סוכר ואוכל מעובד פוגעים בתפקוד המוחי שלנו, והופכים אותנו טיפשים יותר,
או לפחות לפחות חכמים ממה שיכולנו להיות.
איך זה קורה? ומה אפשר לעשות?

כואב לי פיזית לשמוע מורים שמבקשים להביא משהו מתוק למהלך המבחן, כדי להתרכז טוב יותר.

מעבר לזה שאכילה תוך כדי מבחן מסיחה את הדעת (ולכן פוגעת בריכוז),
מצטברות לאחרונה  עדויות לכך שאכילה של סוכרים ושומנים, לא רק שאינה משפרת את התפקוד המוחי שלנו,
אלא אפילו מורידה אותו.

או במילים אחרות – סוכר הופך אותנו לטיפשים…

כבר כתבתי על השפעת הרכב התזונה על המוח שלנו ועל תזונה הנכונה לתקופת מבחנים,
אבל פה אני רוצה לחשוף בפניכם שני מחקרים שמוסיפים רובד נוסף למידע שהיה לנו עד כה.

המחקרים המראים את הקלות בה אנחנו מורידים את ביצועי המוח שלנו.

בואו נצלול לעומק – 

נתחיל במחקר שנערך באוניברסיטת קווארי בסידני, שפורסם בשנת 2019.
המחקר כלל כ- 100 סטודנטים, שקיבלו לאכול טוסט לארוחת בוקר וחולקו ל-2 קבוצות :
קבוצה אחת קיבלה טוסט עם שומן רווי גבוה ובתוספת סוכר (כ-400 קלוריות)
וקבוצה שנייה קיבלה טוסט בהרכב קלורי זהה אך עם פחות שמן וסוכר ועשיר יותר בחלבון.

המחקר מצא כי הרכב הטוסט השפיע על רמות הגלוקוז בדם, כמובן, אבל מעבר לכך על הביצועים של הסטודנטים במבחן שבוצע 30 דק' לאחר הארוחה.
התוצאות המבחן הראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות:
הסטודנטים אשר אכלו ארוחת בוקר עתירה בשומן רווי וסוכר, ביצעו את המבחן טוב פחות
מאשר אילו שאכלו את הטוסט עשיר החלבון ודל השומן.

המחקר נמשך 4 ימים, בהם החוקרים ראו כי גם לאורך זמן,
אכילה של ארוחת בוקר עתירת שומן רווי וסוכר התקשרה לירידה בביצועים במבחני למידה וזיכרון מסוימים,
שינויים שלא נראו אצל הסטודנטים שאכלו ארוחת בוקר בריאה יותר.

מחקר נוסף, שתמך בממצאים הללו, בוצע באוניברסיטת טוליין בארה"ב.
המחקר הראה שינויים ייחודיים באוכלוסיית חיידקי מעיים אצל חולדות שהוזנו בדיאטה בסגנון ים תיכוני.
אותם חיידקים נמצאו קשורים לזיכרון טוב יותר, גמישות קוגניטיבית וזיכרון עבודה.
השינויים הללו לא נצפו באוכלוסיית חיידקי המעיים של חולדות שהוזנו בדיאטה מערבית, עתירת מזון מעובד וסוכר.

כלומר – מעבר לשינוי הנצפה ברמות הסוכר והשומן בדם, נראה שמנגנון הפגיעה או השיפור בתפקוד המוחי עובר דרך הבטן שלנו, כלומר, דרך שינוי באיזון החיידקים במעיים.

ונתכנס לסיכום –

צרוף תוצאות שני המחקרים הללו, מאפשרות לנו להעריך שיש לנו יכולת למקסם את הביצועים הקוגניטיביים שלנו או להוריד אותם – דרך האכילה שלנו.

מה עושים?

קודם כל, הורים ומורים יקרים – שנו את ההמלצה שלכם!
במקום לבקש להביא שוקולד למבחן, בקשו מהתלמידים לאכול טוב לפניו.

ודבר שני, וחשוב עוד יותר –
מחקרים מהסוג הזה, לעניות דעתי, מוכיחים שוב כי אין קיצורי דרך.
אף זריקה, כדור או קסם לא יעשה עבורכם את העבודה ה"שחורה".

אם אתם שואפים להופיע בחיים שלכם במטבכם, במקסימום שאתם יכולים, וממש לא רק במראה, אלא גם בתפקוד המוחי-קוגניטיבי-נפשי, תצטרכו (ויהיו מי שיגידו, תאלצו) לאכול בריא.
בלי קשר לכמה אתם שוקלים.

ואילו חדשות טובות!

ברגע זה קיבלתם ממני מתנה! את השליטה המלאה על חלק גדול מהדרך בה תחיו את חיים שלכם!
(מה לעשות, על הגנטיקה ועל הגורל אין לאף אחד מאיתנו מנדט).

מה תעשו איתה?

.

ל"ג בעומר היה פעם חג של מדורות – מדורות ענק, עם בובות שהיינו מכינים כדי לשרוף וכמובן המון תפוחי אדמה (קרטושקס)

אז נכון שהיום מדורות זה לא אקולוגי, ועדין, זה תרוץ מעולה לדבר על תפוחי אדמה 😊

למה בכלל אוכלים תפוחי אדמה בל"ג בעומר?

