מוטיבציה היא כוח אדיר. בלעדיה, לא נזוז.
אבל, מוטיבציה אינה יציבה, לכן אסור להסתמך עליה לאורך זמן.
כשאנחנו מסתמכים עליה בעודף, אנחנו נותנים בידיה כוח גדול אף יותר:
את הכוח לקבוע אם השינוי שהתחלנו בעזרתה נידון ל-"חיים" כלומר, להצלחה,
או ל-"מוות", כלומר לכישלון.
תקופות מעבר, בין חורף לקיץ, בין חגים, בין חופשות ואולי גם בין דרמה לדרמה בחיינו,
הן תקופות קסומות, בהן המוטיבציה לשינוי זוקפת ראש.
ברור לנו שאם כבר, אז עכשיו זה הזמן.
ותכלס, נכון.
זה באמת אחלה זמן!
אבל, רגע לפני שאתם קופצים למים, חשוב להיזכר, מה המטרה שלנו?
האם המטרה היא "לגלוש על גל המוטיבציה" המגניב הזה,
האם המטרה היא "לגלוש על גל המוטיבציה" המגניב הזה,
או "להפוך לגולש/ת", כלומר לאדם שיודע לגלוש?
אם המטרה שלי היא ל"הפוך לגולשת", כלומר ליצור שינוי אמיתי ופנימי באדם שאני,
אני צריכה ללמוד איך גולשים מעבר לאותו גל מושלם של מוטיבציה,
גם ברגעים בהם הוא דועך.
אני צריכה ללמוד איך גולשים מעבר לאותו גל מושלם של מוטיבציה,
גם ברגעים בהם הוא דועך.
בכל שינוי בחיים, המוטיבציה קריטית לביצוע הצעדים הראשונים – להנעת תהליכי שינוי.
בלעדיה, לא נצא לדרך בכלל לא נצליח להתמודד עם הקשיים של ההתחלה.
אבל מוטיבציה, כמו גל בים, קטנה ונחלשת עם הזמן.
צריך לדעת איך "לרכוב" עליה כדי ללמוד איך להחזיק מעמד גם בהעדרה, כדי שכל מה שעשינו לא ידעך ויתפוגג.
כן, כמו קצף של גלים על החוף.
***
אילו כלים אנחנו צריכים לפתח דרך "אימוני הגלישה" שלנו?
נתחיל במחקר מעניין: משתתפי המחקר קיבלו שייק לשתייה.
קבוצה אחת "זכתה" לקבל מילקשייק שהכיל 1000 קל', והשנייה שייק דיאטטי של 140 קל'.
הערכים היו ידועים למשתתפים, ורשומים על גבי כוס השתייה שלהם.
הערכים היו ידועים למשתתפים, ורשומים על גבי כוס השתייה שלהם.
לא יפתיע אתכם לשמוע שהקבוצה ששתתה את המילקשייק, דיווחה על שובע ממושך, והגיעה לאכול שוב רק בערב, בעוד הקבוצה השנייה דיווחה על רעב שעה וחצי משתיית השייק.
החוקרים ערכו למשתתפים משתי הקבוצות בדיקות דם, וראו עלייה גדולה ברמות סוכר וברמות הורמוני השובע אצל שותי המילקשייק, גדולה משמעותית מאשר אצל שותי השייק הדיאטטי.
עד כה, אין חדש.
אבל במחקר הזה היה טריק: *כל המשתתפים קיבלו ושתו את אותו שייק, עם אותה תכולה*
***
איך יתכן שהיו הבדלים במדדי השובע ובבדיקות הדם?
האם יתכן שהמחשבה על מה אני מכניסה לגוף, יוצרת שינוי כ"כ דרמטי בפיזיולוגיה שלי??
מתברר שהמוח הוא גם "איבר העיכול" הראשון שלנו, ביחס לאוכל ובכלל.
המוח אחראי לדרך בה אנחנו "מעכלים" כל מידע שמגיע אלינו, מפרשים אותו, ומגיבים לעולם.
המוח אחראי לדרך בה אנחנו "מעכלים" כל מידע שמגיע אלינו, מפרשים אותו, ומגיבים לעולם.
היום זו הבנה הזו מוכחת מחקרית, אבל אדלר (כן, זה מהדרכת ההורים) דיבר עליה מזמן.
הבנת התוצאות ביחס לשינוי במשקל ובאכילה
אופן החשיבה שלנו ותפיסות העולם שלנו ביחס לאוכל, גוף, ספורט ודיאטה קשורות באופן ישיר למשקל שלנו.
אנחנו מפתחים אותם בגיל מאד צעיר, וזו הסיבה שלא קל לעשות בהם שינוי.
אנחנו מפתחים אותם בגיל מאד צעיר, וזו הסיבה שלא קל לעשות בהם שינוי.
כאשר אנחנו תופסים בשמחה את "גל המוטיבציה", וגולשים לעבר השנוי הרצוי לנו,
נרצה לעשות עבודה משמעותית לבניית כלים מנטליים חדשים, אשר
נרצה לעשות עבודה משמעותית לבניית כלים מנטליים חדשים, אשר
יצרו שינוי תפיסתי עמוק ביחס לאכילה, לגוף ולספורט.
הכלים הללו יהיו אחראיים לשמירה על השינוי בהמשך, לא פחות מאשר התפריט.
הכלים הללו יהיו אחראיים לשמירה על השינוי בהמשך, לא פחות מאשר התפריט.
כדי ליצור את את השינוי הזה, יש צורך ב"מצוף" שיחזיק אותנו ברגעים הקשים מעל המים.
המצוף הזה או אדם מקצועי, שיכול לעשות איתכם תוך כדי תהליך גם עבודת עומק מקביל לירידה במשקל.
ככה אתם מעלים משמעותית את הסיכוי, שהפעם זה יעבוד, והפעם גם תהיה הפעם האחרונה.
המצוף הזה או אדם מקצועי, שיכול לעשות איתכם תוך כדי תהליך גם עבודת עומק מקביל לירידה במשקל.
ככה אתם מעלים משמעותית את הסיכוי, שהפעם זה יעבוד, והפעם גם תהיה הפעם האחרונה.
בהצלחה!
****
זה בדיוק מה שאני עושה בקליניקה!
צרו קשר, אני כאן כדי ללמד אתכם לגלוש אל השינוי שאתם שואפים אליו
אורית 054-499-8510
השאר תגובה