מתי ואיך התגלתה מחלת הצליאק ומה השתנה באבחון שלה היום?

פתאום כל ילד שני בגן עם צליאק?
נדמה שצליאק הפכה להיות מחלה פופולרית, אבל האמת היא, שהמחלה הזו מלווה את האנושות הרבה לפני שהתחלנו לקרוא לחלה "פחמימה".

עוד במאה הראשונה לספירה (!), הרופא היווני ארטאוס מקפדוקיה תיאר "מחלה של מעיים רפויים". הוא לא קרא לה "צליאק", ולא ידע לומר מה המקור לבעיה, אבל בתיאורים שלו נראה שהוא מתאר ממש את זה.

נקפוץ בזמן לשנת 1888, לבריטניה. רופא בשם סמואל גי זיהה שיש קשר בין האוכל לבין מחלת מעיים בשם "sprue". הוא אפילו הציע תפריט טיפולי — אבל בלי לדעת בדיוק מי האשם.
(ספוילר: לחם.)

ואז נגמר הלחם…

ההבנה האמיתית של גורם המחלה התרחשה בהולנד, בזמן מלחמת העולם השנייה.
רופא ילדים בשם וילם דיק שם לב לתופעה מוזרה – חלק מהילדים שסבלו ממחלת המעיים sprue" הרגישו טוב יותר ונראו טוב יותר דווקא בשלב בו לא התזונה שלהם הפכה דלה יותר, ולא כללה לחם.

לעומת זאת, ברגע שהלחם חזר, חזרו איתו גם התסמינים.

הוא היה האדם שזיהה את החיבור בין מחלת המעיים ששמה הפך להיות "צליאק" לבין נוכחותו של קמח בתזונה.

מהגלוטן עד לביופסיה

רק כמה עשורים לאחר מכן, הצליחו חוקרים לשים את האצבע על האשם המדויק: גליאדין, אחד מהחלבונים שמרכיבים את החלבון הגדול יותר, הגלוטן.
כאשר הגליאדין מגיע למעיים של חולה צליאק, מערכת החיסון "יוצאת לקרב" לא פרופורציונלי בעוצמתו, והקורבנות הם הסיסים העדינים שבמעי הדק.

ברגע שהיה ברור מה הגלוטן עושה באופן ייחודי במעיים, ניתן היה לבצע בדיקות אבחנה מדויקות יותר – הראשונה הייתה הביופסיה, בשנת 1953.
הביופסיה מאפשרת להסתכל על רירית המעי ולראות את הנזק לסיסים באופן חד משמעי.

דור חדש של אבחונים

בשנות ה-80, מדענים פיתחו בדיקות סרולוגיות – כלומר, בדיקות דם שמאתרות נוגדנים שמאפיינים צליאק.
זה היה Game Changer.
בדיקת דם קלה, נגישה, וזולה, ומכאן כבר היה פשוט הרבה לאבחן את המחלה גם בילדים עם תסמינים לא חריפים.

חוד החנית באבחון היום הוא האבחון הגנטי.
בתחילת שנות ה-2000 מצאו החוקרים את הגן שנקשר ספציפית למחלה. כ-95% מהחולים נושאים את הגן הזה, מה שמאפשר היום לחשוב על בדיקות סיכון ואבחון מוקדם.

צליאק – מחלת אלף הפנים.

שנים רבות (מדי) הצליאק נקשר גם אצל רופאים לתמונה קלינית של ילד שאינו מתפתח, בטן נפוחה, שלשולים, וכאבי בטן.
אבל עם השנים נגלה כי צליאק אוהב להפתיע. במקרים רבים מאד הוא מסתתר בתסמינים לגמרי לא עיכוליים:

• אנמיה שלא משתפרת עם ברזל
• כאבי ראש שלא עוזבים
• עייפות כרונית ו"ערפל מחשבתי"
• דיכאון או חרדה מתמשכת
• אוסטיאופורוזיס ושברים בגיל צעיר
• בעיות פוריות או הפלות חוזרות
• פריחה מגרדת
• עלייה לא מוסברת באנזימי כבד

פתאום "כולם צליאקים"?

