קפה.
כנראה ממוצרי הצריכה הבודדים שהקורונה לא פגעה בהם.
אולי להפך – לא שתינו פחות קפה השנה, כנראה שרובנו, שתינו יותר.
הקפה הוא הסם הנפוץ ביותר בין הסמים המעוררים הידועים, אלו המותרים ואלו האסורים.
קופאין, הוא החומר המופק מפולי הקפה שהם הגרעינים של פרי דמוי דובדבן (הפרי המופיע בתמונה המצורפת)
והוא זה שאחראי לתופעות הפסיכו-אקטיביות שלו,
בהן אפשר למנות : עוררות, עליה בריכוז, שינויים ברמות האנרגיה, בחשיבה ובמצב הרוח.
ההשפעות האלו, ולא רק הטעם, הן הסיבה לצריכת הקפה הגבוהה בעולם כיום.
ההיסטוריה של הקפה, בקיצור –
במקור, צמח הקפה מגיע מאתיופיה, משם גם מגיע השם שלו – קהווה שמשמעו יין.
כמו היין, הוא היה משקה "שימושי" למטרות דתיות בעיקר. הסופים השתמשו בו כדי לשפר את היכולת של כיבוש יצר הרעב והעייפות.
רק עם הגירתו לתימן, הוא התחיל לשמש כמשקה להמונים, שם התחילו לגדל אותו כגידול חקלאי סביב המאה ה-15.
בהמשך, התחיל הקפה להתפשט יחד עם תנועה של סטודנטים סופיים מתימן למצריים.
הם השתמשו בו במפגשים שלהם שהתקיימו בבתי הקפה הראשונים שהוקמו בעולם, כמשקה מעורר,
כדי שיוכלו לשמור על ערנות, חדות, וריכוז, וללמוד לתוך הלילה.
מהעולם הערבי, הופץ הקפה באופן מתוכנן על ידי האימפריה העות'מנית בכל המדינות והיבשות אליה היא פשטה.
במהלך שיווקי גאוני, פתחו העות'מאניים בתי קפה בחצרות ארמונות האצולה,
ושם "שיווקו" את התרבות התורכית – הבקלוואה, המוזיקה, האקזוטיות ו…הקפה.
השיווק תפס, ובניקוד לעולם המוסלמי, שם הקפה היה "משקה העניים" באירופה הוא הפך להיות משקה האצולה.
מעמד הביניים החל לצרוך את הקפה כחיקוי אופנתי, ככל שמחירו ירד.
כנראה וינה הייתה המקום הראשון בו הוסיפו לקפה גם חלב, וכך ניכסו האירופאים את הקפה אליהם, "עידנו" אותו,
והפכו אותו מקפה שחור ל"לבן".
דו משמעית.
הקפה להיות "משקה הפועלים" כאשר שתי מלחמות העולם נתנו דחיפה גדולה קדימה ביצור קפה זמין ובשימוש בו.
מלחמת העולם הראשונה הייתה הטריגר לתחילת יצור הקפה הנמס – קפה מיובש וארוז, שלא מתקלקל מהר, שנשלח לחיילים בחזית.
המטרה הייתה לאפשר להם לשמור על ערנות, וגם לשמש כמקור קלורי זמין,
כזה שלא דורש הרב מדי הכנה, רק ערבוב עם חלב והרבה סוכר.
היות והקפה מאפשר לצורכים אותו להתעלם מהמחזורים הטבעיים של הגוף –מחזור העוררות-שינה, האור והחושך,
הוא התאים מאד לתקופה בה התחילו פועלים להידרש לעבודה סביב השעון, בתפוקה גבוהה, מבלי לתת תשומת לב לצרכי גופם.
למשל, המונח "הפסקת הקפה" הומצא במפעל לעניבות, בדנבר ארה"ב, במלחמת העולם השנייה.
בעקבות ההצטרפות של ארה"ב למלחמה, נאלצו להחליף את הפועלים המקוריים שגויסו, בנשים.
העבודה הייתה פיזית, והנשים, שלא עמדו בקצב התפוקה של הגברים, ביקשו פעמיים ביום 15 דק' הפסקה לקפה.
התוצאה הישירה למהלך הייתה עליה משמעותית בתפוקה שלהן.
בהמשך, עם העלייה של הקפיטליזם, הקפה התאזרח במפעלים, וכיום במשרדים ובבתים.
זו דרך זולה וקלה לשמור עלינו, אז והיום – עובדים, מרוכזים ולא רעבים לזמן ארוך, במינימום השקעה כספית.
יעילות (גם על חשבון הבריאות…) כבר אמרנו?
בעשורים האחרונים תרבות הקפה עברה שינויים משמעותיים,
הקשורים לשינויים מקבילים שקרו וקורים בתרבות הצריכה העולמית.
אם בעבר היה חשוב לקנות בזול, היום התנועה הצרכנית מושכת לכיוון האיכות והמקומיות, גם אם במחיר גבוה יותר.
והתנועה הזו משפיעה גם על צריכת הקפה שלנו.
צרכני קפה התחילו להתוודע לנושאים כמו זן הקפה, מהיכן הוא מגיע, באיזה גובה הוא גדל, והאם הוא נקנה ב"סחר הוגן".
אני רוצה להעלות כאן נקודה חשובה שהולכת לדעתי לאיבוד בתוך הלהט האידיאולוגי:
קפה, כמו גם סוכר וקקאו, הינן בבסיסן סחורות קולוניאליות.
ככאלו, הן סחורות מזהמות.
הגידול שלהם דורש שטחים עצומים, שבאים על חשבון גידולים אחרים, וכמות מים גדולה.
האיסוף שלהם דורש עבודה ידנית של פועלים שמשולמים שכר נמוך, השינוע שלהם הכרחי, היות ולא ניתן לגדל אותם בכל מקום.
כלומר קשה מאד, ליצור סחר הוגן בסחורות מסוג זה.
בנוסף, הקפה הפך להיות מוצר הנסחר בבורסה, וככזה, מחירו נמוך.
כנראה נמוך מדי.
כיום כבר יש מגדלים שמפסידים על גידול הקפה, ומוכרים אותו במחירי הפסד.
דבר זה יכול לגרור בעתיד ירידה בגידולי הקפה בעולם.
אבל, אולי דווקא דרך זה, יחד עם העלייה במוכנות הצרכנים לשלם יותר על קפה איכותי,
יאפשר ליצור סחר קצת פחות פוגעני – תשלום גבוה יותר לעובדים, שטחי יצור קטנים יותר, אל מול ביקוש איכותי ומצומצם יותר.
בתמונות – דובדבני הקפה ופולי הקפה מוכנים לצריכה, קלויים.
השאר תגובה