מתי ואיך התגלתה מחלת הצליאק ומה השתנה באבחון שלה היום?

פתאום כל ילד שני בגן עם צליאק?
נדמה שצליאק הפכה להיות מחלה פופולרית, אבל האמת היא, שהמחלה הזו מלווה את האנושות הרבה לפני שהתחלנו לקרוא לחלה "פחמימה".

עוד במאה הראשונה לספירה (!), הרופא היווני ארטאוס מקפדוקיה תיאר "מחלה של מעיים רפויים". הוא לא קרא לה "צליאק", ולא ידע לומר מה המקור לבעיה, אבל בתיאורים שלו נראה שהוא מתאר ממש את זה.

נקפוץ בזמן לשנת 1888, לבריטניה. רופא בשם סמואל גי זיהה שיש קשר בין האוכל לבין מחלת מעיים בשם "sprue". הוא אפילו הציע תפריט טיפולי — אבל בלי לדעת בדיוק מי האשם.
(ספוילר: לחם.)

ואז נגמר הלחם…

ההבנה האמיתית של גורם המחלה התרחשה בהולנד, בזמן מלחמת העולם השנייה.
רופא ילדים בשם וילם דיק שם לב לתופעה מוזרה – חלק מהילדים שסבלו ממחלת המעיים sprue" הרגישו טוב יותר ונראו טוב יותר דווקא בשלב בו לא התזונה שלהם הפכה דלה יותר, ולא כללה לחם.

לעומת זאת, ברגע שהלחם חזר, חזרו איתו גם התסמינים.

הוא היה האדם שזיהה את החיבור בין מחלת המעיים ששמה הפך להיות "צליאק" לבין נוכחותו של קמח בתזונה.

מהגלוטן עד לביופסיה

רק כמה עשורים לאחר מכן, הצליחו חוקרים לשים את האצבע על האשם המדויק: גליאדין, אחד מהחלבונים שמרכיבים את החלבון הגדול יותר, הגלוטן.
כאשר הגליאדין מגיע למעיים של חולה צליאק, מערכת החיסון "יוצאת לקרב" לא פרופורציונלי בעוצמתו, והקורבנות הם הסיסים העדינים שבמעי הדק.

ברגע שהיה ברור מה הגלוטן עושה באופן ייחודי במעיים, ניתן היה לבצע בדיקות אבחנה מדויקות יותר – הראשונה הייתה הביופסיה, בשנת 1953.
הביופסיה מאפשרת להסתכל על רירית המעי ולראות את הנזק לסיסים באופן חד משמעי.

דור חדש של אבחונים

בשנות ה-80, מדענים פיתחו בדיקות סרולוגיות – כלומר, בדיקות דם שמאתרות נוגדנים שמאפיינים צליאק.
זה היה Game Changer.
בדיקת דם קלה, נגישה, וזולה, ומכאן כבר היה פשוט הרבה לאבחן את המחלה גם בילדים עם תסמינים לא חריפים.

חוד החנית באבחון היום הוא האבחון הגנטי.
בתחילת שנות ה-2000 מצאו החוקרים את הגן שנקשר ספציפית למחלה. כ-95% מהחולים נושאים את הגן הזה, מה שמאפשר היום לחשוב על בדיקות סיכון ואבחון מוקדם.

צליאק – מחלת אלף הפנים.

שנים רבות (מדי) הצליאק נקשר גם אצל רופאים לתמונה קלינית של ילד שאינו מתפתח, בטן נפוחה, שלשולים, וכאבי בטן.
אבל עם השנים נגלה כי צליאק אוהב להפתיע. במקרים רבים מאד הוא מסתתר בתסמינים לגמרי לא עיכוליים:

• אנמיה שלא משתפרת עם ברזל
• כאבי ראש שלא עוזבים
• עייפות כרונית ו"ערפל מחשבתי"
• דיכאון או חרדה מתמשכת
• אוסטיאופורוזיס ושברים בגיל צעיר
• בעיות פוריות או הפלות חוזרות
• פריחה מגרדת
• עלייה לא מוסברת באנזימי כבד

פתאום "כולם צליאקים"?

ככל שהמודעות בקרב רופאים עלתה, כך גם עלתה כמות הנבדקים ובהתאם כמות המאובחנים.
מה שפעם נחשב למחלה נדירה שמזוהה רק כשילדים לא גדלים, הפך לתופעה רחבה עם תסמינים מגוונים.

אז לא, זו לא אפידמיה של גלוטן.
אנחנו פשוט יודעים הרבה יותר טוב איך לזהות את המחלה הזו …
ולפעמים, כל מה שצריך כדי לשנות איכות חיים, זו בדיקת דם קטנה.

צליאקי/ת? רגיש/ה לגלוטן? ליווי תזונתי מדויק יכול לשנות את איכות החיים!
אני מזמינה אותך לפגישת ייעוץ ולתוכנית מותאמת אצלי בקליניקה או בזום. 

לעוד מידע –
הבלוג האישי שלי, אמא לילדה צליאקית – על האבחון וההתמודדות. מוזמנים לקרוא כאן
צליאקים או הורים לצליאקים? יש קהילה ששווה להיות חברים בה – קבוצת הפייסבוק של קבוצת הארגון לזכויות הצליאק

השינויים ההורמונליים החלו, והגוף שלך פתאום מגיב שונה לאוכל? את לא מדמיינת.
אילו שינויים את צריכה לערוך בתזונה שלך בגיל המעבר, כדי לשמור על המשקל, הבריאות ומצבי רוח?