ככל שהמודעות בקרב רופאים עלתה, כך גם עלתה כמות הנבדקים ובהתאם כמות המאובחנים.
מה שפעם נחשב למחלה נדירה שמזוהה רק כשילדים לא גדלים, הפך לתופעה רחבה עם תסמינים מגוונים.

אז לא, זו לא אפידמיה של גלוטן.
אנחנו פשוט יודעים הרבה יותר טוב איך לזהות את המחלה הזו …
ולפעמים, כל מה שצריך כדי לשנות איכות חיים, זו בדיקת דם קטנה.

צליאקי/ת? רגיש/ה לגלוטן? ליווי תזונתי מדויק יכול לשנות את איכות החיים!
אני מזמינה אותך לפגישת ייעוץ ולתוכנית מותאמת אצלי בקליניקה או בזום. 

לעוד מידע –
הבלוג האישי שלי, אמא לילדה צליאקית – על האבחון וההתמודדות. מוזמנים לקרוא כאן
צליאקים או הורים לצליאקים? יש קהילה ששווה להיות חברים בה – קבוצת הפייסבוק של קבוצת הארגון לזכויות הצליאק

השינויים ההורמונליים החלו, והגוף שלך פתאום מגיב שונה לאוכל? את לא מדמיינת.
אילו שינויים את צריכה לערוך בתזונה שלך בגיל המעבר, כדי לשמור על המשקל, הבריאות ומצבי רוח?

דיאטנית קלינית וספורט מסבירה תכלס, מה עושות כדי לקחת שליטה מחודשת על הגוף, ועל החיים.

******

לווסת את השינויים, לטפל בעצמנו ולעבוד עם הגוף

בכתבה הקודמת התמקדנו בהבנה של השינויים העצומים שגוף האישה עובר.
שינויים שמחייבים אותנו לצאת מההרגלים שלנו, ולחפש את הדרך המתאימה לנו כדי להתמודד איתם. אחד השינויים המנטליים שנצטרך לעבור הוא ההבנה שעיסוק בתזונה הוא כבר לא עניין של משקל ונראות בלבד, אלא עניין של איכות חיים.

הבנו גם שהפעם אין לנו פריבילגיה להתעלם.
שהייה ממושכת במצב בו הגוף שלנו סובל מהגמילה מהאסטרוגן וכל מערכות הגוף יוצאות מאיזון, מייצרת נזקים.

לכן, כל דחייה של שינוי באורח החיים והתזונה עלולה לעלות ביוקר –
לא (רק) בעליה של המשקל, שמאד לא פשוט להוריד,
אלא בעיקר בבריאותנו, בתפקוד היומי-הפיזי והמנטלי שלנו, וביכולת של הגוף להתמודד עם המשך ההתבגרות שלנו.

מטרות התזונה בגיל המעבר 

• לתמוך בשמירה על מסת שריר
• לעכב תהליך של איבוד עצם
• לאזן את רמות הסוכר והאינסולין
• לשפר שינה, אנרגיה ומצב רוח
• לחזק את המערכת החיסונית
• וכמובן – להחזיר לך את השליטה על הגוף, על המוח, ועל מצבי הרוח.

ההנחיות לתזונה מותאמת לגיל המעבר

תפריט לגיל המעבר מורכב מהנחיות כלליות ומהנחיות אישיות מותאמות ותפורות בדיוק לכל אישה לפי צרכיה.
כך נוכל לאפשר לכל אחת להצליח, להפיק מהשינוי התזונתי את המירב, ולהתמודד עם חווית השינוי בדרך הכי יעילה ופשוטה עבורה.

