האם אכילה רגשית היא רק אכילה? או אולי אותה הזנה רגשית ומנטלית שאנחנו מייצרים דרך אכילה רגשית יכולה להיות מושגת גם בדרכים אחרות, כמו למשל שינון מתכונים…?

השנה, נארח אצלנו בבית מפגש של "זיכרון בסלון".
סביב הכנת המפגש שמעתי הרצאות וקראתי תכנים על השואה, ושהאוזן שלי קלטה את המילה אוכל, והמוח לא הרפה…
ציפיתי לקרוא על קליפות תפוחי אדמה, אבל הופתעתי לגלות… מתכונים!

הזנה רגשית דרך מתכון

מתברר, שעבור לא מעט שורדים, העיסוק באוכל ולא אכילתו היווה מקור הזנה מנטלי ורגשי.
המחשבות על אוכל, תמכו במוטיבציה להחזיק מעמד, לשרוד.
הם יצרו חיבור שאי אפשר לנתקו בין העבר להווה.
דרך החשיבה, הדיבור והשחזור של מתכונים וארוחות נוצרו קשרים והתחזקה תחושת שייכות למשפחה, לקהילה וליהדות, ולאנשים שמתו או שגורלם לא היה ידוע, ובכך סייע בהתמודדות עם החיים הבלתי אפשריים בגטאות ובמחנות.

"הנשים רושמות את המתכונים, כאילו כדי להוכיח ולהזכיר לעצמן מהיכן באו, כדי שיעברו כביכול לדורות הבאים… הן רושמות לעתים משקלים מוגזמים, כדי להפוך את הפנטזיה לקסומה יותר…
הן רושמות על כל פיסת נייר שהן יכולות להשיג ובכל בדל עיפרון יקר ערך שמצאו, או שהחליפו תמורת לחם.. וכשאין להן נייר ועיפרון, הן צועקות בלילה את המתכונים ממיטה למיטה בצריפי המחנה החשוכים, והופכות אותם לרגע לבית שהיה להן פעם".

*קטע מעדותו של ישראל גוטמן, בשיחה עם יהודית ענבר, יוני 2006.

זו אולי לא אכילה רגשית כמו שאנחנו מכירים אותה היום, בעולם השפע שלנו, אבל זה לחלוטין עיסוק רגשי באוכל, ושניהם ממלאים בדיוק את אותה מטרה- הרגעה, חיבור לאחר, תחושת שייכות, הבעת אהבה ואכפתיות, יצירת קשר, דאגה לאחר ולעצמי.

• סבתא שמארחת את הנכדים ועסוקה ימים ושעות במה תבשל, ומי אוהב מה
• אישה שיוצאת למסעדה ועסוקה בראש שעות לפני כן במה תאכל, כמה, ואחר כך גם בצער על מה שכן ומה שלא נאכל,
• נער שאוכל ברגעי כעס או עצב, כי אין לו דרך אחרת להתמודד כרגע עם הרגשות הקשיםוגם
• זה שאוכל מרק עם דמעות בעיניים, כי זה מזכיר מאד את המרק של אמא,
• ההוא שמוצא את עצמו שוב ושוב במטבחון במשרד מול הבייגלה, הקפה או השוקולד כדי להפיג שעמום,
• או זו שמנסה לשחזר את המתכון של קליפות ההדרים בקוקוס של סבתא, שנפטרה לפני שהשאירה הוראות מדויקות.

הכל, הכל הכל זה שימוש רגשי באוכל!

האוכל מטעין אותנו רגשית, ופורק אותנו רגשית. הוא שמח, מחבר, מייצר אנרגיה ומטשטש רגשות,  גם אם הוא לא באמת  נאכל.

וכמו שאפשר לראות בלא מעט מסיפורי שורדי שואה, אכילה רגשית יכולה להציל חיים, וגם להרוס אותם. לא מעט שורדים מתו דווקא אחרי שחרור המחנות, כי אכלו באופן לא מותאם ליכולתו של הגוף לעכל.

ובעולם השפע שלנו?

אותו דבר…
עיסוק לא בריא ולא מותאם באוכל יכול להרוס חיים, בין הוא עיסוק של הימנעות או של אכילה לא מווסתת…כך או כך הוא מסתיר מאיתנו את מה שלחיים יש להציע.

אז שנייה לפני יום השואה, אני משתפת אתכם במתכון של ואלי קון צימט, שורדת, שסיפורה והמתכון שלה מפורסם באתר "כתמים של אור – סיפורן של נשים בשואה".

כי גם לזכור אפשר דרך אוכל, ולפעמים אפילו כדאי.

לחמניות (קרואסונים)

50  קמח, 5 כפיות חמאה, סוכר, 5 חלמונים, 5 חלבונים, 5 שמרים שתפחו בחלב פושר, 2 קצות סכין של אבקת אפייה, קצת וניל. לבלול בצק עד שיהיה חלק (לבלול היטב).
לעטוף את הבצק במפית ולטבול במים קרים למשך שעתיים.
להוציא, ללוש לחמניות, לכסותן בסוכר, לחתוך ללחמניות (שהרונים).
לאפות בתנור חם, ובזמן שהלחמניות חמות לפזר סוכר וניל.