דיאטנית קלינית וספורט מסבירה תכלס, מה עושות כדי לקחת שליטה מחודשת על הגוף, ועל החיים.

******

לווסת את השינויים, לטפל בעצמנו ולעבוד עם הגוף

בכתבה הקודמת התמקדנו בהבנה של השינויים העצומים שגוף האישה עובר.
שינויים שמחייבים אותנו לצאת מההרגלים שלנו, ולחפש את הדרך המתאימה לנו כדי להתמודד איתם. אחד השינויים המנטליים שנצטרך לעבור הוא ההבנה שעיסוק בתזונה הוא כבר לא עניין של משקל ונראות בלבד, אלא עניין של איכות חיים.

הבנו גם שהפעם אין לנו פריבילגיה להתעלם.
שהייה ממושכת במצב בו הגוף שלנו סובל מהגמילה מהאסטרוגן וכל מערכות הגוף יוצאות מאיזון, מייצרת נזקים.

לכן, כל דחייה של שינוי באורח החיים והתזונה עלולה לעלות ביוקר –
לא (רק) בעליה של המשקל, שמאד לא פשוט להוריד,
אלא בעיקר בבריאותנו, בתפקוד היומי-הפיזי והמנטלי שלנו, וביכולת של הגוף להתמודד עם המשך ההתבגרות שלנו.

מטרות התזונה בגיל המעבר 

• לתמוך בשמירה על מסת שריר
• לעכב תהליך של איבוד עצם
• לאזן את רמות הסוכר והאינסולין
• לשפר שינה, אנרגיה ומצב רוח
• לחזק את המערכת החיסונית
• וכמובן – להחזיר לך את השליטה על הגוף, על המוח, ועל מצבי הרוח.

ההנחיות לתזונה מותאמת לגיל המעבר

תפריט לגיל המעבר מורכב מהנחיות כלליות ומהנחיות אישיות מותאמות ותפורות בדיוק לכל אישה לפי צרכיה.
כך נוכל לאפשר לכל אחת להצליח, להפיק מהשינוי התזונתי את המירב, ולהתמודד עם חווית השינוי בדרך הכי יעילה ופשוטה עבורה.

בין אם מדובר באישה שנמצאת בפרי-מנופאוזה (השנים בהן מתחילים השינויים באורך וסדירות הווסתות),
או באישה שכבר בפוסט מנופאוזה (השנים שלאחר הפסקת הווסת), אשכלל בהמלצות שלי משתנים רבים,
כמו –

• הסימפטומים ההורמונליים ורמתן
• רמת הפעילות הגופנית, סוג הפעילות והתדירות שלה.
• ההיסטוריה הבריאותית האישית והמשפחתית
• תוצאות של בדיקות הדם
• טיפול תרופתי או הורמונלי אם ניתן
• האופן בו בנוי היום, מבחינת זמנים, מקומות אכילה וכד'.
• העדפות תזונתיות אישיות
• וכמובן – כל צורך אחר שיכול לעלות.

בנוסף, אקפיד לתזמן את צריכת רכיבי המזון בזמנים בהם הכי נכון וקל לגוף לעכל ולטפל בהם.

כמה מהכללים המנחים בניית תפריט לאישה בגיל המעבר</span>&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/h4>

* <strong>כמות החלבונים – ההמלצות כיום אומרות שיש לעלות את כמות החלבון מכ-1 ג' חלבון/פר ק"ג/ ליום לכ- 1.6 גר' חלבון/פר ק"ג/ליום ואפילו יותר, כתלות ברמת הפעילות הגופנית.&lt;/p&gt;</p>

<p>&amp;lt;strong> * &amp;amp;lt;/strong&gt;&amp;lt;strong>כמות הפחמי

מות&lt;/strong>

ב

תפריט וסוגן&amp;lt;/strong&gt;– בכדי לאזן את רמות הסוכר ולהוריד את התנגודת לאינסולין שעולה,
/>נצמצם בכמות הפחמימות הפשוטות, אבל נוסיף לתפריט לפי הצורך פחמימות מורכבות,&lt;br /&gt;מהוות את המקור העיקרי לאנרגיה עבור תאי המוח.</p>

<stron

g> * </strong>&lt;strong>צמצום של צריכת סוכר למינימום – בכדי להוריד את רמות הדלקתיות בדם.&lt;br />דלקתיות היא הגורם העיקרי להיצרות של כלי דם, מחלות לב, וכד' ומשפיעה מאד על תפקודם של תאי המוח שלנו.</p

>

<strong> * הקפדה ע&lt;/strong>

ל צריכת סידן גבוהה&lt;/strong&amp;gt;&lt;strong>, </strong>ועל רמות תקינות של ויטמין D בדם, בהתאם לבדיקות הדם.

<p>* העשרה של התפריט <strong>בסיבים תזונתיים&lt

;/strong> ממקורות של ירקות, פירות, דגנים מלאים
המטרה העיקרית פה היא לשמר ולשפר את אוכלוסיית חיידקי המעי (המיקרוביום) ה"טובים",
>ולהקל על תופעות של מעי רגיז ויציאות לא תקינות.

* שומן בלתי רווי – שומנים צמחיים ושומנים מסוג אומגה 3 ואומגה 6, המצויים באבוקדו, שמן זית, דגי-ים צפוני, פשתן וכו'.
שומנים אלו חיוניים לארגון מחדש שעובר המוח, מורידים את הסיכון למחלות לב וכלי דם,
ועוזרים במניעה והפחתה ברמות הדלקת.

