ארכיון תהליך - אורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

"הבת שלי חייבת לרזות"

Admin — Tue, 04 Apr 2023 15:14:16 +0000

בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי.

חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת.

היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט

כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה.

"לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו"

והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי שבוע.

והילדה יורדת, ועולה, ויורדת, ועולה

ומשהו נראה לי לא תקין.

תנו לה לבוא לבד, אני מבקשת.

ואז זה קורה.

בפגישה השנייה של שתינו לבד הדמעות משתחררות.

כולם מעירים לה, כל הזמן. מתמיד.

גם סבתא. בעצם, בעיקר סבתא,

וגם אמא.

והיא באמת מנסה, אבל זה לא פשוט לה. והאמת נמאס לה.

היא מזהה את המבט בלי המילים,

את האיסורים שהם רק עליה ולא על הרזים ממנה בבית

את האכזבה של כולם מהמשקל שלה. ממנה.

והאמת שבסדר לה. ככה. בדיוק ככה.

היא חכמה, ומצליחה, ויש לה מלא חברים ועיסוקים

ורק בבית…בבית היא מתחבאת רוב הזמן בחדר שלה.

אוכלת לבד, נמנעת מקשר עין בארוחות המשפחתיות.

לא צריך, אני אומרת לה. את לא חייבת לרזות.

את עושה ספורט, אוכלת בריא, גם אם לא תהיי רזה, בריאותית זה בסדר

פעם, אם את תרצי, אני בטוחה שתצליחי

כרגע, אם הם רוצים בשבילך, ואת לא רוצה בשבילם,

זה אבוד.

שלוש שנים חולפות, והיא חוזרת.

במדים, עם הדרגות.
באותו משקל, אבל עם חיוך.

היא כבר קצינה, גרה מחוץ לבית

אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי היא מצליחה לדבר עליהם בלי דמעות.

עכשיו היא רוצה.

ועכשיו, היא גם תצליח.

******

הכוונות הטובות שלנו יכולות לגרום לנזק.

נזק שלא יהיה קל לתקן.

נזק גדול יותר מכל תועלת שאולי נצליח לעשות.

אבל אנחנו כן יכולים לעזור, ברגע שהם מבקשים עזרה.

******

יש לכם ילד/ה שמתעסק יותר מדי עם אוכל, מראה, ספורט ומתחיל להראות לכם שזה אולי הזמן להתערב, או שילד/ה שמבקשים עזרה?
זה הזמן.

הציעו להם להגיע לתהליך קצר וממוקד שבו יקבלו את כל הידע הנדרש והכלים כדי לעשות את זה טוב

לכל הפרטים צרו קשר

הפוסט "הבת שלי חייבת לרזות" הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

מי קובע עליך?

Admin — Thu, 02 Feb 2023 09:58:26 +0000

מי המשפיע העיקרי על החלטות התזונתיות שלכם?

ההורים שלכם?

חברים?

רופא?

המדיה החברתית?

מאמן הכושר שלכם?

הסלב התורן שאתם עוקבים אחריו?

דיאטנית קלינית?

עצוב לשמוע אבל אם חשובה לכם התזונה, יש סיכוי גבוה שאתם מקשיבים לאנשים הלא נכונים…

מחקרים מראים כי אנשים מאמצים המלצות תזונה מאנשים ש…
נראים טוב, שמשווקים היטב, שמוכרים להם ניסיון אישי,
ושיש להם הרבה עוקבים, בין אם וירטואלית (ברשתות) או בעולם האמתי (המאמן בחדר הכושר למשל).

סה"כ נשמע הגיוני

אם הם נראה טוב, אז בטח הם יודעים על מה הם מדברים, לא?

אם להם עבד, אז זה יעבוד גם לך

לא.

למרבה הצער, אילו לא האנשים עם הידע המקצועי שגם יכול לעזור לאחרים
אלה אלו האנשים עם היכולת הטובה ביותר לשכנע אתכם שהם יפתרו לכם את הבעיה.