בין אם מדובר באישה שנמצאת בפרי-מנופאוזה (השנים בהן מתחילים השינויים באורך וסדירות הווסתות),
או באישה שכבר בפוסט מנופאוזה (השנים שלאחר הפסקת הווסת), אשכלל בהמלצות שלי משתנים רבים,
כמו –

• הסימפטומים ההורמונליים ורמתן
• רמת הפעילות הגופנית, סוג הפעילות והתדירות שלה.
• ההיסטוריה הבריאותית האישית והמשפחתית
• תוצאות של בדיקות הדם
• טיפול תרופתי או הורמונלי אם ניתן
• האופן בו בנוי היום, מבחינת זמנים, מקומות אכילה וכד'.
• העדפות תזונתיות אישיות
• וכמובן – כל צורך אחר שיכול לעלות.

בנוסף, אקפיד לתזמן את צריכת רכיבי המזון בזמנים בהם הכי נכון וקל לגוף לעכל ולטפל בהם.

כמה מהכללים המנחים בניית תפריט לאישה בגיל המעבר</span>&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/h4>

* <strong>כמות החלבונים – ההמלצות כיום אומרות שיש לעלות את כמות החלבון מכ-1 ג' חלבון/פר ק"ג/ ליום לכ- 1.6 גר' חלבון/פר ק"ג/ליום ואפילו יותר, כתלות ברמת הפעילות הגופנית.&lt;/p&gt;</p>

<p>&amp;lt;strong> * &amp;amp;lt;/strong&gt;&amp;lt;strong>כמות הפחמי

מות&lt;/strong>

ב

תפריט וסוגן&amp;lt;/strong&gt;– בכדי לאזן את רמות הסוכר ולהוריד את התנגודת לאינסולין שעולה,
/>נצמצם בכמות הפחמימות הפשוטות, אבל נוסיף לתפריט לפי הצורך פחמימות מורכבות,&lt;br /&gt;מהוות את המקור העיקרי לאנרגיה עבור תאי המוח.</p>

<stron

g> * </strong>&lt;strong>צמצום של צריכת סוכר למינימום – בכדי להוריד את רמות הדלקתיות בדם.&lt;br />דלקתיות היא הגורם העיקרי להיצרות של כלי דם, מחלות לב, וכד' ומשפיעה מאד על תפקודם של תאי המוח שלנו.</p

>

<strong> * הקפדה ע&lt;/strong>

ל צריכת סידן גבוהה&lt;/strong&amp;gt;&lt;strong>, </strong>ועל רמות תקינות של ויטמין D בדם, בהתאם לבדיקות הדם.

<p>* העשרה של התפריט <strong>בסיבים תזונתיים&lt

;/strong> ממקורות של ירקות, פירות, דגנים מלאים
המטרה העיקרית פה היא לשמר ולשפר את אוכלוסיית חיידקי המעי (המיקרוביום) ה"טובים",
>ולהקל על תופעות של מעי רגיז ויציאות לא תקינות.

* שומן בלתי רווי – שומנים צמחיים ושומנים מסוג אומגה 3 ואומגה 6, המצויים באבוקדו, שמן זית, דגי-ים צפוני, פשתן וכו'.
שומנים אלו חיוניים לארגון מחדש שעובר המוח, מורידים את הסיכון למחלות לב וכלי דם,
ועוזרים במניעה והפחתה ברמות הדלקת.

לסיכום – 

גיל המעבר הוא תקופת שינוי דרמטית, דומה מאד לגיל ההתבגרות.
זו תקופה סוערת, הורמונלית, לא פשוטה בכלל.
רמות התסכול שלנו מהשינוי ש"פתאום" קורה בגוף שלנו, ביכולות הפיזיות והמנטליות שלנו, היא עצומה.

עבודה עם הגוף, ולא נגדו, יחד עם הקושי והתסכול מתוך הבנה וקבלה שלהם, ושילוב השינויים הנדרשים,  תעזור לך לחזור ולקחת את השליטה לידייך, ולנהל את התקופה הזו כך שתצאי ממנה חזקה אף יותר.