להבדיל משאר מאכלי החגים היהודיים, הפעם אין שום סיבה!
ולראיה, בעדה החרדית אף אחד שם לא שם תפוחי אדמה במדורות שאותן מדליקים מאחת משתי הסיבות – לעילוי נשמתו של בר יוחאי, כמו נר נשמה גדול, או לזכר לדרכי האיתות בהם השתמשו הלוחמים בימים ההם.

אם מאד ננסה לחפש סיבה, נוכל לזהות שזריקת תפוחי אדמה למדורה הוא גם מנהג פגאני בחג שהיה קרוי חג תחילת האביב. אולי זה ההקשר? אולי
או אולי סתם זה ממש טעים?

לא נדע.

בימנו, זוכים תפוחי אדמה למוניטין מפוקפק משהו.
האם הוא מוצדק?

****

קצת רקע.

כיום, תפוח אדמה מדורג מקום 4 אחרי אורז, חיטה ותירס בגידולים האחראים לביטחון התזונתי בעולם.
כלומר, הוא מזון בסיסי מאד בתזונתם של אוכלוסיות גדולות מאד.

אבל בעבר זה היה שונה.

תפוחי האדמה הגיעו לאירופה כמו גם התירס, עגבניות, והפלפלים מהרי האנדים עם הספרדים.
חלק מהמדינות אימצו אותו, בעוד שבאחרות הוא נחשב שנים רבות לצמח רעיל ואסור למאכל אדם.

כשתפוח אדמה הגיעה לצרפת הוא שימש להאכלת בהמות בלבד, אפילו היה חוק שאסר על בני אדם לאכול תפוחי אדמה מחשש להרעלה.

הסקוטים מצידם הטילו איסור לאכילת תפוחי אדמה כי הם לא מוזכרים בתנ"ך,
וקתולים הדוקים בבריטניה אסרו על אכילת תפוחי אדמה כי לפי השמועות ניתן להכין מהם שיקוי אהבה ולכן הם אינם ראויים למאכל של אדם חסוד וצנוע.

 המהפך

המהפך קרה כאשר רוקח צרפתי בשם אוגוסט פרמנטיה, חזר לצרפת אחרי 7 שנים בשבי הגרמני.
שם, בשבי, המזון העיקרי שהוגש לאסירים היה תפוחי אדמה.
להפתעתו הוא ראה כי השבויים שהסכימו לאכול תפוחי אדמה, שרדו במצב תזונתי טוב יותר מאשר אילו שסירבו לאכול אותם.

בעקבות ממצאיו הוא חזר לצרפת במטרה למגר את הרעב בקרב עניי צרפת בעזרת תפוחי האדמה.
דרך השיווק שלו הייתה מעניינת – הוא פנה דווקא לאצולה, ושם ערך מסיבות בהן לואי ה-16 ומרי אנטואנט התקשטו בפרחי תפוח אדמה, וטעמו מזונות מיוחדים עשויים מהפקעת האסורה.

הוא גם קיבל שדות מהמלך, ושם החל "לעשות ניסויים" בגידול תפוחי אדמה תחת מעטה סודיות.
הוא העסיק שומרים שפטרלו סביב השדות במשך היום, ובערב נטשו את משמרתם ו"איפשרו" לעניים שגרו באזור להיכנס לשדות ולגנוב את תפוחי האדמה.
כך הפך הגידול המאיים למזון נפוץ וזמין.

מצרפת התפשטו תפוחי האדמה לשאר מדינות מרכז אירופה, ומהן לצפונה.

הסיפור של אירלנד עם תפוחי האדמה

אירלנד הייתה המדינה הראשונה שאימצה את תפוחי האדמה באופן גורף.
באותן שנים, אירלנד, תחת שלטון בריטניה, נשלטה בפועל על ידי האצולה שהחכירה שטחי חקלאות לאיכרים.
האיכרים היו מחויבים בתשלום חלק גדול מתוצרתם לבעלי השדות, דבר שדיכא כל רצון להתפתחות, גיוון, והתנסות בחקלאות יעילה ואיכותית יותר.

המלכה אליזבת היתה זו שהציעה בתחילת המאה ה-17 לשתול תפוחי האדמה בכל אירלנד.

עבור האירים, תפוחי האדמה היו מושלמים.
היות והם גדלים מתחת לאדמה, המעבר של חיילים על האדמות לא פגע בתוצרת.
בנוסף, השילוב בין גידול פשוט יחסית, ערך תזונתי גבוה, העמידות של הגידולים למזג אוויר קר, והכמות הגדולה של תוצר שיוצאת משטח קטן יחסית, גרמה לכך שבמהלך המאה ה-18 כמעט 80% מהתוצרת החקלאית האירית הייתה תפוחי אדמה.

אבל הבלעדיות של תפוחי האדמה כמקור לביטחון תזונתי יחיד באירלנד היה בעורכיה.
בשנת 1845 הכתה מחלת הקימשון את תפוחי האדמה, וכתוצאה מכך בשנים שלאחר מכן מתו כמעט מיליון אירים מרעב.

