פיבורזיס ריאתית אדיופטית, כלומר, שסיבתה לא ידועה, היא מחלה בה רקמת הריאות מתחילה להצטלק, ולכן, מתקשה להתרחב. זו מחלה מתקדמת, קטלנית, שלא פשוט לאבחן אותה.

אבא שלי סבל מ-IPF במשך שנים רבות, כנראה הרבה לפני שאובחן.
הוא לא נפטר ממנה באופן ישיר.
יתכן והיא זו שגרמה לסרטן שהרג אותו בסוף, אבל עדיין אין עדויות מחקריות ביחס לקשר בין שתי המחלות.

אבא שלי המשיך להיות אדם אקטיבי עד סוף חייו, למרות ה-IPF , וזה בזכות העובדה שהוא היה ספורטאי. בגופו ובנשמתו.
הריאות שלו היו במצב מעולה, וגם כאשר שהמחלה נגסה בהן, הוא לא נזקק לחמצן, והמשיך להתאמן עד שלב בו הסרטן והטיפולים בו, הכריעו אותו.
אז אם חיפשתם עוד סיבה לקום ולהתאמן, הינה, נתתי לכם סיבה מעולה.

ההתמודדות של אבא שלי עם המחלה הביאה אותי ללמוד הרבה על הפן התזונתי הלא פשוט שלה,
והפכה אותי, בעל כורחי למי שמתמחה בנושא, למרות שבינו לבין תזונת ספורט או תזונת ילדים אין הרבה השקה.

הכנס עצמו היה אמור להתקיים לפני שנה, ובוטל בגלל המלחמה.

אבא שלי היה אמור לשבת בקהל ולשמוע אותי מרצה בפעם הראשונה.

הפעם, הוא לא יהיה שם, והאמת שגם לי קשה להגיע.

אבל אני אהיה.
כי זה מה שאבא שלי היה רוצה שאעשה.
שאתן ממה שיש לי לאחרים מכל הלב, גם אם זה לא קל לי. כמו שהוא היה עושה תמיד.

מכירים מישהו שיכול להיעזר ב עמותת חו"ף – למען חולי פיברוזיס ריאתי בישראל – IPF Israel ושהכנס הזה יכול לתרום לו? בבקשה העבירו את ההזמנה

מצורפים קישורים לכתבות שלי באתר עמותת חו"ף ישראל, על משמעות התזונה במחלות כרוניות,  ועל דרכי התמודדות עם תופעות הלוואי של המחלה ושל הטיפולים התרופתיים שלה.

בתמונה –

אבא שלי ואני, בימים אחרים לגמרי.

כן, בזכותו אני שוחה…

אורית