****

לחלק הראשון של הכתבה הזו – אפשר להגיע מפה

רוצה עוד מהטוב הזה? בצדק!! האתר שלי מלא ידע וכלים!

עוד בנושא הזה אפשר לקרוא כאן –
כתבה קודמת בנושא השינויים ההורמונליים לאורך חיי האישה – מעברים-הסיפור ההורמונלי,
כתבות על המחזוריות והמחזור הנשי –כאן וגם כאן
על הקשר ההורמונלי להשמנה –בכתבה הזו
וגם פה – בכתבה מרתקת על הורמוני רקמת השומן

בנוסף, אפשר שלעקוב אחרי וליצור איתי קשר גם ברשתות החברתיות – פייסבוק ואינסטגרם

שסוחפת לתוכה עוד הורמונים, וביחד הם מייצרים מעין "צונמי הורמונלי" שמשפיע על כל מערכות הגוף שלנו.

ואיך זה בא לידי ביטוי?

בהמון דרכים. למשל –

רמות המלטונין יורדות, והשינה שלנו נפגעת, בין אם זה קושי להירדם או יקיצות במהלך הלילה.

הורמוני שובע והרעב משתנים. תחושת הרעב עולה, ורמת השובע יורדת

רגישות התאים שלנו לאינסולין יורדת, ונוצרת תנגודת לאינסולין, מה שמעלה את הסיכון לסוכרת, אבל, גורם לנו דווקא לחפש יותר מתוק ו.. פחמימות.

תאי העצם עוברים ממוד של שמירה על שיווי משקל בין בנייה לפירוק, למוד מואץ של פירוק.

כתוצאה מכך, הסיכון לשברים עולה משמעותית, במיוחד אצל מי שיש לה היסטוריה של אוסטאופורוזיס במשפחה או, לחילופין לא בנתה עצם חזקה מספיק בגיל ההתבגרות.

תאי השריר עוברים האצה בקצב פירוקם, והספורט שעשינו עד כה, וששמר עלינו יפה הופך להיות פחות אפקטיבי, ואנחנו נחלשות.

תאי המוח שלנו קולטים פחות טוב אנרגיה זמינה, ולכן הריכוז, הזיכרון ויחד איתם החיוניות, הכוחות הנפשיים, המוטיבציה, התשוקה (לא רק המינית. כלומר, גם, אבל בכלל – התשוקה לחיים, לעשייה, להתקדמות) יורדים.

ואילו רק כמה דוגמאות…

בתמונה לפניכן תוכלו לראות איך הירידה באסטרוגן משפיעה ישירות על הורמונים הקשורים לאכילה, למשקל ולנראות שלנו.
מדהים איך אין השפעה שהיא אחת, הכל מעורבב, נוגע אחד בשני, משפיע זה על זה…
השינויים יבואו לידי ביטוי גם דרך בה אנחנו אוכלות, גם באופן בו מערכת העיכול שלנו מגיבה למזון, וגם באופן בו הורמונים אחרים הקשורים לעיכול, ספיגה, וניצול רכיבי המזון בגוף ישתנה.

אי אפשר לפספס. הגוף שלנו עובר שינוי מאד משמעותי.

לסיכום החלק הזה – 

עוד בנושא הזה אפשר לקרוא בכתבות האלו-
מעברים-הסיפור ההורמונלי,
כתבות על המחזוריות הנשית –כאן וגם כאן
על הקשר ההורמונלי להשמנה –בכתבה הזו
וגם פה – בכתבה מרתקת על הורמוני רקמת השומן

האם אכילה רגשית היא רק אכילה? או אולי אותה הזנה רגשית ומנטלית שאנחנו מייצרים דרך אכילה רגשית יכולה להיות מושגת גם בדרכים אחרות, כמו למשל שינון מתכונים…?