לסיכום – 

גיל המעבר הוא תקופת שינוי דרמטית, דומה מאד לגיל ההתבגרות.
זו תקופה סוערת, הורמונלית, לא פשוטה בכלל.
רמות התסכול שלנו מהשינוי ש"פתאום" קורה בגוף שלנו, ביכולות הפיזיות והמנטליות שלנו, היא עצומה.

עבודה עם הגוף, ולא נגדו, יחד עם הקושי והתסכול מתוך הבנה וקבלה שלהם, ושילוב השינויים הנדרשים,  תעזור לך לחזור ולקחת את השליטה לידייך, ולנהל את התקופה הזו כך שתצאי ממנה חזקה אף יותר.

****

לחלק הראשון של הכתבה הזו – אפשר להגיע מפה

רוצה עוד מהטוב הזה? בצדק!! האתר שלי מלא ידע וכלים!

עוד בנושא הזה אפשר לקרוא כאן –
כתבה קודמת בנושא השינויים ההורמונליים לאורך חיי האישה – מעברים-הסיפור ההורמונלי,
כתבות על המחזוריות והמחזור הנשי –כאן וגם כאן
על הקשר ההורמונלי להשמנה –בכתבה הזו
וגם פה – בכתבה מרתקת על הורמוני רקמת השומן

בנוסף, אפשר שלעקוב אחרי וליצור איתי קשר גם ברשתות החברתיות – פייסבוק ואינסטגרם

שסוחפת לתוכה עוד הורמונים, וביחד הם מייצרים מעין "צונמי הורמונלי" שמשפיע על כל מערכות הגוף שלנו.

ואיך זה בא לידי ביטוי?

בהמון דרכים. למשל –

רמות המלטונין יורדות, והשינה שלנו נפגעת, בין אם זה קושי להירדם או יקיצות במהלך הלילה.

הורמוני שובע והרעב משתנים. תחושת הרעב עולה, ורמת השובע יורדת

רגישות התאים שלנו לאינסולין יורדת, ונוצרת תנגודת לאינסולין, מה שמעלה את הסיכון לסוכרת, אבל, גורם לנו דווקא לחפש יותר מתוק ו.. פחמימות.

תאי העצם עוברים ממוד של שמירה על שיווי משקל בין בנייה לפירוק, למוד מואץ של פירוק.

כתוצאה מכך, הסיכון לשברים עולה משמעותית, במיוחד אצל מי שיש לה היסטוריה של אוסטאופורוזיס במשפחה או, לחילופין לא בנתה עצם חזקה מספיק בגיל ההתבגרות.

תאי השריר עוברים האצה בקצב פירוקם, והספורט שעשינו עד כה, וששמר עלינו יפה הופך להיות פחות אפקטיבי, ואנחנו נחלשות.

תאי המוח שלנו קולטים פחות טוב אנרגיה זמינה, ולכן הריכוז, הזיכרון ויחד איתם החיוניות, הכוחות הנפשיים, המוטיבציה, התשוקה (לא רק המינית. כלומר, גם, אבל בכלל – התשוקה לחיים, לעשייה, להתקדמות) יורדים.

ואילו רק כמה דוגמאות…

בתמונה לפניכן תוכלו לראות איך הירידה באסטרוגן משפיעה ישירות על הורמונים הקשורים לאכילה, למשקל ולנראות שלנו.
מדהים איך אין השפעה שהיא אחת, הכל מעורבב, נוגע אחד בשני, משפיע זה על זה…
השינויים יבואו לידי ביטוי גם דרך בה אנחנו אוכלות, גם באופן בו מערכת העיכול שלנו מגיבה למזון, וגם באופן בו הורמונים אחרים הקשורים לעיכול, ספיגה, וניצול רכיבי המזון בגוף ישתנה.

אי אפשר לפספס. הגוף שלנו עובר שינוי מאד משמעותי.

לסיכום החלק הזה – 

עוד בנושא הזה אפשר לקרוא בכתבות האלו-
מעברים-הסיפור ההורמונלי,
כתבות על המחזוריות הנשית –כאן וגם כאן
על הקשר ההורמונלי להשמנה –בכתבה הזו
וגם פה – בכתבה מרתקת על הורמוני רקמת השומן

האם אכילה רגשית היא רק אכילה? או אולי אותה הזנה רגשית ומנטלית שאנחנו מייצרים דרך אכילה רגשית יכולה להיות מושגת גם בדרכים אחרות, כמו למשל שינון מתכונים…?

השנה, נארח אצלנו בבית מפגש של "זיכרון בסלון".
סביב הכנת המפגש שמעתי הרצאות וקראתי תכנים על השואה, ושהאוזן שלי קלטה את המילה אוכל, והמוח לא הרפה…
ציפיתי לקרוא על קליפות תפוחי אדמה, אבל הופתעתי לגלות… מתכונים!

הזנה רגשית דרך מתכון

מתברר, שעבור לא מעט שורדים, העיסוק באוכל ולא אכילתו היווה מקור הזנה מנטלי ורגשי.
המחשבות על אוכל, תמכו במוטיבציה להחזיק מעמד, לשרוד.
הם יצרו חיבור שאי אפשר לנתקו בין העבר להווה.
דרך החשיבה, הדיבור והשחזור של מתכונים וארוחות נוצרו קשרים והתחזקה תחושת שייכות למשפחה, לקהילה וליהדות, ולאנשים שמתו או שגורלם לא היה ידוע, ובכך סייע בהתמודדות עם החיים הבלתי אפשריים בגטאות ובמחנות.

"הנשים רושמות את המתכונים, כאילו כדי להוכיח ולהזכיר לעצמן מהיכן באו, כדי שיעברו כביכול לדורות הבאים… הן רושמות לעתים משקלים מוגזמים, כדי להפוך את הפנטזיה לקסומה יותר…
הן רושמות על כל פיסת נייר שהן יכולות להשיג ובכל בדל עיפרון יקר ערך שמצאו, או שהחליפו תמורת לחם.. וכשאין להן נייר ועיפרון, הן צועקות בלילה את המתכונים ממיטה למיטה בצריפי המחנה החשוכים, והופכות אותם לרגע לבית שהיה להן פעם".

*קטע מעדותו של ישראל גוטמן, בשיחה עם יהודית ענבר, יוני 2006.

זו אולי לא אכילה רגשית כמו שאנחנו מכירים אותה היום, בעולם השפע שלנו, אבל זה לחלוטין עיסוק רגשי באוכל, ושניהם ממלאים בדיוק את אותה מטרה- הרגעה, חיבור לאחר, תחושת שייכות, הבעת אהבה ואכפתיות, יצירת קשר, דאגה לאחר ולעצמי.

• סבתא שמארחת את הנכדים ועסוקה ימים ושעות במה תבשל, ומי אוהב מה
• אישה שיוצאת למסעדה ועסוקה בראש שעות לפני כן במה תאכל, כמה, ואחר כך גם בצער על מה שכן ומה שלא נאכל,
• נער שאוכל ברגעי כעס או עצב, כי אין לו דרך אחרת להתמודד כרגע עם הרגשות הקשיםוגם
• זה שאוכל מרק עם דמעות בעיניים, כי זה מזכיר מאד את המרק של אמא,
• ההוא שמוצא את עצמו שוב ושוב במטבחון במשרד מול הבייגלה, הקפה או השוקולד כדי להפיג שעמום,
• או זו שמנסה לשחזר את המתכון של קליפות ההדרים בקוקוס של סבתא, שנפטרה לפני שהשאירה הוראות מדויקות.

הכל, הכל הכל זה שימוש רגשי באוכל!

האוכל מטעין אותנו רגשית, ופורק אותנו רגשית. הוא שמח, מחבר, מייצר אנרגיה ומטשטש רגשות,  גם אם הוא לא באמת  נאכל.

וכמו שאפשר לראות בלא מעט מסיפורי שורדי שואה, אכילה רגשית יכולה להציל חיים, וגם להרוס אותם. לא מעט שורדים מתו דווקא אחרי שחרור המחנות, כי אכלו באופן לא מותאם ליכולתו של הגוף לעכל.

ובעולם השפע שלנו?

אותו דבר…
עיסוק לא בריא ולא מותאם באוכל יכול להרוס חיים, בין הוא עיסוק של הימנעות או של אכילה לא מווסתת…כך או כך הוא מסתיר מאיתנו את מה שלחיים יש להציע.

אז שנייה לפני יום השואה, אני משתפת אתכם במתכון של ואלי קון צימט, שורדת, שסיפורה והמתכון שלה מפורסם באתר "כתמים של אור – סיפורן של נשים בשואה".

כי גם לזכור אפשר דרך אוכל, ולפעמים אפילו כדאי.

לחמניות (קרואסונים)

50  קמח, 5 כפיות חמאה, סוכר, 5 חלמונים, 5 חלבונים, 5 שמרים שתפחו בחלב פושר, 2 קצות סכין של אבקת אפייה, קצת וניל. לבלול בצק עד שיהיה חלק (לבלול היטב).
לעטוף את הבצק במפית ולטבול במים קרים למשך שעתיים.
להוציא, ללוש לחמניות, לכסותן בסוכר, לחתוך ללחמניות (שהרונים).
לאפות בתנור חם, ובזמן שהלחמניות חמות לפזר סוכר וניל.

התמונות והציטוטים מתוך אתר כתמים של אור

עוד בנושא? כתבה שלי על מחקר הרעב בגטו ורשה

"ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים" פתגם אינדיאני עתיק.

יודעים מה לעשות ושוב ושוב מפסיקים? רוצים, ואז מוותרים? קורה משהו וכל ההישגים נמחקים?
זה בדיוק מה שקורה כאשר שינוי פוגש אותנו כשאנחנו לא מוכנים אליו באמת.
מה הכוונה? מוזמנים לקרוא

***

מפתיעה או לא מפתיעה אתכם החזרה ללחימה?
לא באמת חשוב.
מה שחשוב זה לשים לב ששינוי הוא הקבוע היחיד בחיינו.
חיינו הפרטיים, הלאומיים ואולי גם הגלובליים. ונכון, זה לא חדש.

ורובנו יודעים את זה, ומדקלמים את המשפט הזה, ועדיין – בפועל, כשהשינוי מגיע הוא מרסק.
ולא סתם.
שינוי מערער. לפעמים גם מבהיל, מלחיץ, מכאיב, בטח אם הוא ממצב "טוב" יחסית, למצב "פחות טוב" אבל תכלס גם להפך.
כל שינוי מערער יציבות שבנינו, וגם אם לא נאהב את אותה יציבות כל כך, היא מוכרת לנו, ולכן גם נעדיף ונברח אליה תמיד. היא ה- go to שלנו.

באוכל זה בדיוק אותו דבר.
לא חשוב כמה אתם רוצים לעשות שינוי באכילה שלכם, באוטומט, כאשר תנאי הבסיס משתנים, תחזרו להרגלים הישנים שלכם.
לא חשוב כמה התפריט מתאים לכם, או כמה הצלחתם, אם לא למדתם להתמודד עם הדינמיקה של החיים גם דרך האוכל, תחזרו אחורה.

עם ילדים ובני נוער רואים את התופעה הזו בענק.
שנייה יש להם מוטיבציית על, ורגע הם מבינים מה המשמעות של "לוותר" וחוזרים אחורה.
או שנראה אותם בבית "פיקס" עם האוכל, אבל כשהם עם חברים, בתנאים משתנים, הכל נהרס להם והם לא מצליחים להתאפס.

אז מה עושים?

שינוי זקוק לתקופה בה הוא יהפוך מוטמע בחיינו, או כמו שאומר פתגם אינדיאני ידוע "ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים".
במהלך התקופה שבה אני מלווה את עושה השינוי, מבוגר או מתבגר, אני דווקא מקווה לכמה שיותר שינויים, קשיים ומורכבויות.
כי כשהם מתרחשים תוך כדי תהליך, אני שם.
ואז אני גם יכולה לתת יד תומכת וללמד איך מוצאים את הדרכים לקום, להתמודד, להמשיך הלאה.

דווקא אם קל מדי, הסיכוי שתחזרו אחורה למשקל ולהרגלים הקודמים עולה…
כי כאמור…השינוי יגיע.
העניין הוא, שלרוב, אנשים מחכים לתקופה בה יהיו דברים יציבים כדי שיוכלו להתחיל את התהליך.
וגם בזה יש היגיון. שינוי צריך פניות.

אז מה באמת עושים??

מוצאים את הזמן המתאים להתחיל, ומוותרים על הפנטזיות שהוא גם יישאר מתאים לכל אורך התהליך.
ואז, כשיש שינויים, קשיים, או פשוט "חיים" – לא מורידים את הרגל מהגז.
להפך – לא מוותרים על הגעה למפגשים, לא נעלמים מתהליך, לא משתבללים…

ואם אתם מתבוננים מהצד על הילד/ה שלכם שעושים את דרכם בתוך תהליך שכזה, עם עליות וירידות ברמות העשייה, המוטיבציה, החשק – תנשמו עמוק ! זה ממש בסדר.

אל תתפתו לשחרר אותם מהתהליך.
תסמכו עליהם ועל מי שמלווה אותם.
ותשננו לכם ולהם את המנטרה – "נכון, קשה. אבל ככה לומדים!!"

רוצים לקרוא עוד על שינויים, ולהעמיק?
על שינוי כהזדמנות , גם כשהשינוי לא רצוי.
על למה אנחנו לא עושים שינוי גם כאשר אנחנו כבר יודעים מה לעשות?
ועל מציאת איזון כשדברים מתפרקים

בתמונה הראשונה – סימני הנצה אחרי שלכת של חורף – גם זה שינוי.
ובתמונה הראשונה – שוקו הפסיק לנהום על עזרא (הבת) כשהיא נצמדת אליו – גם זה שינוי

משלוח מנות פורימי וספורטיבי בו זמנית? איך ייתכן? על כל זה תוכלו לקרוא כאן

משלוח מנות עבור אנשים שמנסים לשמור על תזונה בריאה, גיזרה חטובה ואורח חיים ספורטיבי נשמע קצת הזוי.
הרי משלוחי מנות הם בעיקר מתן של ממתקים, מכל מיני סוגים ובכל מיני רמות של מחיר והשקעה, וזה לא ממש מתכתב עם "אורח חיים בריא וספורטיבי" לא?

העניין הוא שמשלוח מנות זה הרבה מעבר ל"רק" ממתקים.
לקבל ולתת משלוח מנות זה גם לתת ולקבל תשומת לב, יחס, אכפתיות.
משלוחי מנות זה רוח החג, זו שמחה וצבעוניות וכיף,
ולכן, אסור לנו להדיר את עצמנו או מי מאהובינו שבחר באורח חיים בריא וספורטיבי מהמסיבה הזו :)

במקום להרוס את הכיף, נוכל ליצור בעצמנו משלוח מנות שיש בו הרבה יותר תשומת לב ואכפתיות מאשר במבה, בכך שנתאים אותו לאורך החיים שאנחנו ואהובנו חיים או שואפים לחיות – אורח חיים של ספורט, בריאות, תנועה ושמחה.

בכתבה המצורפת כאן, שנכתבה עבור האתר "שוונג", בפורים האחרון, תוכלו לקרוא איך ליצור משלוח מנות מתאים בדיוק למטרה הזו – משלוח מנות לספורטאים בגוף ובנפש.

"משלוח מנות" קטן ממני אליכם –
מצרפת לכם מתכון מתוק, בריא וקל (ממש קל!) שתוכלו להכין בעצמכם, להוסיף למשלוח המנות, או סתם, להכין לעצמכם או לילדים.
אה – וזה יכול לשמש גם כמנת אנרגיה לפני אימון!

תמרים ממולאים בפיסטוק – 

סוכר ואוכל מעובד פוגעים בתפקוד המוחי שלנו, והופכים אותנו טיפשים יותר,
או לפחות לפחות חכמים ממה שיכולנו להיות.
איך זה קורה? ומה אפשר לעשות?

כואב לי פיזית לשמוע מורים שמבקשים להביא משהו מתוק למהלך המבחן, כדי להתרכז טוב יותר.

מעבר לזה שאכילה תוך כדי מבחן מסיחה את הדעת (ולכן פוגעת בריכוז),
מצטברות לאחרונה  עדויות לכך שאכילה של סוכרים ושומנים, לא רק שאינה משפרת את התפקוד המוחי שלנו,
אלא אפילו מורידה אותו.

או במילים אחרות – סוכר הופך אותנו לטיפשים…

כבר כתבתי על השפעת הרכב התזונה על המוח שלנו ועל תזונה הנכונה לתקופת מבחנים,
אבל פה אני רוצה לחשוף בפניכם שני מחקרים שמוסיפים רובד נוסף למידע שהיה לנו עד כה.

המחקרים המראים את הקלות בה אנחנו מורידים את ביצועי המוח שלנו.

בואו נצלול לעומק – 

נתחיל במחקר שנערך באוניברסיטת קווארי בסידני, שפורסם בשנת 2019.
המחקר כלל כ- 100 סטודנטים, שקיבלו לאכול טוסט לארוחת בוקר וחולקו ל-2 קבוצות :
קבוצה אחת קיבלה טוסט עם שומן רווי גבוה ובתוספת סוכר (כ-400 קלוריות)
וקבוצה שנייה קיבלה טוסט בהרכב קלורי זהה אך עם פחות שמן וסוכר ועשיר יותר בחלבון.

המחקר מצא כי הרכב הטוסט השפיע על רמות הגלוקוז בדם, כמובן, אבל מעבר לכך על הביצועים של הסטודנטים במבחן שבוצע 30 דק' לאחר הארוחה.
התוצאות המבחן הראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות:
הסטודנטים אשר אכלו ארוחת בוקר עתירה בשומן רווי וסוכר, ביצעו את המבחן טוב פחות
מאשר אילו שאכלו את הטוסט עשיר החלבון ודל השומן.

המחקר נמשך 4 ימים, בהם החוקרים ראו כי גם לאורך זמן,
אכילה של ארוחת בוקר עתירת שומן רווי וסוכר התקשרה לירידה בביצועים במבחני למידה וזיכרון מסוימים,
שינויים שלא נראו אצל הסטודנטים שאכלו ארוחת בוקר בריאה יותר.

מחקר נוסף, שתמך בממצאים הללו, בוצע באוניברסיטת טוליין בארה"ב.
המחקר הראה שינויים ייחודיים באוכלוסיית חיידקי מעיים אצל חולדות שהוזנו בדיאטה בסגנון ים תיכוני.
אותם חיידקים נמצאו קשורים לזיכרון טוב יותר, גמישות קוגניטיבית וזיכרון עבודה.
השינויים הללו לא נצפו באוכלוסיית חיידקי המעיים של חולדות שהוזנו בדיאטה מערבית, עתירת מזון מעובד וסוכר.

כלומר – מעבר לשינוי הנצפה ברמות הסוכר והשומן בדם, נראה שמנגנון הפגיעה או השיפור בתפקוד המוחי עובר דרך הבטן שלנו, כלומר, דרך שינוי באיזון החיידקים במעיים.

ונתכנס לסיכום –

צרוף תוצאות שני המחקרים הללו, מאפשרות לנו להעריך שיש לנו יכולת למקסם את הביצועים הקוגניטיביים שלנו או להוריד אותם – דרך האכילה שלנו.

מה עושים?

קודם כל, הורים ומורים יקרים – שנו את ההמלצה שלכם!
במקום לבקש להביא שוקולד למבחן, בקשו מהתלמידים לאכול טוב לפניו.

ודבר שני, וחשוב עוד יותר –
מחקרים מהסוג הזה, לעניות דעתי, מוכיחים שוב כי אין קיצורי דרך.
אף זריקה, כדור או קסם לא יעשה עבורכם את העבודה ה"שחורה".

אם אתם שואפים להופיע בחיים שלכם במטבכם, במקסימום שאתם יכולים, וממש לא רק במראה, אלא גם בתפקוד המוחי-קוגניטיבי-נפשי, תצטרכו (ויהיו מי שיגידו, תאלצו) לאכול בריא.
בלי קשר לכמה אתם שוקלים.

ואילו חדשות טובות!

ברגע זה קיבלתם ממני מתנה! את השליטה המלאה על חלק גדול מהדרך בה תחיו את חיים שלכם!
(מה לעשות, על הגנטיקה ועל הגורל אין לאף אחד מאיתנו מנדט).

מה תעשו איתה?

.

חיים של ספורטאי השגי, גם אם הספורט עבורו הוא תחביב בלבד,  הם מרוץ ארוך וקשוח
לאורך זמן, המרוץ הזה גובה מגוף הספורטאי מחיר גבוה.
המחיר הוא פיזית, אבל לא רק, ומתבטא על המסלול ובחיים האישיים.
תזונת ספורט מותאמת אישית היא כלי בעל השפעות עצומות, שחורגות ממסלול האימונים.
כלי שיכול לאפשר גם לך להגיע לביצועים טובים הרבה יותר על המסלול ובחיים עצמם.

חיי ספורטאי דורשים השקעה עצומה, ופיזית ומנטלית, לא רק תוך כדי אימון.
יציאה לאימונים אינטנסיביים בכל מזג אוויר, השכמה בשעות-לא-שעות (4 בבוקר? זה בכלל בוקר?), קפיצה גם בחורף למי הים הקפואים (נכון, עם חליפה… ועדיין), התארגנויות אינסופיות, נסיעות לתחרויות, מחנות אימון, ויתור על זמן משפחה וחברים ועל הפוך החמה בבוקר.
על זה מצטרפת והשקעה בלתי נגמרת באביזרים – שעון, אופניים מתקדמות, חליפת ים, נעליים. וכמובן, ברופאים, טיפולים, פיזיותרפיה ועיסויים.

כל המאמץ הזה מכוון לנקודה אחת – התחרות הקרובה, העניין הוא שבדרך לשם הולך לנו משהו לאיבוד.

הרי תמיד חשבת שלהיות ספורטאי/ת, מגלם בתוכו הרבה יותר ערך מאשר מרוץ אין סופי מאימון לאימון…
ציפית ל- 

✔ גוף ספורטיבי – גוף חטוב ומסת שריר גבוהה.

✔ יכולת ריכוז גבוהה וחשיבה חדה, וממוקדת.

✔ רמות אנרגיות גבוהות, איזון במצבי הרוח, ותחושת מסוגלות.

✔ בריאות – גוף חזק, עמיד למחלות ומתאושש בקלות מעומסים.

✔ שינת לילה טובה, ושכמה קלה יותר.

והמציאות?
במציאות הדברים נראים קצת אחרת.

האימונים אינטנסיביים, ואת/ה דוחף/ת את עצמך עוד ועוד, אבל הגוף לא נותן.

הגוף מתאושש לאט, ואת/ה  מתקשה לקום לאימון הבא, מסתובב/ת בתחושת כבדות וחולשה ובמצב רוח ירוד, נפצע/ת יותר מדי, וחולה הרבה יותר מדי.

האנרגיה נעלמת מהר מדי, והיום הופך לאתגר של עייפות ובלבול.

פתאום את/ה לא רעב/ה – ואז רעב/ה מדי, שום דבר לא מספיק או לא מתאים,
והכנת הארוחה נראית כמו עוד משימה שאין לה מקום בלו"ז.

נשמע מוכר?
על הפער הזה, בין הרצוי למצוי, אפשר לגשר בעזרת תזונה.

תזונת ספורט מותאמת אישית – הבסיס להצלחה שלך

תזונה מדויקת, מותאמת אישית לספורטאי/ת הישג כמוך, היא הכלי נגיש ונוח, שיכול לשנות עבורך את התוצאות.

תזונה כזו ולהעניק לך את כל מה שחיפשת – הגעה לתחרות בשיאך, התאוששות מהירה, צמצום הסיכון לפציעות ולתחלואה, יכולת שמירה על משקל ואחוזי שומן תקינים, תחושת ערנות, מיקוד וריכוז לאורך היום

והכי חשוב? התוכנית מותאמת לשגרה שלך, לאורח החיים שלך, גמישה וקלה ליישום ומאפשרת לך לשלב את "החיים הרגילים" בתוך שגרת תזונת הספורט שלך.

(מה התוצאה אם אוכלים בריא אבל לא מותאם אישית?
כתבה קצרה ששעשעה אותי על האפקטים הלא מוכרים של המעבר לאכילה בריאה, כזו שלא הותאמה לך)

איך התהליך איתי נראה?

בתהליך איתי נתחיל במיפוי אישי של השגרה שלך: נבין את שגרת האימונים, המטרות, ההעדפות וכל פרט שמשפיע עליך כספורטאי/ת.
בהתאמה, נבנה תוכנית תזונתית מותאמת אישית שתומכת בשגרה שלך ומשתלבת איתה בצורה מושלמת.
התוכנית מתייחסת באופן מותאם לכל שלב בעונה: תחרויות, אימונים או מנוחה, וגם לתקופות פציעה והתאוששות.
בנוסף, ניתן פתרון לכל הסימפטומים שהתפתחו משנים של תזונה שאינה מותאמת לצרכי הגוף, כמו עייפות, חולשה, קושי להתאושש, ירידה במוטיבציה ועוד.

✔ רוצים לדעת עוד מה החוויה אישית של ספורטאי הישג אצלי בקליניקה? קראו כאן

אל תישאר/י עם תחושת התסכול.

זה הזמן שלך לקחת את הצעד הבא ולהפוך את ההשקעה שלך להצלחה מוחשית.

צור/י קשר עכשיו ותן/י לי לעזור לך להיות במיטבך – בתחרויות, באימונים ובחיים.

שינוי לא רצוי הוא גם הזדמנות.
גם אם השינוי קשה, מערער, וגם אם הוא לוקח לנו את השגרה שאהבנו, הוא גם הזדמנות לבחון את החיים, וליצור שינוי, לטובה.

אתמול, בשיחה עם חברה שהתגעגעה לפעם, כשהימים נראו פחות או יותר אותו דבר,
(כולל מתי ההסתדרות משביתה את הלימודים) עלתה לי השאלה:
האם השגרה לפני הקורונה היא "ה-דבר האמיתי", או שהחיים האמיתיים הם מה שיש עכשיו, חוסר שגרה?

כלומר, האם שגרה היא הדבר החריג, שנולדנו אליו ולכן לא הכרנו אחרת, ולא חוסר השגרה?

הרי, היסטורית, שינויים לא רצויים קורים כל הזמן.
מלחמות, הסכמי שלום, מגפות, מחלות, מוות, רעב, שפע וקדמה, היו תמיד, והתחלפו בניהם.

אולי אנחנו אילו שנולדנו לתקופה הכי משעממת בהיסטוריה, ובטעות חשבנו שככה זה צריך להיות?
האם דווקא השינויים שנכפים עלינו יכולים להיות פתח להזדמנויות חדשות, טובות, מחזקות?

מי יודע?

החיים הם מה שיש לנו עכשיו. רק עכשיו. רק הרגע.
הם גם לא מה שהיה, וגם לא מה שאולי יהיה.
רק הרגע הזה.

כשנרד לפרטים הקטנים, נראה שחלק גדול מהשגרה של "אז" ממשיך גם היום, בין אם רצינו או לא.
למשל, בקורונה, רבים חשבו שזו הזדמנות ליצירת שגרה אחרת.
רק מעטים הצליחו באמת לעשות שינוי, הרוב חזרו לאותה שגרה, לאותם ההרגלים.
למה?
כי הרגלים חזקים יותר מכל.

כדי ליצור שינוי בחיים, בשגרה, צריך לשנות הרגלים.

הרגלים הם אבני הבניה של השגרה, ושינוי שלהם דורש מאמץ.
לא רק רצון, לא רק "לתפוס טרמפ" על אירוע שמאלץ אותנו נקודתית לעשות שינוי.
כאשר שגרה חוזרת, היא חוזרת לטוב ולרע.
יחד עם כל ההרגלים והכבלים שהיו שם קודם, אלא אם נעשה מאמץ ליצור משהו אחר.

אל תבינו לא נכון.
ברור שאני מתגעגעת לחלקים מהשגרה של פעם, של לפני… מי יודע כמה שנים.
לבוקר שסדרו ידוע, בלי הצורך לבדוק מה קרה בלילה, ואיך זה משפיע עלי.
ועם זה, גיליתי גם חלק שחשוב לי לשנות.
החלק שלוקח את החיים הללו כמובן מאליו.

הקורונה, משברי החיים של השנים האחרונות והמלחמה גרמו לי, ואולי גם לכם, לראות שאין משהו מובן מאליו.

אין מובן מאליו

בצניעות, מתוך ידיעה שמה שאעשה יהיה בהגדרתו מוגבל בזמן, אני רוצה לקחת לשגרה החדשה בדיוק את זה,
וליצור הרגלים שיוכלו לאפשר לי בניית חיים שונים ממה שהיו לי קודם.

חיים בהם אני מנסה לשמוח וליהנות ממה שיש, גם כשהוא לא "מושלם".
הגוף שלי, הבריאות שלי, החיים שלי, הבית שלי, המשפחה, העבודה, תה העשבים מהגינה…כלום לא מובן מאליו, והכל יכול בשניות להילקח או להשתנות.

אני רוצה להכניס לשגרה שלי שמחה ממה שקורה ויש, במקום לשקוע במה שלא היה צריך לקרות או נלקח.
חיבוק המתרפק של ילד שנשאר בבית כי כואבת לו הבטן, למרות שזה הורס לי את הלו"ז.
ימים שבהם צמודים לממ"ד, אבל יחד עם הלחץ גם מאפשרים זמן כייפי עם המשפחה.
ספורט אחר, שמחזק לי את הגב ואת הגוף, במקום לכאוב את אובדן הריצה שכרגע קשה לי לעשות.
האכילה שעושה לי טוב היום, בגיל 47, בלי לריב עם השינויים של הגוף שגרמו לשינוי.

שגרת "אין שגרה (וגם לא תהיה)"

זו שגרה מוזרה כזו, לא חד משמעית, לא ידועה מראש, בעצם "שגרת אין שגרה".
שגרה בה יש משהו חדש, משהו ישן, משהו שאול ומשהו כחול (ים! התכוונתי לים!!)
כזו שתאפשר לי לחיות את החיים שלי הכי טוב. עכשיו.
שבה אדאג לעצמי קצת יותר טוב, אחייך יותר, איהנה ממה שיש, ואלמד דברים חדשים, לא מפעם.
שגרה שלא תגמר ביום הולדת, או בפסח, בחו"ל או באזעקה הבאה.

מוזמנים ליצור קשר.
נוכל ללמוד איך גם אתם יכולים להפוך את הדאגה לגוף שלכם לשגרה טובה,
בלי קשר ללוח השנה, למציאות הקשוחה, לשינויים הבלתי תלויים בנו.

אני כאן. מוזמנים לכתוב לי ולצאת איתי לדרך.

נ.ב.

אחת ההזדמנויות שנוצרה לי בתקופה הזו היא לחזור לצלם!
ואיזה אושר זה מספק לי!

תוכלו לקרוא עוד על חזרה לשגרה גם בפוסט הזה חזרה לשגרה ולשמוע על יצירת שגרה בראיון הזה שנעשה איתי  ועל שינוי תזונתי בתקופה של חוסר וודאות

ואם תרצו להעמיק עוד, יש איפה!
בכתבות הבאות תבינו את מהות השינוי ואת הדרך לבצע אותו:  שינוי מתחיל בהתבוננות ו- איך עושים שינוי תזונתי אמיתי מדברות ספציפית על יצירת שינוי באורח החיים התזונתי והספורטיבי.

סדרת הכתבות חלון לעולם הפסיכולוגיה של השינוי, ו- הפסיכולוגיה של השינוי &#8211; חלק ב&#039; תעזור לכם לצלול מתחת למובן מאליו כדי להבין את עצמכם  טוב יותר בהקשר של ביצוע שינויים.

תהנו ובהצלחה