התמונות והציטוטים מתוך אתר כתמים של אור

עוד בנושא? כתבה שלי על מחקר הרעב בגטו ורשה

"ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים" פתגם אינדיאני עתיק.

יודעים מה לעשות ושוב ושוב מפסיקים? רוצים, ואז מוותרים? קורה משהו וכל ההישגים נמחקים?
זה בדיוק מה שקורה כאשר שינוי פוגש אותנו כשאנחנו לא מוכנים אליו באמת.
מה הכוונה? מוזמנים לקרוא

***

מפתיעה או לא מפתיעה אתכם החזרה ללחימה?
לא באמת חשוב.
מה שחשוב זה לשים לב ששינוי הוא הקבוע היחיד בחיינו.
חיינו הפרטיים, הלאומיים ואולי גם הגלובליים. ונכון, זה לא חדש.

ורובנו יודעים את זה, ומדקלמים את המשפט הזה, ועדיין – בפועל, כשהשינוי מגיע הוא מרסק.
ולא סתם.
שינוי מערער. לפעמים גם מבהיל, מלחיץ, מכאיב, בטח אם הוא ממצב "טוב" יחסית, למצב "פחות טוב" אבל תכלס גם להפך.
כל שינוי מערער יציבות שבנינו, וגם אם לא נאהב את אותה יציבות כל כך, היא מוכרת לנו, ולכן גם נעדיף ונברח אליה תמיד. היא ה- go to שלנו.

באוכל זה בדיוק אותו דבר.
לא חשוב כמה אתם רוצים לעשות שינוי באכילה שלכם, באוטומט, כאשר תנאי הבסיס משתנים, תחזרו להרגלים הישנים שלכם.
לא חשוב כמה התפריט מתאים לכם, או כמה הצלחתם, אם לא למדתם להתמודד עם הדינמיקה של החיים גם דרך האוכל, תחזרו אחורה.

עם ילדים ובני נוער רואים את התופעה הזו בענק.
שנייה יש להם מוטיבציית על, ורגע הם מבינים מה המשמעות של "לוותר" וחוזרים אחורה.
או שנראה אותם בבית "פיקס" עם האוכל, אבל כשהם עם חברים, בתנאים משתנים, הכל נהרס להם והם לא מצליחים להתאפס.

אז מה עושים?

שינוי זקוק לתקופה בה הוא יהפוך מוטמע בחיינו, או כמו שאומר פתגם אינדיאני ידוע "ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים".
במהלך התקופה שבה אני מלווה את עושה השינוי, מבוגר או מתבגר, אני דווקא מקווה לכמה שיותר שינויים, קשיים ומורכבויות.
כי כשהם מתרחשים תוך כדי תהליך, אני שם.
ואז אני גם יכולה לתת יד תומכת וללמד איך מוצאים את הדרכים לקום, להתמודד, להמשיך הלאה.

דווקא אם קל מדי, הסיכוי שתחזרו אחורה למשקל ולהרגלים הקודמים עולה…
כי כאמור…השינוי יגיע.
העניין הוא, שלרוב, אנשים מחכים לתקופה בה יהיו דברים יציבים כדי שיוכלו להתחיל את התהליך.
וגם בזה יש היגיון. שינוי צריך פניות.

אז מה באמת עושים??

מוצאים את הזמן המתאים להתחיל, ומוותרים על הפנטזיות שהוא גם יישאר מתאים לכל אורך התהליך.
ואז, כשיש שינויים, קשיים, או פשוט "חיים" – לא מורידים את הרגל מהגז.
להפך – לא מוותרים על הגעה למפגשים, לא נעלמים מתהליך, לא משתבללים…

ואם אתם מתבוננים מהצד על הילד/ה שלכם שעושים את דרכם בתוך תהליך שכזה, עם עליות וירידות ברמות העשייה, המוטיבציה, החשק – תנשמו עמוק ! זה ממש בסדר.

אל תתפתו לשחרר אותם מהתהליך.
תסמכו עליהם ועל מי שמלווה אותם.
ותשננו לכם ולהם את המנטרה – "נכון, קשה. אבל ככה לומדים!!"

רוצים לקרוא עוד על שינויים, ולהעמיק?
על שינוי כהזדמנות , גם כשהשינוי לא רצוי.
על למה אנחנו לא עושים שינוי גם כאשר אנחנו כבר יודעים מה לעשות?
ועל מציאת איזון כשדברים מתפרקים

בתמונה הראשונה – סימני הנצה אחרי שלכת של חורף – גם זה שינוי.
ובתמונה הראשונה – שוקו הפסיק לנהום על עזרא (הבת) כשהיא נצמדת אליו – גם זה שינוי

משלוח מנות פורימי וספורטיבי בו זמנית? איך ייתכן? על כל זה תוכלו לקרוא כאן

משלוח מנות עבור אנשים שמנסים לשמור על תזונה בריאה, גיזרה חטובה ואורח חיים ספורטיבי נשמע קצת הזוי.
הרי משלוחי מנות הם בעיקר מתן של ממתקים, מכל מיני סוגים ובכל מיני רמות של מחיר והשקעה, וזה לא ממש מתכתב עם "אורח חיים בריא וספורטיבי" לא?