השנה, נארח אצלנו בבית מפגש של "זיכרון בסלון".
סביב הכנת המפגש שמעתי הרצאות וקראתי תכנים על השואה, ושהאוזן שלי קלטה את המילה אוכל, והמוח לא הרפה…
ציפיתי לקרוא על קליפות תפוחי אדמה, אבל הופתעתי לגלות… מתכונים!

הזנה רגשית דרך מתכון

מתברר, שעבור לא מעט שורדים, העיסוק באוכל ולא אכילתו היווה מקור הזנה מנטלי ורגשי.
המחשבות על אוכל, תמכו במוטיבציה להחזיק מעמד, לשרוד.
הם יצרו חיבור שאי אפשר לנתקו בין העבר להווה.
דרך החשיבה, הדיבור והשחזור של מתכונים וארוחות נוצרו קשרים והתחזקה תחושת שייכות למשפחה, לקהילה וליהדות, ולאנשים שמתו או שגורלם לא היה ידוע, ובכך סייע בהתמודדות עם החיים הבלתי אפשריים בגטאות ובמחנות.

"הנשים רושמות את המתכונים, כאילו כדי להוכיח ולהזכיר לעצמן מהיכן באו, כדי שיעברו כביכול לדורות הבאים… הן רושמות לעתים משקלים מוגזמים, כדי להפוך את הפנטזיה לקסומה יותר…
הן רושמות על כל פיסת נייר שהן יכולות להשיג ובכל בדל עיפרון יקר ערך שמצאו, או שהחליפו תמורת לחם.. וכשאין להן נייר ועיפרון, הן צועקות בלילה את המתכונים ממיטה למיטה בצריפי המחנה החשוכים, והופכות אותם לרגע לבית שהיה להן פעם".

*קטע מעדותו של ישראל גוטמן, בשיחה עם יהודית ענבר, יוני 2006.

זו אולי לא אכילה רגשית כמו שאנחנו מכירים אותה היום, בעולם השפע שלנו, אבל זה לחלוטין עיסוק רגשי באוכל, ושניהם ממלאים בדיוק את אותה מטרה- הרגעה, חיבור לאחר, תחושת שייכות, הבעת אהבה ואכפתיות, יצירת קשר, דאגה לאחר ולעצמי.

• סבתא שמארחת את הנכדים ועסוקה ימים ושעות במה תבשל, ומי אוהב מה
• אישה שיוצאת למסעדה ועסוקה בראש שעות לפני כן במה תאכל, כמה, ואחר כך גם בצער על מה שכן ומה שלא נאכל,
• נער שאוכל ברגעי כעס או עצב, כי אין לו דרך אחרת להתמודד כרגע עם הרגשות הקשיםוגם
• זה שאוכל מרק עם דמעות בעיניים, כי זה מזכיר מאד את המרק של אמא,
• ההוא שמוצא את עצמו שוב ושוב במטבחון במשרד מול הבייגלה, הקפה או השוקולד כדי להפיג שעמום,
• או זו שמנסה לשחזר את המתכון של קליפות ההדרים בקוקוס של סבתא, שנפטרה לפני שהשאירה הוראות מדויקות.

הכל, הכל הכל זה שימוש רגשי באוכל!

האוכל מטעין אותנו רגשית, ופורק אותנו רגשית. הוא שמח, מחבר, מייצר אנרגיה ומטשטש רגשות,  גם אם הוא לא באמת  נאכל.

וכמו שאפשר לראות בלא מעט מסיפורי שורדי שואה, אכילה רגשית יכולה להציל חיים, וגם להרוס אותם. לא מעט שורדים מתו דווקא אחרי שחרור המחנות, כי אכלו באופן לא מותאם ליכולתו של הגוף לעכל.

ובעולם השפע שלנו?