רבים נטשו את אירלנד לארצות הברית, והם אילו שהביאו איתם את האהבה לתפוחי האדמה ליבשת אמריקה הצפונית.

*****

האם תפוח אדמה הוא פרי או ירק?
מי המציא את הצ'יפס הבלגים או הצרפתים?
מה הערך התזונתי של תפוחי אדמה?
ואחת ולתמיד – האם תפוח אדמה משמין?

כל אילו בכתבה הבאה

ואם אתם בכל זאת עושים מדורה, קבלו טיפ של אפרת אנזל – קישרו את תפוחי האדמה זה לזה בחוט מתכת וכך לא תאבדו אותם מתחת לגחלים.

ל"ג בעומר שמח 😊

"לאכול אחרי האימון בערב? אבל אני מסיים ב-22:00…"
"לא עדיף להפסיק לאכול ב-18:00? "
"בדיאטה הקודמת שלי, הפסקתי לאכול מוקדם וירדתי מלא במשקל"
"אם אני לא אוכלת בערב, אני קמה רזה ועם בטן שטוחה"

נשמע לכם מוכר?
אני שומעת את המשפטים האלו המון בקליניקה, אפשר להגיד שאפילו באופן יומי…

אז האם לשעת האכילה יש משמעות?

כן, ולא.
אחת מאמרותיו הידועה של הרמב"ם הינה "בבוקר אכול כמו מלך ובערב כמו אביון". כרופא, הוא מצא שזה משמר על הבריאות, אבל מה הן הסיבות לכך? האם השעה היא הבעיה, או משהו אחר?
תאוריות רבות עוסקות בקשר שבין שעת הארוחה לבין המשקל – למשל – שינוי ברגישות לאינסולין בלילה (מה שמעודד אגירת שומן), שינוי בריכוז הקורטיזול (כלומר, עליה בהורמוני לחץ שמעלים אגירת שומן), עליה בקצב שריפת הקלוריות בבוקר לעומת הערב, ריקון קיבה מהיר יותר ביום לעומת הלילה ועוד.
אלו תאוריות, ויש בהן הרבה מהאמת.

אבל, יש משהו נוסף- מוכח מחקרית:
מי שלא אוכל בערב מרזה היות ולרוב הוא פשוט אוכל פחות!
ואיך זה קורה?
בואו נדמיין מצב:
דנה (בדוי לחלוטין) חוזרת מהעבודה ישר לאיסוף הילדים, חוגים, מקלחות וכו'. בין לבין היא חוטפת משהו, שניצל קר מהצהריים, חצי חביתה. לא כל כך מצליחה לשבת לאכול. עם סיום הבלגן והשקט הפתאומי והנעים שיורד על הבית, מתעורר הרעב. אבל העייפות גדולה ולמי יש כוח להכין משהו. כל מה שבאמת מתחשק לה זה משהו לנשנש, וגם לראות טלוויזיה, ולנוח לפני השינה. קצת זמן איכות כדי לא להרגיש שכל מה שהיא עושה בחיים זה לעבוד ולישון.
אז היא לוקחת איתה אל מול הטלוויזיה משהו לאוכל, וקמה שוב וממלאת את הצלחת ושוב…

או מצב דמיוני לחלוטין כזה:
דני (בדוי גם כן) חוזר הביתה מאוחר. הילדים עדין משתוללים. והוא, שחוזר מאוד רעב, יושב לאכול בתוך כל הבלגן. חצי אוכל חצי מנהל דיון עם הילדים על מה שקרה היום או מה שיקרה מחר.
וכשיורד סוף סוף שקט על הבית, כל מה שהוא רוצה זה לנוח מול הטלוויזיה, או לשבת קצת לשוחח עם האישה. כן- קצת זמן איכות כדי להרגיש שלא כל מה שהוא עושה בחיים זה לעבוד ולישון… אז הוא מוציא בירה, ופיצוחים, או יושב איתה לאכול, כי היא עדיין לא הספיקה…

בקיצור – הבנתם.
מה שקורה בלילה זה לא שהאוכל הופך עשיר יותר בקלוריות מאשר הוא בבוקר.
מה שבפועל קורה אצל רוב האנשים זה שהם אוכלים הרבה יותר מדי קלוריות בלילה.
ולאכול יותר מדי – זה משמין. הלוואי והיה לי פתרון לזה…

אז אם אתם עושים אימון ערב – אל תוותרו על אכילה מאוזנת אחרי. זה לא מה שישמין אתכם, אבל זה כן יאפשר לכם להתאושש מהאימון, להגיע לאימון הבא טוב יותר, לישון טוב יותר.
ופרגנו לעצמכם ארוחת ערב מסודרת, גם אם זה בשעה מאוחרת. מגיע לכם.
תזכרו שהמטרה האמיתית היא להישאר רזים. ולא לרזות. ואם הדרך למטרה תהיה רצופה בסבל (רעב זה סבל, כן), לא תצליחו לשמור עליה.
בהצלחה!