רואים את זה בכל פינה:

בין אם אילו ידועניות שמבטיחות הבטחות קוסמות כמו "שתיה של כמה כוסות מיץ סלר ירזה אתכן"
בלי לציין, וכנראה גם בלי לדעת שבפועל, צריכה מוגברת של מיץ סלרי עלולה לגרום להפרעות קצב בלב

או מאמני כושר חטובים וצעירים שמוכרים אבקות חלבון לילדים, לבני נוער ולמבוגרים

ומבטחים שזה מה שיעלה להם מסת שריר

שזורקים מספרים כמו "לפחות 100 גר' חלבון ליום" בלי לדעת מה המשמעותיות

ומבלי לציין שצריכה מוגברת ולא מותאמת יכולה לגרור פגיעות בכליות בעתיד,

ובין אם סלבס שמוכרים עם קופון הנחה כל מיני תוספים ש"שורפים שומן" או "משביעים",
ונשבעים שבזכותם הם רזו,
אבל לא מספרים שעל הדרך הם גם פוגעים בחילוף החומרים ועלולים לגרום להתמכרות של מערכת העיכול למשלשלים.
וזו יכולה להיות אפילו הקוסמטיקאית המקסימה שלך,
שבטוחה שסוכר הורס את העור ולכן אסור לך לגעת בו,
ודואגת להזהיר אותך מפני ה"רעל הזה"
אבל לא יודעת שפעם הייתה לך הפרעת אכילה ושהניסיון עכשיו לאכול בלי סוכר יכול להיות הגורם שיחזיר אותך בדיוק לשם.

********

קיים הבדל עצום בין "תעשיית הבריאות" לבין בריאות

תעשיית הבריאות משתמשת באנשים יפים כדי למכור אשליה של רזון ויופי דרך הבטחות לשינויים דרמטיים,
לרוב מהירים, ובעיקר "פרקטיים"
"תאכל את זה, אל תאכל את זה"

הם מדברים במשפטים ברורים, חדים, חד משמעיים

האינטרס הבריאותי שלכם לא רלוונטי עבורם.
הם רוצים שתראו תוצאה מהר עכשיו, כדי שהם ימכרו יותר עכשיו.

ואחר כך?

תחנקו

לא מזמן שמעתי מראיין באחד הפודקאסטים שאמר בתסכול – "מבאס לראיין איש מקצוע, אי אפשר להוציא מכם סקופ"

וזה נכון, וזו בדיוק הבעיה השיווקית.

איש מקצוע אמתי יודע כמה מורכבות קיימת בכל אדם
כמה סכנה יש בהצהרות חד-משמעיות, ועד כמה גוף האדם ונפשו פגיעים,

מכאן הוא גם מבין באמת כמה אחריות זה לטפל באדם אחר, מה המשמעות של התאמת הטיפול לאדם באופן פרטני לאדם
וכמה חשוב להיות מודעים לכך שהחלק הבעייתי הוא לא שהתוסף או הדיאטה לא עובדים,

אלא שהם יכולים ליצור נזק שיהיה קשה מאד לתקנו.

ואילו נזקים יכול כבר מאמן כושר או סלב כזה או אחר לעשות ?

טוב ששאלתם!

המון

מקוצר היריעה אתמקד בפגיעה קשה שאני רואה בשנים האחרונות

הרבה יותר מאי פעם
פגיעה בדימוי גוף ועידוד הפרעות אכילה

הגיעו אלי נערים ונערות שהמאמנים שלהם הנחו אותם להוריד פחמימות
וכתוצאה מכך הגדילה שלהם נפגעה, הם פתחו שנאה עצמית, עיסוק אובססיבי בספורט ובאוכל, דימוי גוף נמוך והפרעות אכילה.

אני רואה בקליניקה לא מעט נשים מתוסכלות מחוסר היכולת שלהן לעמוד בכללים

שקבעו לעצמן כל מיני דוגמניות ומשפיעניות, בסגנון "אפס סוכר" או בלי פחמימות.