אותו דבר…
עיסוק לא בריא ולא מותאם באוכל יכול להרוס חיים, בין הוא עיסוק של הימנעות או של אכילה לא מווסתת…כך או כך הוא מסתיר מאיתנו את מה שלחיים יש להציע.

אז שנייה לפני יום השואה, אני משתפת אתכם במתכון של ואלי קון צימט, שורדת, שסיפורה והמתכון שלה מפורסם באתר "כתמים של אור – סיפורן של נשים בשואה".

כי גם לזכור אפשר דרך אוכל, ולפעמים אפילו כדאי.

לחמניות (קרואסונים)

50  קמח, 5 כפיות חמאה, סוכר, 5 חלמונים, 5 חלבונים, 5 שמרים שתפחו בחלב פושר, 2 קצות סכין של אבקת אפייה, קצת וניל. לבלול בצק עד שיהיה חלק (לבלול היטב).
לעטוף את הבצק במפית ולטבול במים קרים למשך שעתיים.
להוציא, ללוש לחמניות, לכסותן בסוכר, לחתוך ללחמניות (שהרונים).
לאפות בתנור חם, ובזמן שהלחמניות חמות לפזר סוכר וניל.

התמונות והציטוטים מתוך אתר כתמים של אור

עוד בנושא? כתבה שלי על מחקר הרעב בגטו ורשה

"ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים" פתגם אינדיאני עתיק.

יודעים מה לעשות ושוב ושוב מפסיקים? רוצים, ואז מוותרים? קורה משהו וכל ההישגים נמחקים?
זה בדיוק מה שקורה כאשר שינוי פוגש אותנו כשאנחנו לא מוכנים אליו באמת.
מה הכוונה? מוזמנים לקרוא

***

מפתיעה או לא מפתיעה אתכם החזרה ללחימה?
לא באמת חשוב.
מה שחשוב זה לשים לב ששינוי הוא הקבוע היחיד בחיינו.
חיינו הפרטיים, הלאומיים ואולי גם הגלובליים. ונכון, זה לא חדש.

ורובנו יודעים את זה, ומדקלמים את המשפט הזה, ועדיין – בפועל, כשהשינוי מגיע הוא מרסק.
ולא סתם.
שינוי מערער. לפעמים גם מבהיל, מלחיץ, מכאיב, בטח אם הוא ממצב "טוב" יחסית, למצב "פחות טוב" אבל תכלס גם להפך.
כל שינוי מערער יציבות שבנינו, וגם אם לא נאהב את אותה יציבות כל כך, היא מוכרת לנו, ולכן גם נעדיף ונברח אליה תמיד. היא ה- go to שלנו.

באוכל זה בדיוק אותו דבר.
לא חשוב כמה אתם רוצים לעשות שינוי באכילה שלכם, באוטומט, כאשר תנאי הבסיס משתנים, תחזרו להרגלים הישנים שלכם.
לא חשוב כמה התפריט מתאים לכם, או כמה הצלחתם, אם לא למדתם להתמודד עם הדינמיקה של החיים גם דרך האוכל, תחזרו אחורה.

עם ילדים ובני נוער רואים את התופעה הזו בענק.
שנייה יש להם מוטיבציית על, ורגע הם מבינים מה המשמעות של "לוותר" וחוזרים אחורה.
או שנראה אותם בבית "פיקס" עם האוכל, אבל כשהם עם חברים, בתנאים משתנים, הכל נהרס להם והם לא מצליחים להתאפס.

אז מה עושים?

שינוי זקוק לתקופה בה הוא יהפוך מוטמע בחיינו, או כמו שאומר פתגם אינדיאני ידוע "ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים".
במהלך התקופה שבה אני מלווה את עושה השינוי, מבוגר או מתבגר, אני דווקא מקווה לכמה שיותר שינויים, קשיים ומורכבויות.
כי כשהם מתרחשים תוך כדי תהליך, אני שם.
ואז אני גם יכולה לתת יד תומכת וללמד איך מוצאים את הדרכים לקום, להתמודד, להמשיך הלאה.

