סיכום
ההיסטוריה האפלה של תרופות ההרזיה: מ"ספיד" בשנות ה-60 ועד למהפכת ההווה הדרך לזריקות ההרזיה של היום רצופה בפרשות מסעירות, מהתמכרויות לאמפטמינים ועד תרופות שגרמו לנזקים בלב ובנפש. בכתבה זו נחזור אחורה בזמן כדי להבין את הכישלונות המדעיים של העבר, ונגלה למה הדור החדש של ה-GLP-1 נחשב לשינוי פרדיגמה דרמטי כל כך. בואו לגלות איך עברנו מניסיונות "לאלף" את הגוף בדרכים מסוכנות לשימוש חכם במנגנוני השובע הטבעיים שלנו.
המסע של האנושות למציאת "גלולת הפלא" להרזיה רצוף בכוונות טובות, אבל גם בכישלונות מפוארים, התמכרויות ואפילו טרגדיות רפואיות.
כדי להבין למה כולם מתלהבים היום, צריך להבין מאיפה באנו.
לפני שאנחנו צוללים לדור החדש של תרופות ההרזיה, כדאי שנעצור רגע להסתכל אחורה.
עידן ה"ספיד": כשהרזיה הגיעה עם מרשם לאמפטמינים
בשנות ה-30 של המאה הקודמת התגלה שחומרים ממריצים ממשפחת האמפטמינים גורמים לאובדן תיאבון כתוצר לוואי.
הגילוי הוביל לניסיונות שונים לרקיחת כדורי הרזיה מבוססי אותם חומרים.
- ה-"Pep Pills –
כדורי ההרזיה הראשונים ששווקו בשנות ה 30 וה-40 של המאה ה-20 הכילו שילוב של שני אמפתמינים Benzedrine – (בנזדרין) ו- Dexedrine (דקסדרין).איך זה עבד: האמפטמינים מאיצים את מערכת העצבים המרכזית, וכתוצאה, העלו את הדופק וגרמו לאנשים פשוט לשכוח לאכול.איך זה נגמר: התברר, בדיעבד, שהחומרים האלו הינם ממכרים ביותר, והם גרמו לפסיכוזות, בעיות לב והתמכרויות קשות . - גלולות הקשת " (Rainbow Pills) –
בשנות ה-50 וה-60, רופאים בארה"ב רקחו "קוקטיילים" של כדורים צבעוניים, שהכילו שילוב של אמפטמינים, יחד עם משתנים (Diuretics), חומרים משלשלים, הורמוני תירואיד (בלוטת התריס) ולעיתים גם ברביטורטים (חומרי הרגעה) כדי "לאזן" את העצבנות שהממריצים גרמו.
איך זה נגמר – הן נאסרו לשימוש אחרי שגרמו למקרי מוות רבים מאי-ספיקת לב. - ה-Obetrol אוביטרול –
זו הייתה תרופה פופולרית מאוד בשנות ה-50 וה-60 לטיפול בהשמנת יתר. היא הכילה תערובת של מלחי אמפטמין (כולל מתאמפטמין, מה שהיום ידוע כסם הרחוב המסוכן מת').
התרופה אכן העלימה את התיאבון, אבל גרמה לפסיכוזות, התמכרויות קשות לחומר עצמו ונזקים ללב שהגיעו גם למקרי מוות.
מעניין לדעת – האוביטרול לא נעלמה לגמרי מהעולם, היא פשוט "עשתה הסבה מקצועית".
בשנות ה-90, חברת תרופות רכשה את הזכויות על האוביטרול, הוציאה מהנוסחה את המתאמפטמין,
שינתה מעט את מינוני מלחי האמפטמין האחרים, ומיתגה אותה מחדש תחת השם "אדרל" ושיווקה אותה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. - עידן ה-Fen-Phen- פנ-פן –
בשנות ה-90 הגיע הלהיט הגדול הבא – שילוב של שתי תרופות: Fenfluramine וPhentermine– .
תכל'ס, זה עבד מדהים. אנשים רזו בקצב מסחרר.
אבל – בשנת 1997 התרופה הורדה מהמדפים בדחיפות אחרי שהתגלה שהיא גורמת לנזק בלתי הפיך למסתמי הלב וליתר לחץ דם ריאתי.
תחילת שנות ה-2000: הענישה והדיכאון
בעשור הקודם, המדע ניסה כיוונים יצירתיים, אך בעייתיים לא פחות:
- קסניקל (Xenical): תרופה שעבדה על מנגנון פיזי ולא על מנגנון מוחי. להבדיל מקודמותיה, היא לא דיכאה רעב, אלא פשוט מנעה מהגוף לספוג שומן.התוצאה? "עונש" מידי בצורת שלשולים שומניים לכל מי שהעז לאכול צ'יפס.
- אקומפליה (Acomplia): היה זה ניסיון נועז "להתערב במוח". התרופה חסמה את קולטני ההנאה במוח וכתוצאה מכך החשק לאכול ירד. אפשר לתאר את זה כמנגנון הפוך ל"מנצ'יז".הבעיה הייתה שלא רק החשק לאכול ירד…
התרופה גרמה לאנשים לאבד את הטעם לחיים פשוטו כמשמעו, והתוצאה הייתה עלייה חדה במחשבות אובדניות, מה שהוביל להסרתה המהירה מהמדפים.
שנות ה-20 של המאה ה-21 – זריקות הרזיה.
בניגוד לניסיונות הרפואיים הקודמים, תרופות ה-GLP-1 של ימינו לא "נוגעות" באופן ישיר במערכת העצבים או במוח כמו ה-אקומפליה, למשל, וגם לא בספיגת המזון בגוף כמו ה-קסניקל.
הן עובדות על חיקוי הורמונלי של חומר שקיים באופן טבעי בגוף, ובעצם ,מנסות לדבר" עם הגוף בשפה שהוא מכיר, שפת השובע הטבעית של המעי והמוח.
זה מה שהופך את הדור הנוכחי לבטוח בהרבה מהדורות הקודמים,
אבל, כפי שנראה בכתבות הבאות, "בטוח יותר" לא אומר "חופשי מניהול". אולי אפילו להפך.
כלי מדויק דורש מפעיל מיומן.
לכתבה הראשונה בסדרה הכתבות שלי על התרופות החדשות לטיפול בהשמנה – מהפכת ה GLP-1 – יש "זריקות הקסם"?
השאר תגובה