העניין הוא שמשלוח מנות זה הרבה מעבר ל"רק" ממתקים.
לקבל ולתת משלוח מנות זה גם לתת ולקבל תשומת לב, יחס, אכפתיות.
משלוחי מנות זה רוח החג, זו שמחה וצבעוניות וכיף,
ולכן, אסור לנו להדיר את עצמנו או מי מאהובינו שבחר באורח חיים בריא וספורטיבי מהמסיבה הזו :)

במקום להרוס את הכיף, נוכל ליצור בעצמנו משלוח מנות שיש בו הרבה יותר תשומת לב ואכפתיות מאשר במבה, בכך שנתאים אותו לאורך החיים שאנחנו ואהובנו חיים או שואפים לחיות – אורח חיים של ספורט, בריאות, תנועה ושמחה.

בכתבה המצורפת כאן, שנכתבה עבור האתר "שוונג", בפורים האחרון, תוכלו לקרוא איך ליצור משלוח מנות מתאים בדיוק למטרה הזו – משלוח מנות לספורטאים בגוף ובנפש.

"משלוח מנות" קטן ממני אליכם –
מצרפת לכם מתכון מתוק, בריא וקל (ממש קל!) שתוכלו להכין בעצמכם, להוסיף למשלוח המנות, או סתם, להכין לעצמכם או לילדים.
אה – וזה יכול לשמש גם כמנת אנרגיה לפני אימון!

תמרים ממולאים בפיסטוק – 

סוכר ואוכל מעובד פוגעים בתפקוד המוחי שלנו, והופכים אותנו טיפשים יותר,
או לפחות לפחות חכמים ממה שיכולנו להיות.
איך זה קורה? ומה אפשר לעשות?

כואב לי פיזית לשמוע מורים שמבקשים להביא משהו מתוק למהלך המבחן, כדי להתרכז טוב יותר.

מעבר לזה שאכילה תוך כדי מבחן מסיחה את הדעת (ולכן פוגעת בריכוז),
מצטברות לאחרונה  עדויות לכך שאכילה של סוכרים ושומנים, לא רק שאינה משפרת את התפקוד המוחי שלנו,
אלא אפילו מורידה אותו.

או במילים אחרות – סוכר הופך אותנו לטיפשים…

כבר כתבתי על השפעת הרכב התזונה על המוח שלנו ועל תזונה הנכונה לתקופת מבחנים,
אבל פה אני רוצה לחשוף בפניכם שני מחקרים שמוסיפים רובד נוסף למידע שהיה לנו עד כה.

המחקרים המראים את הקלות בה אנחנו מורידים את ביצועי המוח שלנו.

בואו נצלול לעומק – 

נתחיל במחקר שנערך באוניברסיטת קווארי בסידני, שפורסם בשנת 2019.
המחקר כלל כ- 100 סטודנטים, שקיבלו לאכול טוסט לארוחת בוקר וחולקו ל-2 קבוצות :
קבוצה אחת קיבלה טוסט עם שומן רווי גבוה ובתוספת סוכר (כ-400 קלוריות)
וקבוצה שנייה קיבלה טוסט בהרכב קלורי זהה אך עם פחות שמן וסוכר ועשיר יותר בחלבון.

המחקר מצא כי הרכב הטוסט השפיע על רמות הגלוקוז בדם, כמובן, אבל מעבר לכך על הביצועים של הסטודנטים במבחן שבוצע 30 דק' לאחר הארוחה.
התוצאות המבחן הראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות:
הסטודנטים אשר אכלו ארוחת בוקר עתירה בשומן רווי וסוכר, ביצעו את המבחן טוב פחות
מאשר אילו שאכלו את הטוסט עשיר החלבון ודל השומן.

המחקר נמשך 4 ימים, בהם החוקרים ראו כי גם לאורך זמן,
אכילה של ארוחת בוקר עתירת שומן רווי וסוכר התקשרה לירידה בביצועים במבחני למידה וזיכרון מסוימים,
שינויים שלא נראו אצל הסטודנטים שאכלו ארוחת בוקר בריאה יותר.

מחקר נוסף, שתמך בממצאים הללו, בוצע באוניברסיטת טוליין בארה"ב.
המחקר הראה שינויים ייחודיים באוכלוסיית חיידקי מעיים אצל חולדות שהוזנו בדיאטה בסגנון ים תיכוני.
אותם חיידקים נמצאו קשורים לזיכרון טוב יותר, גמישות קוגניטיבית וזיכרון עבודה.
השינויים הללו לא נצפו באוכלוסיית חיידקי המעיים של חולדות שהוזנו בדיאטה מערבית, עתירת מזון מעובד וסוכר.