דווקא אם קל מדי, הסיכוי שתחזרו אחורה למשקל ולהרגלים הקודמים עולה…
כי כאמור…השינוי יגיע.
העניין הוא, שלרוב, אנשים מחכים לתקופה בה יהיו דברים יציבים כדי שיוכלו להתחיל את התהליך.
וגם בזה יש היגיון. שינוי צריך פניות.

אז מה באמת עושים??

מוצאים את הזמן המתאים להתחיל, ומוותרים על הפנטזיות שהוא גם יישאר מתאים לכל אורך התהליך.
ואז, כשיש שינויים, קשיים, או פשוט "חיים" – לא מורידים את הרגל מהגז.
להפך – לא מוותרים על הגעה למפגשים, לא נעלמים מתהליך, לא משתבללים…

ואם אתם מתבוננים מהצד על הילד/ה שלכם שעושים את דרכם בתוך תהליך שכזה, עם עליות וירידות ברמות העשייה, המוטיבציה, החשק – תנשמו עמוק ! זה ממש בסדר.

אל תתפתו לשחרר אותם מהתהליך.
תסמכו עליהם ועל מי שמלווה אותם.
ותשננו לכם ולהם את המנטרה – "נכון, קשה. אבל ככה לומדים!!"

רוצים לקרוא עוד על שינויים, ולהעמיק?
על שינוי כהזדמנות , גם כשהשינוי לא רצוי.
על למה אנחנו לא עושים שינוי גם כאשר אנחנו כבר יודעים מה לעשות?
ועל מציאת איזון כשדברים מתפרקים

בתמונה הראשונה – סימני הנצה אחרי שלכת של חורף – גם זה שינוי.
ובתמונה הראשונה – שוקו הפסיק לנהום על עזרא (הבת) כשהיא נצמדת אליו – גם זה שינוי

משלוח מנות פורימי וספורטיבי בו זמנית? איך ייתכן? על כל זה תוכלו לקרוא כאן

משלוח מנות עבור אנשים שמנסים לשמור על תזונה בריאה, גיזרה חטובה ואורח חיים ספורטיבי נשמע קצת הזוי.
הרי משלוחי מנות הם בעיקר מתן של ממתקים, מכל מיני סוגים ובכל מיני רמות של מחיר והשקעה, וזה לא ממש מתכתב עם "אורח חיים בריא וספורטיבי" לא?

העניין הוא שמשלוח מנות זה הרבה מעבר ל"רק" ממתקים.
לקבל ולתת משלוח מנות זה גם לתת ולקבל תשומת לב, יחס, אכפתיות.
משלוחי מנות זה רוח החג, זו שמחה וצבעוניות וכיף,
ולכן, אסור לנו להדיר את עצמנו או מי מאהובינו שבחר באורח חיים בריא וספורטיבי מהמסיבה הזו :)

במקום להרוס את הכיף, נוכל ליצור בעצמנו משלוח מנות שיש בו הרבה יותר תשומת לב ואכפתיות מאשר במבה, בכך שנתאים אותו לאורך החיים שאנחנו ואהובנו חיים או שואפים לחיות – אורח חיים של ספורט, בריאות, תנועה ושמחה.

בכתבה המצורפת כאן, שנכתבה עבור האתר "שוונג", בפורים האחרון, תוכלו לקרוא איך ליצור משלוח מנות מתאים בדיוק למטרה הזו – משלוח מנות לספורטאים בגוף ובנפש.

"משלוח מנות" קטן ממני אליכם –
מצרפת לכם מתכון מתוק, בריא וקל (ממש קל!) שתוכלו להכין בעצמכם, להוסיף למשלוח המנות, או סתם, להכין לעצמכם או לילדים.
אה – וזה יכול לשמש גם כמנת אנרגיה לפני אימון!

תמרים ממולאים בפיסטוק –