיחה ולא עומדת בהבטחות של עצמי.

מה עושים?

  1. יוצאים לדרך רק אם אני בטוחה שאני באמת הולכת לעשות את זה.
    אין מה לשים שעון מעורר ולהבטיח לעצמי שאקום מחר בבוקר לריצה, אם אני יודעת שהסיכוי לכך נמוך.
  2. בוחרים מטרה, גם אם קטנה יותר, שאין ספק שאצליח לעמוד בה.
    למשל להקדים את ההתעוררות שלי ברבע שעה בלבד, ולעשות רק מתיחות.
  3. מתמידים!! קמים, ממשיכים, גם אל מול מלאי ההפתעות שהחיים מציבים לנו שוב ושוב.

ומה אם לא?

אם לא מצליח
זה הזמן לבקש עזרה מאדם מקצועי.
אדם שיהיה "העזר כנגדך" ויחייב אותך לעשות,
שידע להתבונן מהצד, בעיניים טובות, אבל בלי מעורבות רגשית, וידרג את השינויים באופן כזה שתצליח להתקדם ולהתמיד בהם

(היי! זה בדיוק שאני עושה היטב כבר שנים ).

ואם לא מתאים עכשיו ?
אז פ
שוט אל.
אל תבטיחו, אל תחליטו, אל תתחייבו. זה רק יהרוס לכם את הסיכוי להצליח בעתיד.