האם אכילה רגשית היא רק אכילה? או אולי אותה הזנה רגשית ומנטלית שאנחנו מייצרים דרך אכילה רגשית יכולה להיות מושגת גם בדרכים אחרות, כמו למשל שינון מתכונים...? השנה, נארח אצלנו בבית מפגש של "זיכרון בסלון". סביב הכנת המפגש שמעתי הרצאות וקראתי תכנים על השואה, ושהאוזן שלי קלטה את המילה אוכל, והמוח לא הרפה... ציפיתי
בלי לשים באמת לב גלשנו לתקופת החגים הארוכה ביותר בלוח השנה העברי. תקופה שבעבר הדאיגה אותנו מסיבות שהיום מרגישות טובות, ומעוררות געגועים... שאלות כמו: איך נתמודד עם הילדים בבית? עם היציאה הארוכה מהשגרה? וכמובן - איך נוכל לאכול טוב, להנות מכל מה שהדודות הכינו, ועדין לא לעלות במשקל? השנה, אחרי התרגול
מאז שאני אמא אני לא מצליחה יותר לקרוא כתבות או ספרות על השואה. כילדה זה היה חומר הקריאה שהכי ריתק אותי, וההזדהות שלי הלכה אוטומטית אל הילדים הגיבורים, שקפצו, התחבאו, ברחו, הצטרפו לפרטיזנים. כאמא הלב שלי עבר צד, ואולי גם התרכך. אין לי יכולת לדמיין אפילו איך זה להיות אמא בתנאים הלא אנושיים האלו,