נשים חכמות, משכילות, שבטוחות שהן הבעיה, הרי איך יכול להיות שהן יודעות שסוכר זה רעל ועדיין לא מצליחות להימנע לחלוטין?

נשים שבטוחות שמשהו בגוף שלהן לא עובד טוב,
ולא מעלות בדעתן שאולי הבעיה היא בהמלצות הלא ראליות שהן אוספות ברחבי הרשת ולא בגוף שלהן.
והתוצאה הקשה – שנאה עצמית.

אני רואה גברים שלוקחים תוספים שלא הוכחו מחקרית, אבקות חלבון בכמויות מוגזמות,
אוכלים חלבונים בכמות גדולה והכל כדי להגדיל מסת שריר באופן שלא ראלי ביחס לגילם
או לדרך האימון שלהם ובמקום לשפר את בריאותם, רק פוגעים בה.

אני רואה ילדים שמחקים ספורטאים שהם מעריצים ומפסיקים לאכול מוצרי חלב או פחמימות או בשר, כדי שיהיו להם קוביות בבטן.

הם פוגעים בגדילה שלהם, מגיעים לאנמיה, מחרפים את הפרעות הקשב והריכוז שלהם,
ובעיקר, ומרגישים "דפוקים" חסרי כוח רצון וחלשים אל מול אוכל כי "חוץ מהם כולם מצליחים".

וזה כל כך מיותר

בחייכם, החיים גם כך מזמנים לא מעט קשיים

לא כדאי להוסיף וליצור עוד

התייחסו באופן מקצועי לגוף שלכם כמו שאתם מטפלים ברכב שלכם, או במזגן.

יש קבוצה אחת בלבד של אנשים

שלמדה 4 שנים מינימום, התמחתה לעומק בתזונה על גווניה – ספורט, הפרעות אכילה, הרזיה, ילדים, מחלות כאלו ואחרות.

אילו הם הדיאטנים הקליניים.

הכשרה כזו אורכת שנים לא סתם.
היא כוללת התמחות בקהילה ושעות עבודה בבתי חולים תחת פיקוח של דיאטנים ותיקים, ובסוף גם מבחני הסמכה של משרד הבריאות.

אין הסמכה כזו או אפילו קרובה לכך בשום תחום "משיק".
לא יועצי תזונה, לא קואצ'ינג, בטח לא מאמני כושר, ואפילו לא נטורופתיה וגם, תתפלאו, לא רופאים!

רופא, כל רופא, כולל רופאי גסטרו וסכרת, לא לומדים תזונה.
ואם הרופא ממליץ לך להפוך צמחוני, להוריד פחמימות או כל דבר אחר הוא חוטא לתפקידו.
בדיוק כמו שאני, כדיאטנית, אמליץ לכם איזה תרופה לקחת להורדת לחץ דם.

אז מה לעשות?

פנו לאיש מקצוע אמתי. דיאטנית קלינית, מקצועית ואמינה, בעלת תעודת מקצוע וניסיון.

תשאלו חברים, תבדקו ברשת, תקראו על הגישה ועל דרך העבודה, וזהו מי הכי מתאימ/ה לכם.

אני בטוחה שתמצאו שכשאתם מטופלים על ידי אדם מקצועי, הרווח שלכם הוא גדול יותר מאשר הרזיה.

דיאטנית טובה, תוכל לעזור לכם לא רק לרזות, אלא בכלל לצמוח, ללמוד הקשבה עצמית, ליצור הרגלי חיים טובים וליצור כוחות חדשים.
כך שהצלחה לא תישאר רק על המאזניים ובמראה, אלא תשפיע על כל תחום בחייכם.

הפוסט מי קובע עליך? הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

אכילה רגשית – שעמום

Admin — Thu, 26 Jan 2023 09:50:37 +0000

כמה פעמים אנחנו אוכלים כי…סתם?

בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו – אכילה משעמום

אבל מה אצלנו, המבוגרים?

מתברר שזה בדיוק אותו דבר

העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל

כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים,

ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד.

התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא מחריפה כי היום שעמום הוא (תחזיקו חזק) חוויה נדירה.

בכף ידינו נמצאים ברגע נתון מיליוני אפשרויות העסקה

או בריחה מעצמנו

בין אם שיטוט סתמי ברשת או קריאה בספר און-ליין

וכך ה"סכנה" שנהיה רגע לבד עם מחשבותינו הופכת מאיימת אף יותר

ואז, ברגע שמיצינו את אופציית הבריחה לטלפון,

או שהם עשו לנו תחושה לא טובה ביחס לעצמנו

(מה שקורה הרבה יותר מדי ולהרבה יותר מדי אנשים)

אנחנו חוזרים לדבר שעושה לנו נעים – לאוכל.

העניין הוא שהפחד משעמום, כמו כל פחד, גדל ככל שבורחים ממנו

מחקרים מראים כי כאשר שמים אנשים לבד, בלי טלפון הם "סובלים" משמעותית פחות

ממה שהם העריכו שיקרה

בחיים האמתיים, אף אחד לא מכריח אותנו לשבת לבד בשקט

להפך, דוחפים אותנו לעשייה

ולכן אנחנו לא באמת מתאמנים בזה – ואולי כדאי

מחקרים אחרים מראים שזמן שעמום קריטי להתפתחות היצירתיות, לעיבוד מידע, ליצירת רעיונות חדשים.

קבלו תרגיל לימים הקרובים –

אם נמאס לך לאכל משעמום ויש לך חשק להתעמת עם הרגש הלא נוח של שעמום

בפעם הבאה שאתם פותחים מקרר, תשאלו את עצמכם – מה אני מחפשת פה בכלל?

אם התשובה היא עניין, אתם במקום הלא נכון…

סגרו את המקרר, בלי לקחת כלום

תנשמו ותסתכלו מסביב

בטוחה שתמצאו משהו מעניין אחר

בתמונה – רגע של שעמום, שהתחבר לי לספר מעולה שקראתי על פיגועי ה-11.9

יצא יותר טוב מלאכול שוקולד, אני חושבת

הפוסט אכילה רגשית – שעמום הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

התמדה – חלק שני

Admin — Tue, 16 Aug 2022 08:11:02 +0000

כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי

(סליחה על הדרמטיזציה)..

אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי,
לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי
לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי
ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי
אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או ממסמסת אותם

לעומת זאת, ספורט ואוכל הם משהו שאין לי צורך להתאמץ כדי להתמיד בו

יהיו עליות ומורדות, אבל סה"כ אין בי את החשש שלא אצליח לחזור לשגרה שלי.
הם אני
וזה אולי ההבדל בין מי שמתחיל שינוי למי שחי אותו.

אבל איך מגיעים לשם?

שאלה מעולה

ולאור הקושי שלי בהתמדה, אני יכולה לתת את הטיפים שעוזרים לי, לפחות חלק מהזמן.

1. לשריין זמן קבוע לתכנון –
בין אם זה מתי אני כותבת ובין אם זה מתי ומי עושה קניות השבוע, מה קונים, מה מבשלים ומתי יש לי זמן לאימון
אל תבנו על זה שמה שעבד שבוע שעבר יעבוד גם השבוע.
אולי כן, אבל כנראה שלא

2. למצוא את הדבר שאתם נהנים ממנו לפחות יחסית לתחלופה –
לי יותר נעים לכתוב מאשר לעשות סרטונים או רילס. אם הייתי מחליטה לעשות אותם, זה כנראה היה משתפר והופך קל יותר,
אבל אני לא מצליחה אפילו להתגבר על ההתנגדות הפנימית הראשונית.