כלומר – מעבר לשינוי הנצפה ברמות הסוכר והשומן בדם, נראה שמנגנון הפגיעה או השיפור בתפקוד המוחי עובר דרך הבטן שלנו, כלומר, דרך שינוי באיזון החיידקים במעיים.

ונתכנס לסיכום –

צרוף תוצאות שני המחקרים הללו, מאפשרות לנו להעריך שיש לנו יכולת למקסם את הביצועים הקוגניטיביים שלנו או להוריד אותם – דרך האכילה שלנו.

מה עושים?

קודם כל, הורים ומורים יקרים – שנו את ההמלצה שלכם!
במקום לבקש להביא שוקולד למבחן, בקשו מהתלמידים לאכול טוב לפניו.

ודבר שני, וחשוב עוד יותר –
מחקרים מהסוג הזה, לעניות דעתי, מוכיחים שוב כי אין קיצורי דרך.
אף זריקה, כדור או קסם לא יעשה עבורכם את העבודה ה"שחורה".

אם אתם שואפים להופיע בחיים שלכם במטבכם, במקסימום שאתם יכולים, וממש לא רק במראה, אלא גם בתפקוד המוחי-קוגניטיבי-נפשי, תצטרכו (ויהיו מי שיגידו, תאלצו) לאכול בריא.
בלי קשר לכמה אתם שוקלים.

ואילו חדשות טובות!

ברגע זה קיבלתם ממני מתנה! את השליטה המלאה על חלק גדול מהדרך בה תחיו את חיים שלכם!
(מה לעשות, על הגנטיקה ועל הגורל אין לאף אחד מאיתנו מנדט).

מה תעשו איתה?

.

חיים של ספורטאי השגי, גם אם הספורט עבורו הוא תחביב בלבד,  הם מרוץ ארוך וקשוח
לאורך זמן, המרוץ הזה גובה מגוף הספורטאי מחיר גבוה.
המחיר הוא פיזית, אבל לא רק, ומתבטא על המסלול ובחיים האישיים.
תזונת ספורט מותאמת אישית היא כלי בעל השפעות עצומות, שחורגות ממסלול האימונים.
כלי שיכול לאפשר גם לך להגיע לביצועים טובים הרבה יותר על המסלול ובחיים עצמם.

חיי ספורטאי דורשים השקעה עצומה, ופיזית ומנטלית, לא רק תוך כדי אימון.
יציאה לאימונים אינטנסיביים בכל מזג אוויר, השכמה בשעות-לא-שעות (4 בבוקר? זה בכלל בוקר?), קפיצה גם בחורף למי הים הקפואים (נכון, עם חליפה… ועדיין), התארגנויות אינסופיות, נסיעות לתחרויות, מחנות אימון, ויתור על זמן משפחה וחברים ועל הפוך החמה בבוקר.
על זה מצטרפת והשקעה בלתי נגמרת באביזרים – שעון, אופניים מתקדמות, חליפת ים, נעליים. וכמובן, ברופאים, טיפולים, פיזיותרפיה ועיסויים.

כל המאמץ הזה מכוון לנקודה אחת – התחרות הקרובה, העניין הוא שבדרך לשם הולך לנו משהו לאיבוד.

הרי תמיד חשבת שלהיות ספורטאי/ת, מגלם בתוכו הרבה יותר ערך מאשר מרוץ אין סופי מאימון לאימון…
ציפית ל- 

✔ גוף ספורטיבי – גוף חטוב ומסת שריר גבוהה.

✔ יכולת ריכוז גבוהה וחשיבה חדה, וממוקדת.

✔ רמות אנרגיות גבוהות, איזון במצבי הרוח, ותחושת מסוגלות.

✔ בריאות – גוף חזק, עמיד למחלות ומתאושש בקלות מעומסים.

✔ שינת לילה טובה, ושכמה קלה יותר.

והמציאות?
במציאות הדברים נראים קצת אחרת.

האימונים אינטנסיביים, ואת/ה דוחף/ת את עצמך עוד ועוד, אבל הגוף לא נותן.

הגוף מתאושש לאט, ואת/ה  מתקשה לקום לאימון הבא, מסתובב/ת בתחושת כבדות וחולשה ובמצב רוח ירוד, נפצע/ת יותר מדי, וחולה הרבה יותר מדי.

האנרגיה נעלמת מהר מדי, והיום הופך לאתגר של עייפות ובלבול.

פתאום את/ה לא רעב/ה – ואז רעב/ה מדי, שום דבר לא מספיק או לא מתאים,
והכנת הארוחה נראית כמו עוד משימה שאין לה מקום בלו"ז.

נשמע מוכר?
על הפער הזה, בין הרצוי למצוי, אפשר לגשר בעזרת תזונה.