האם אני גאה בזה?
לא, אבל המלחמה מתישה, ובראיה אנרגטית עדיף שלפחות אכתוב, מאשר שאתבאס על עצמי שאני לא מצליחה לעשות סרטונים.
גם בספורט ובאוכל זה ככה.
אולי לא תרוצו מרתון, אבל ללכת ליד הבית אפשר?
אולי לא תעשו אימוני כוח בחדר כושר, אבל מה עם אימון פונקציונלי בסטודיו?
בקיצור, מה המסלול עם הכי פחות התנגדות שאתם כן יכולים לעשות למען המטרה שלכם?

3. לא תמיד עושים מה שמתחשק –
זה מבאס, אבל זה החיים.
הייתי שמחה רק לפגוש אנשים בקליניקה או בזום, ולעשות את מה שאני אוהבת ויודעת הכי טוב.
אבל, להיות עצמאית דורש עוד הרבה דברים שלא תמיד מתחשק לי לעשות. וצריך…

באותו קו מחשבה – לא תמיד אוכלים מה שמתחשק,
לא תמיד נשארים במיטה כי לא מתחשק לקום ולא תמיד נהנים מאד מאימונים.
לפעמים זה מבאס
עדיין, עושים.

גם מי שעושה ספורט קבוע או אוכל בריא באופן יומי מתבאס מלקום או מלוותר על העוגה.
זה ככה, ואין מה להוסיף באסה (מעצמנו) על הבאסה (מהסיטואציה).
פשוט עושים

4. נסו למצוא חברים או אנשים נעימים לחלוק איתם את האירוע
בין אם זה מאמן שכיף לכם להתאמן אצלו כי המוזיקה טובה,
בין אם זה חנות ירקות שנעים להיכנס אליה וגורמת לכם להרגיש משקיענים,
ובין אם זה חבר לריצה או דיאטנית שאתם מרגישים נוח לפגוש, גם כשלא הלך לכם פיקס עם התפריט.

אנשים זה כוח, אנשים טובים זה כוח מקדם. אל תוותרו על זה
אני מצאתי לי עכשיו מישהי מקסימה, שמזמן חשבתי "להציע לה חברות" והצעתי לה לעבוד יחד
פעם בשבוע או שבועיים כדי להקל על הבדידות של העצמאי,
והיא הסכימה 😊 ומכאן מי יודע לאן זה ילך.

5. לא לוותר על עוד ניסיון –
חשוב לכם? נסו שוב, קומו שוב, יאללה, גם אם כתבתי רק חצי ממה שחשבתי, זה עדיף מכלום.
גם אם חצי שנה שמרתם ולא שנה שלמה, עדיין אתם היום במצב טוב יותר מאשר אם לא הייתם שומרים בכלל.
אם זה חשוב, אל תוותרו. תלמדו ממה שלא עבד, קחו ממה שכן עבד, ותמשיכו קדימה.

יש לכם עוד טיפ שעוזר לכם להתמיד?

אשמח לשמוע

הפוסט התמדה – חלק שני הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

אמונה עצמית – כלי הכרחי לשינוי

Admin — Tue, 29 Mar 2022 08:32:08 +0000

הטכנאי היה אמור להגיע לפני 3 שבועות

אבל בדרך לפה היו לו הרבה סיבות לביטולים,

אני בטוחה שהן היו מוצדקות מבחינתו.

אבל אתמול, כשהוא נתן תזמון משוער להגעתו, כבר לא לקחתי אותו ברצינות

וברור לי שאם הייתה אפשרות, הייתי כבר מזמן פונה לאחר.

וחשבתי לעצמי, כמה פעמים זה קורה לנו עם עצמנו.

אנחנו מבטיחים לעצמו "להופיע", להתייצב למשימה שלקחנו על עצמנו,

בין אם זה אימון שהחלטנו שנעשה, או פרויקט בעבודה שיתרום לנו,

או לאמץ הרגל חדש או אחר מזה שיש לנו,

ובין אם זה להתחיל בדיאטה או שינוי תזונתי שאני יודעת שאני רוצה לעשות.