תזונת ספורט מותאמת אישית – הבסיס להצלחה שלך

תזונה מדויקת, מותאמת אישית לספורטאי/ת הישג כמוך, היא הכלי נגיש ונוח, שיכול לשנות עבורך את התוצאות.

תזונה כזו ולהעניק לך את כל מה שחיפשת – הגעה לתחרות בשיאך, התאוששות מהירה, צמצום הסיכון לפציעות ולתחלואה, יכולת שמירה על משקל ואחוזי שומן תקינים, תחושת ערנות, מיקוד וריכוז לאורך היום

והכי חשוב? התוכנית מותאמת לשגרה שלך, לאורח החיים שלך, גמישה וקלה ליישום ומאפשרת לך לשלב את "החיים הרגילים" בתוך שגרת תזונת הספורט שלך.

(מה התוצאה אם אוכלים בריא אבל לא מותאם אישית?
כתבה קצרה ששעשעה אותי על האפקטים הלא מוכרים של המעבר לאכילה בריאה, כזו שלא הותאמה לך)

איך התהליך איתי נראה?

בתהליך איתי נתחיל במיפוי אישי של השגרה שלך: נבין את שגרת האימונים, המטרות, ההעדפות וכל פרט שמשפיע עליך כספורטאי/ת.
בהתאמה, נבנה תוכנית תזונתית מותאמת אישית שתומכת בשגרה שלך ומשתלבת איתה בצורה מושלמת.
התוכנית מתייחסת באופן מותאם לכל שלב בעונה: תחרויות, אימונים או מנוחה, וגם לתקופות פציעה והתאוששות.
בנוסף, ניתן פתרון לכל הסימפטומים שהתפתחו משנים של תזונה שאינה מותאמת לצרכי הגוף, כמו עייפות, חולשה, קושי להתאושש, ירידה במוטיבציה ועוד.

✔ רוצים לדעת עוד מה החוויה אישית של ספורטאי הישג אצלי בקליניקה? קראו כאן

אל תישאר/י עם תחושת התסכול.

זה הזמן שלך לקחת את הצעד הבא ולהפוך את ההשקעה שלך להצלחה מוחשית.

צור/י קשר עכשיו ותן/י לי לעזור לך להיות במיטבך – בתחרויות, באימונים ובחיים.

שינוי לא רצוי הוא גם הזדמנות.
גם אם השינוי קשה, מערער, וגם אם הוא לוקח לנו את השגרה שאהבנו, הוא גם הזדמנות לבחון את החיים, וליצור שינוי, לטובה.

אתמול, בשיחה עם חברה שהתגעגעה לפעם, כשהימים נראו פחות או יותר אותו דבר,
(כולל מתי ההסתדרות משביתה את הלימודים) עלתה לי השאלה:
האם השגרה לפני הקורונה היא "ה-דבר האמיתי", או שהחיים האמיתיים הם מה שיש עכשיו, חוסר שגרה?

כלומר, האם שגרה היא הדבר החריג, שנולדנו אליו ולכן לא הכרנו אחרת, ולא חוסר השגרה?

הרי, היסטורית, שינויים לא רצויים קורים כל הזמן.
מלחמות, הסכמי שלום, מגפות, מחלות, מוות, רעב, שפע וקדמה, היו תמיד, והתחלפו בניהם.

אולי אנחנו אילו שנולדנו לתקופה הכי משעממת בהיסטוריה, ובטעות חשבנו שככה זה צריך להיות?
האם דווקא השינויים שנכפים עלינו יכולים להיות פתח להזדמנויות חדשות, טובות, מחזקות?

מי יודע?

החיים הם מה שיש לנו עכשיו. רק עכשיו. רק הרגע.
הם גם לא מה שהיה, וגם לא מה שאולי יהיה.
רק הרגע הזה.

כשנרד לפרטים הקטנים, נראה שחלק גדול מהשגרה של "אז" ממשיך גם היום, בין אם רצינו או לא.
למשל, בקורונה, רבים חשבו שזו הזדמנות ליצירת שגרה אחרת.
רק מעטים הצליחו באמת לעשות שינוי, הרוב חזרו לאותה שגרה, לאותם ההרגלים.
למה?
כי הרגלים חזקים יותר מכל.

כדי ליצור שינוי בחיים, בשגרה, צריך לשנות הרגלים.

הרגלים הם אבני הבניה של השגרה, ושינוי שלהם דורש מאמץ.
לא רק רצון, לא רק "לתפוס טרמפ" על אירוע שמאלץ אותנו נקודתית לעשות שינוי.
כאשר שגרה חוזרת, היא חוזרת לטוב ולרע.
יחד עם כל ההרגלים והכבלים שהיו שם קודם, אלא אם נעשה מאמץ ליצור משהו אחר.

אל תבינו לא נכון.
ברור שאני מתגעגעת לחלקים מהשגרה של פעם, של לפני… מי יודע כמה שנים.
לבוקר שסדרו ידוע, בלי הצורך לבדוק מה קרה בלילה, ואיך זה משפיע עלי.
ועם זה, גיליתי גם חלק שחשוב לי לשנות.
החלק שלוקח את החיים הללו כמובן מאליו.

הקורונה, משברי החיים של השנים האחרונות והמלחמה גרמו לי, ואולי גם לכם, לראות שאין משהו מובן מאליו.

אין מובן מאליו

בצניעות, מתוך ידיעה שמה שאעשה יהיה בהגדרתו מוגבל בזמן, אני רוצה לקחת לשגרה החדשה בדיוק את זה,
וליצור הרגלים שיוכלו לאפשר לי בניית חיים שונים ממה שהיו לי קודם.

חיים בהם אני מנסה לשמוח וליהנות ממה שיש, גם כשהוא לא "מושלם".
הגוף שלי, הבריאות שלי, החיים שלי, הבית שלי, המשפחה, העבודה, תה העשבים מהגינה…כלום לא מובן מאליו, והכל יכול בשניות להילקח או להשתנות.

אני רוצה להכניס לשגרה שלי שמחה ממה שקורה ויש, במקום לשקוע במה שלא היה צריך לקרות או נלקח.
חיבוק המתרפק של ילד שנשאר בבית כי כואבת לו הבטן, למרות שזה הורס לי את הלו"ז.
ימים שבהם צמודים לממ"ד, אבל יחד עם הלחץ גם מאפשרים זמן כייפי עם המשפחה.
ספורט אחר, שמחזק לי את הגב ואת הגוף, במקום לכאוב את אובדן הריצה שכרגע קשה לי לעשות.
האכילה שעושה לי טוב היום, בגיל 47, בלי לריב עם השינויים של הגוף שגרמו לשינוי.

שגרת "אין שגרה (וגם לא תהיה)"

זו שגרה מוזרה כזו, לא חד משמעית, לא ידועה מראש, בעצם "שגרת אין שגרה".
שגרה בה יש משהו חדש, משהו ישן, משהו שאול ומשהו כחול (ים! התכוונתי לים!!)
כזו שתאפשר לי לחיות את החיים שלי הכי טוב. עכשיו.
שבה אדאג לעצמי קצת יותר טוב, אחייך יותר, איהנה ממה שיש, ואלמד דברים חדשים, לא מפעם.
שגרה שלא תגמר ביום הולדת, או בפסח, בחו"ל או באזעקה הבאה.

מוזמנים ליצור קשר.
נוכל ללמוד איך גם אתם יכולים להפוך את הדאגה לגוף שלכם לשגרה טובה,
בלי קשר ללוח השנה, למציאות הקשוחה, לשינויים הבלתי תלויים בנו.

אני כאן. מוזמנים לכתוב לי ולצאת איתי לדרך.

נ.ב.

אחת ההזדמנויות שנוצרה לי בתקופה הזו היא לחזור לצלם!
ואיזה אושר זה מספק לי!

תוכלו לקרוא עוד על חזרה לשגרה גם בפוסט הזה חזרה לשגרה ולשמוע על יצירת שגרה בראיון הזה שנעשה איתי  ועל שינוי תזונתי בתקופה של חוסר וודאות

ואם תרצו להעמיק עוד, יש איפה!
בכתבות הבאות תבינו את מהות השינוי ואת הדרך לבצע אותו:  שינוי מתחיל בהתבוננות ו- איך עושים שינוי תזונתי אמיתי מדברות ספציפית על יצירת שינוי באורח החיים התזונתי והספורטיבי.

סדרת הכתבות חלון לעולם הפסיכולוגיה של השינוי, ו- הפסיכולוגיה של השינוי – חלק ב' תעזור לכם לצלול מתחת למובן מאליו כדי להבין את עצמכם  טוב יותר בהקשר של ביצוע שינויים.

תהנו ובהצלחה

הבנת השעון הביולוגי שלנו יכולה לעזור לנו למקסם ביצועים ולשמור בקלות על המשקל. איך?
על כך בכתבה

מהם שעונים ביולוגיים?

היצורים החיים על פני כדור הארץ, פתחו במהלך האבולוציה מנגנון מיוחד המכונה "שעונים פנימיים" (או שעונים צירקאדיים).
השעונים הללו אחראיים ליצור תאום בין סיבוב כדור הארץ לבין פעילותו של הגוף החי.

מטרתם של השעונים הביולוגיים היא לאפשר לאותו פרט לחזות מה הולך לקרות, ולהתכונן אליו מראש.
למשל, קיימים מסלולים המוודאים שהמערכות הפנימיות שלנו ידעו אם עכשיו יום או לילה, כדי שיכינו את הגוף לשינה או לקימה ופעילות.
במסלולים האלו נכלול למשל את הקולטנים ברשתית העין, שיכולים לזהות שינוי באורכי הגל של האור לאורך היום, ולאורך השנה, וכך לדעת מה השעה ביום, ובאיזה עונה אנחנו נמצאים.

העניין הוא, שהמנגנונים הללו התפתחו מתוך התאמה לצורת חיים אחרת מזו שאנו חיים היום.
הם נוצרו כשחיינו בטבע, מחוברים לאותות המשתנים שהטבע יוצר, ולא לשהות ממושכת בסביבה המוארת בנורות פלורסנטיות וממוזגת לטמפרטורה קבועה של 25 מעלות. כל יום. כל היום.
.
ולכן, כדי שהגוף ידע "מה השעה" עלינו לחשוף אותו ל"חוץ". למשל, לצאת מס' פעמים ביום מחוץ למשרד או לבית בשעות משתנות, כדי לאפשר לקולטנים בגופנו להרגיש את הטמפרטורה, לקרוא את השתנות אורכי גל האור, ובכך לעזור לו להיערך.

מהי היערכות פיזית?

ההערכות הפיזית של הגוף כוללת הפעלה של מסלולים מטבוליים שמתעוררים ביום והולכים לישון בלילה,
ומסלולים אחרים שמתעוררים בלילה והולכים לישון בבוקר – למשל שיתוק השרירים בלילה או שינויים בתאבון.

למשל, חוסר סנכרון של הגוף עם אור השמש, מייצר קשיי שינה והתעוררות.
וזה ממש לא המנגנון היחידי שנפגע בחיים המערבים אותם אנחנו חיים. 
בעצם, בכל אחת מהרקמות שלנו יש תפקודים המושפעים מאותו שעון פנימי, ועלולים לצאת מסנכרון בקלות.

שיבושים בשעון הפנימי 

אותות נוספים שאחראיים לשיבוש אותו שעון פנימי מגיעים מהמזון ומהפעילות גופנית שלנו.
למשל רמתו של הורמון הלפטין, האחראי על ויסות רעב ושובע, יורדת בלילה.

כאשר אני אוכלת בלילה, המזון ישלח סיגנלים לשעונים הפריפריים, שיבלבלו אותם.
השעונים יצאו מסינכרון, ויפגעו במחזוריות של הלפטין בגוף.
בעקבות הפגיעה במחזוריות של הלפטין, תצא מהסינכרון כל המערכת הורמונלית הרלוונטית למנגנון הרעב-שובע.
השם המקצועי לפגיעה הזו הוא "הפרעה כרונולוגית".

הפרעות כרונולוגיות משמעותיות נוספות לזו שהרחבתי עליה, הן הפרעות שינה והשמנה.

ההשמנה נגרמת כתוצאה משילוב של הפרעות כרונולוגיות שבאות לידי ביטוי בפגיעה ביעילות יצירת אנרגיה בשריר, עליה בקצב פירוק השרירים, עליה ברמות הורמון הקורטיזול, ועוד ועוד…

אם נדע איך ליצר סנכרון כרונו-ביולוגי, כלומר, איך לאזן את תזמוני הארוחות, את ההרכב שלהן בהתאם לשעות האכילה, את זמני האימונים הגופניים, ואת שעות השינה, נוכל לשפר וליעל את תפקוד של הגוף שלנו גם במסגרת המגבלות של העולם המערבי. 

כמו ששמתם לב, השעון הכרונולוגי הוא נושא המכיל בתוכו מורכבויות רבות.
על מנת שנדע לעבוד איתו במטרה לתקן את השיבושים מהם האדם סובל, צריך לתשאל אדם באופן אישי, ולבנות תוכנית עבודה מותאמת לסגנון חייו ולשיבושים מהם הוא סובל.

אפשר להתחיל מיד בצעד הראשון לתיקון השיבושים הקיימים אצלכם –

הקפידו לאכול סמוך לשעת היקיצה, וסיימו לאכול תוך 12 שעות (דיאטת 12-12).
באופן הזה נתחיל ליצור התאמה טובה קצת יותר בין אורח החיים לבין השעון הביולוגי. 

לא נורא מסובך, נכון?

בהצלחה!

מתוך הרצאתה המרתקת של דר' עמליה מסיקה, שהועברה בכנס השנתי של תזונת ספורט, מאמץ ואימון גופני 2024.
לעוד כתבות בנושאי תזונת ספורט, מהכנס  :
לא מספיק להיות רזה ו – מה משפיע יותר על המשקל, גנטיקה או סביבה?

תופעת לוואי לא מדוברת של חגי תשרי היא רגש קשה, מעיק והרסני – רגש הקינאה.

חגי תשרי כטריגר רגשי

בחגי תשרי נוצר שילוב ייחודי בין ימים של חשבון נפש והתכנסות, לבין ימים עמוסי מפגשים משפחתיים סביב אוכל. השילוב הזה עלול להוות כר פורה מאד ל.. השוואות.
מחשבות בסגנון – מה הוא עשה השנה, ומה אני עשיתי? או איך היא ירדה במשקל ואני עליתי,
יכולות להדליק רגשות קנאה ובושה, לפגוע בתחושת הערך והמסוגלות, ולהוות טריגר להתחלה קשוחה לשנה חדשה.

רגש קנאה נולד מהשוואתיות.

כאשר אנחנו משווים, נעשה זאת בין פרמטר אחד בנו, ממנו אנחנו לא מרוצים, אל מול אותו פרמטר אצל אדם אחר, שנדמה לנו שמחזיק בדבר בו חשקה נפשנו.
התוצאה תהיה אחת – נרגיש נחותים, ו…נקנא.

לקנאה יש היבט רצוי ואפילו מקדם, במידה ונוכל להפוך אותה ל"קנאת סופרים".
קנאה כזו תעודד אותנו להשתפר, להתאמץ, ללמוד.
בהיבט השלילי שלה, קנאה עלולה ליצור חווית ייאוש עבור אדם שמרגיש חסר יכולת התמודדות.

קינאה ובושה מקטינות את הסיכוי שלנו להצליח

כל כך קל לערוך השוואות חיצוניות של מראה, משקל ואכילה, עד שהן כמעט מתבקשות.
היות ומראה קשור בימנו מאד לתחושת ערך, רגש הקינאה עולה בקלות, ולצידו רגש קשה נוסף – בושה.

נדמה לנו, שהמשקל שלנו "מלשין" עלינו בלי מילים, ומחצין דברים שלא היינו רוצים שכולם ידעו.
הוא מסגיר באופן מסוים איך עברה עלינו השנה הזו, מה היו הבחירות שעשינו,
ואם נוסיף לקלחת הזו גם ביקורת עצמית קשוחה, נסיק מאותן השוואות מסקנות ביחס ל"מי אנחנו". כמה אנחנו חזקים, החלטיים, בעלי כוח רצון, ואפילו כמה אנחנו ערכיים.

כמה דוגמאות:

• איך היא אוכלת כל כך הרבה, ועדיין רזה כל כך? למה מגיעה לי הגנטיקה הדפוקה הזו, שאני רק מריחה אוכל והוא כבר נדבק לי לבטן?!!
• איך הוא מצליח לאכול כל כך מאוזן ולקום כל בוקר לאימון ,ואני לא?
• אין לי כוח רצון…שוב לקחתי עוגה…איך היא לא נוגעת?!

וכמובן – בלי אפליות, לא נחסוך השוואות ושיפוטיות מהיקרים לנו:

• איך היא שוקלת פי שתיים מבת הדודה שלה? איזה אמא אני, לעזאזל! איך נתתי לזה לקרות?! חייבים לעשות משהו…
• אלוהים ישמור, הוא אוכל כמו חזיר… למה הוא לא זז מהשולחן כמו שאר הילדים והולך לשחק?!

הפתרון

הלוואי והייתה לי דרך קלה ללמד אתכם איך להימנע לגמרי מאותן השוואות.
אני כן יכולה ללמד אתכם שיטה פשוטה (לא קלה) יעילה וזמינה, שתעזור לכם להפוך את אותן השוואות למחזקות ולא מחלישות.

בעזרת משפט אחד שכדאי שתשננו – "אני לא באמת יודע/ת".

• אתם לא יודעים אם ההיריון שלה נוראי והיא לא מצליחה לאכול כבר חודשים,
• אתם לא יודעים אם היא עסוקה בדאגה להורה חולה ולא מסוגלת לאכול בכלל, או סובלת ממשהו שמונע ממנה לאכול בהנאה, ובעצם את מושא הקינאה שלה, כי מה שהייתה רוצה זה לאכול בכיף. וזהו.
• אתם לא יודעים אם הוא רזה בגלל הדאגה לבן בצבא, או בגלל הפוסט טראומה שהוא מסתיר מכולם.
• אתם לא יודעים איך הילדים שלו אוכלים בבית, ובטח לא יודעים מה דרגת החיכוכים שם סביב אוכל.
• אתם גם לא יודעים אם האימונים האינטנסיביים של הילד הזה הם הפתרון שההורים שלו מצאו להפרעת הקשב וריכוז הקשה שלו.

את לא יודעת.

אתה לא יודע.

אתם גם ממש לא יודעים אם אותם אנשים שאתם חושבים שהם נראים מדהים, חושבים ככה על עצמם ומרגישים ככה.
אולי הם דווקא מקנאים בכם?

במקום לקנא ולהיחלש, תקנאו ותתחזקו.

רוצים להיות שנה הבאה כמו ההיא שמצליחה לאכול חצי פרוסת עוגה ודי? יש לכם שנה לעבוד על זה.

רוצה להיות חטוב כמו הבן דוד? למה שלא תשאל אותו איפה הוא מתאמן, ותנסה גם?

שיפור איכות החיים מובטח

נ.ב.

לינק לכתבה אחרת שלי, בה תוכלו לקרוא כמה המספר על המשקל יכול להיות חסר משמעות.
לא רק ביחס למראה, אלא גם ביחס למצבנו הבריאותי.

עוד יבואו ימים טובים. אני יודעת