לא משנה עד כמה אני יודעת, שאהיה אסירת תודה לעצמי אחר כך,

שכדאי לי מאד "להופיע" לפגישה הזו עם עצמי,

עדיין – יותר מדי פעמים אנחנו לא מופיעים.

ויש מלא סיבות, אמתיות, לא מומצאות. מוצדקות אפילו.

אבל ככל שעובר הזמן, משהו בפנים מתחיל להתייאש

מעצמנו.

ואין מישהו אחר להזמין, זו לא אופציה

נתקענו עם עצמנו

ועם הריח המתוק-מסריח הזה, כמו פרי שהתבשיל יותר מדי.

והבעיה האמתית היא, כי בדיוק כמו בפירות,

אם לא נוציא את הפרי הרקוב מהסלסלה, כל השאר ירקיבו בעקבותיו.

החלטה אחת שלא ביצעתי, תגרור אחריה עוד כאלו,
והן יכרסמו ביכולת שלי לסמוך על עצמי ובתחושת המסוגלות.

אז מה עושים?

בשלב הראשון

אל תבטיחו לעצמכם דברים שאתם לא יכולים לעשות.

אין מה לכוון שעון ל-5 בבוקר לאימון, אחרי ערב של בילוי. באמת, אתגר מיותר.

בשלב השני

תשאלו מה כן.

הרבה פעמים דברים באים לנו כחטיבה אחת – או שאעשה הכול או שכלום.

וכדאי לצאת מהתבנית הרגילה הזו, כדי לשאול ולענות בכנות:

מה צריך לקרות כדי שבאמת אעמוד ביעד הזה?

אם המטרה שלי להישאר בכושר ולהתאמן לאורך שנים,

אולי פעם התאים לי להצטרף לקבוצת ריצה ולקבוע מרתון כיעד, אבל היום מתאים לי לשחות?

בשלב השלישי

שהוא משמעותי וידרוש ממני גם התמדה לאורך זמן,

חשוב לשאול בכנות – האם אני צריכה עזרה?

האם כדי להשיג את המטרה הזו אני זקוקה לאדם שילווה אותי בדרך לשם,

יעזור לי לתפור את החליפה הנכונה עבורי

ואולי גם ישים לי ולתירוצים של מראה אמתית, שתעזור לי לשחרר אותם כדי לנוע קדימה?

***

יש הרבה דרכים להגיע למטרה.

לא תמיד אנחנו ערים לכולן, והרבה מדי פעמים אנחנו מוותרים מוקדם מדי.

אל תוותרו. לא על המטרה ובעיקר לא עליכם.

***

ואם זיהיתם את עצמכם כאן,

מדשדשים בדרך למטרה להרזות, להוריד אחוזי שומן,

לבסס הרגלים אחרים של אכילה בבית ובמשפחה – אל תהססו לפנות.

אני אשמח לעזור.

הפוסט אמונה עצמית – כלי הכרחי לשינוי הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

השייק הירוק ואני

Admin — Fri, 29 Jan 2021 09:02:50 +0000

במשך שנים הסתכלתי על הטרנד הזה של שייק ירוק קצת בסקפטיות.

לא הבנתי את ההתלהבות מהירוק ירוק הזה. עם כל הכבוד לוויטמינים, ויש כבוד, לא נראה לי לשתות משקה בריח ובצבע של דשא!

חוץ מזה, ופה אני אחשוף קצת מהסנוביות שבי, כל מיני אנשים שכל ההתעסקות הבריאותית שלהם התחילה ונגמרה בשייק, גרמו לי לחשוב שזה מעין "קיצור דרך להרגשה טובה" עבור מי שאין לו באמת חשק לעשות מאמץ של שינוי תזונתי "עמוק".

ובאופן כללי, כל הסיפור הזה נראה לי התעסקות גדולה מדי. אני אוכלת ירקות דיי הרבה, אז מה עכשיו גם לשתות אותם?

כשקצת התעמקתי יותר בעניין, בעיקר בגלל לקוחות שלי ששאלו וביקשו, הבנתי שני דברים –

הראשון הוא שייק יכול להיות מלכודת קלורית גדולה מאד, אם לא שמים לב באמת לתכולה שלו,

והשני הוא שיש פה משהו. בכל זאת, מדובר בריכוז ירקות שלרוב לא נאכל, בטח לא טריים, חיתוך דק שלהם שחושף את הוויטמינים והמינרליים לספיגה טובה יותר, וכמות גדולה של ירק בבת אחת . כל זה יכול לתת אפקט לא רע, אפילו אם זה הדבר הטוב היחיד שעשיתי למען הבריאות שלי להיום.

מאז, בשלוש שנים האחרונות, השייק מגיע לבקר אצלנו בבית מדי פעם. בדרך כלל באביב, כשהירקות כל כך יפים ומזג האוויר קצת מתחמם.

אבל, הוא מגיע לבקר לשבוע שבועיים ו…נעלם.

בכל זאת, מדובר בהתעסקות של קניות, הכנה, שטיפה…

ופייר – עם כל הכבוד להגיון שמאחורי זה, לא באמת הרגשתי שזה משמעותי.

השנה חל מהפך קטן.

השייק חזר, שוב לקראת האביב, והפעם, גילינו שאנחנו כמשפחה מרגישים טוב יותר איתו.

והגילוי הזה גרם לכך שהפעם, השייק הזה עדיין מאד נוכח בחיינו.

עד מתי? אין לי מושג.

כל סיפור השייק הזה גרם לי לחשוב על איך עושים שינוי באמת. כזה שהופך להיות חלק ממך.

לרוב נדמה לנו ששינוי של הרגל הוא מעבר מ-1 ל-0 (או להפך)

או שאני עושה ספורט, או שאני לא.

או שאני ב"דיאטה" או שאני לא.

אבל האמת היא שונה לחלוטין.

הרגלים (טובים ופחות טובים) מגיעים אלינו ב"גלים"

מתחילים את השינוי, ואז הוא נסוג, חוזרים לשינוי, ושוב הוא נסוג.

גאות ושפל.

בגאות אנחנו "חזק בפנים" בעוד שב"שפל" אנחנו נסוגים פנימה כדי לבדוק – האם מתאים או לא מתאים? האם שווה לעשות מאמץ כדי לשנות את ההרגל הזה? או אולי ההרגל הקודם כל כך נוח, נעים ו"מקובע" שלהרגל החדש עדיין אין מקום בחיי?

כך, למשל אם אנחנו עושים דיאטה, ואחרי חודש "יוצאים מהשגרה" ושוברים אותה, זה לא סתם.

זו בדיקה.

אנחנו בודקים את עצמנו.

עד כמה אנחנו מעוניינים בשינוי ? עד כמה הוא טוב לנו? עד כמה שווה לנו להתאמץ כדי להשאיר אותו בחיינו? על מה ויתרנו?

אם נוכל פעם אחרי פעם לתת תשובות טובות, להרגיש את הטוב שהשינוי עושה לנו, לזכור איך היה קודם, ואיך אנחנו רוצים להרגיש, ואולי על הדרך לגייס תמיכה של הסביבה או חבר לשינוי, אז נוכל להחזיר אותו שוב לחיינו והפעם לתקופה ארוכה יותר.

ו…

לא שכחתי – המתכון הפרטי שלי, לשייק לא עתיר קלוריות, אבל מלא מלא בריאות וטעם.
תפוח (או כל פרי אחר שתאהבו), תמר, מיץ מחצי לימון או תפוז

מלא עלים – המועדפים עלי – תרד, פטרוזיליה, כוסברה, ו-נענע! (אל תוותרו על הנענע!)

לחיינו J

הפוסט השייק הירוק ואני הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט