ארכיון רעב - אורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט https://www.oritshemesh.com/tag/רעב/ דיאטנית קלינית Tue, 22 Apr 2025 15:37:00 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.1 להזין את הנפש במתכון – יום השואה https://www.oritshemesh.com/%d7%94%d7%96%d7%a0%d7%94-%d7%a8%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%95%d7%9f/ https://www.oritshemesh.com/%d7%94%d7%96%d7%a0%d7%94-%d7%a8%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%95%d7%9f/#respond Tue, 22 Apr 2025 15:30:47 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=1164 האם אכילה רגשית היא רק אכילה? או אולי אותה הזנה רגשית ומנטלית שאנחנו מייצרים דרך אכילה רגשית יכולה להיות מושגת גם בדרכים אחרות, כמו למשל שינון מתכונים...? השנה, נארח אצלנו בבית מפגש של "זיכרון בסלון". סביב הכנת המפגש שמעתי הרצאות וקראתי תכנים על השואה, ושהאוזן שלי קלטה את המילה אוכל, והמוח לא הרפה... ציפיתי

הפוסט להזין את הנפש במתכון – יום השואה הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

האם אכילה רגשית היא רק אכילה? או אולי אותה הזנה רגשית ומנטלית שאנחנו מייצרים דרך אכילה רגשית יכולה להיות מושגת גם בדרכים אחרות, כמו למשל שינון מתכונים…?

השנה, נארח אצלנו בבית מפגש של "זיכרון בסלון".
סביב הכנת המפגש שמעתי הרצאות וקראתי תכנים על השואה, ושהאוזן שלי קלטה את המילה אוכל, והמוח לא הרפה…
ציפיתי לקרוא על קליפות תפוחי אדמה, אבל הופתעתי לגלות… מתכונים!

הזנה רגשית דרך מתכון

מתברר, שעבור לא מעט שורדים, העיסוק באוכל ולא אכילתו היווה מקור הזנה מנטלי ורגשי.
המחשבות על אוכל, תמכו במוטיבציה להחזיק מעמד, לשרוד.
הם יצרו חיבור שאי אפשר לנתקו בין העבר להווה.
דרך החשיבה, הדיבור והשחזור של מתכונים וארוחות נוצרו קשרים והתחזקה תחושת שייכות למשפחה, לקהילה וליהדות, ולאנשים שמתו או שגורלם לא היה ידוע, ובכך סייע בהתמודדות עם החיים הבלתי אפשריים בגטאות ובמחנות.

"הנשים רושמות את המתכונים, כאילו כדי להוכיח ולהזכיר לעצמן מהיכן באו, כדי שיעברו כביכול לדורות הבאים… הן רושמות לעתים משקלים מוגזמים, כדי להפוך את הפנטזיה לקסומה יותר…
הן רושמות על כל פיסת נייר שהן יכולות להשיג ובכל בדל עיפרון יקר ערך שמצאו, או שהחליפו תמורת לחם.. וכשאין להן נייר ועיפרון, הן צועקות בלילה את המתכונים ממיטה למיטה בצריפי המחנה החשוכים, והופכות אותם לרגע לבית שהיה להן פעם".

*קטע מעדותו של ישראל גוטמן, בשיחה עם יהודית ענבר, יוני 2006.

זו אולי לא אכילה רגשית כמו שאנחנו מכירים אותה היום, בעולם השפע שלנו, אבל זה לחלוטין עיסוק רגשי באוכל, ושניהם ממלאים בדיוק את אותה מטרה- הרגעה, חיבור לאחר, תחושת שייכות, הבעת אהבה ואכפתיות, יצירת קשר, דאגה לאחר ולעצמי.

  • סבתא שמארחת את הנכדים ועסוקה ימים ושעות במה תבשל, ומי אוהב מה
  • אישה שיוצאת למסעדה ועסוקה בראש שעות לפני כן במה תאכל, כמה, ואחר כך גם בצער על מה שכן ומה שלא נאכל,
  • נער שאוכל ברגעי כעס או עצב, כי אין לו דרך אחרת להתמודד כרגע עם הרגשות הקשיםוגם
  • זה שאוכל מרק עם דמעות בעיניים, כי זה מזכיר מאד את המרק של אמא,
  • ההוא שמוצא את עצמו שוב ושוב במטבחון במשרד מול הבייגלה, הקפה או השוקולד כדי להפיג שעמום,
  • או זו שמנסה לשחזר את המתכון של קליפות ההדרים בקוקוס של סבתא, שנפטרה לפני שהשאירה הוראות מדויקות.

הכל, הכל הכל זה שימוש רגשי באוכל!

האוכל מטעין אותנו רגשית, ופורק אותנו רגשית. הוא שמח, מחבר, מייצר אנרגיה ומטשטש רגשות,  גם אם הוא לא באמת  נאכל.

וכמו שאפשר לראות בלא מעט מסיפורי שורדי שואה, אכילה רגשית יכולה להציל חיים, וגם להרוס אותם. לא מעט שורדים מתו דווקא אחרי שחרור המחנות, כי אכלו באופן לא מותאם ליכולתו של הגוף לעכל.

ובעולם השפע שלנו?

אותו דבר…
עיסוק לא בריא ולא מותאם באוכל יכול להרוס חיים, בין הוא עיסוק של הימנעות או של אכילה לא מווסתת…כך או כך הוא מסתיר מאיתנו את מה שלחיים יש להציע.

אז שנייה לפני יום השואה, אני משתפת אתכם במתכון של ואלי קון צימט, שורדת, שסיפורה והמתכון שלה מפורסם באתר "כתמים של אור – סיפורן של נשים בשואה".

כי גם לזכור אפשר דרך אוכל, ולפעמים אפילו כדאי.

לחמניות (קרואסונים)

50  קמח, 5 כפיות חמאה, סוכר, 5 חלמונים, 5 חלבונים, 5 שמרים שתפחו בחלב פושר, 2 קצות סכין של אבקת אפייה, קצת וניל. לבלול בצק עד שיהיה חלק (לבלול היטב).
לעטוף את הבצק במפית ולטבול במים קרים למשך שעתיים.
להוציא, ללוש לחמניות, לכסותן בסוכר, לחתוך ללחמניות (שהרונים).
לאפות בתנור חם, ובזמן שהלחמניות חמות לפזר סוכר וניל.

התמונות והציטוטים מתוך אתר כתמים של אור

עוד בנושא? כתבה שלי על מחקר הרעב בגטו ורשה

הפוסט להזין את הנפש במתכון – יום השואה הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/%d7%94%d7%96%d7%a0%d7%94-%d7%a8%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%95%d7%9f/feed/ 0
הכל בראש. גם האוכל. גם בראש השנה https://www.oritshemesh.com/%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%9c_%d7%91%d7%9c%d7%99_%d7%9c%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-24/ https://www.oritshemesh.com/%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%9c_%d7%91%d7%9c%d7%99_%d7%9c%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-24/#respond Sun, 06 Oct 2024 09:50:33 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=904 בלי לשים באמת לב גלשנו לתקופת החגים הארוכה ביותר בלוח השנה העברי. תקופה שבעבר הדאיגה אותנו מסיבות שהיום מרגישות טובות, ומעוררות געגועים... שאלות כמו: איך נתמודד עם הילדים בבית? עם היציאה הארוכה מהשגרה? וכמובן - איך נוכל לאכול טוב, להנות מכל מה שהדודות הכינו, ועדין לא לעלות במשקל? השנה, אחרי התרגול

הפוסט הכל בראש. גם האוכל. גם בראש השנה הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

בלי לשים באמת לב גלשנו לתקופת החגים הארוכה ביותר בלוח השנה העברי.
תקופה שבעבר הדאיגה אותנו מסיבות שהיום מרגישות טובות, ומעוררות געגועים…
שאלות כמו: איך נתמודד עם הילדים בבית? עם היציאה הארוכה מהשגרה? וכמובן – איך נוכל לאכול טוב, להנות מכל מה שהדודות הכינו, ועדין לא לעלות במשקל?

השנה, אחרי התרגול הארוך בקורונה וההמשך המאתגר אף יותר של המלחמה, שכחנו לגמרי מהי שגרה…

מה שנשאר, זה האוכל.

קצת מבאס להודות, במשפחות רבות, השיחה על הארוחות בחג, לאו דווקא מייצרת תחושת שמחה ורוגע.
רצף ארוחות החג, הבישולים, וה"ביחדנס" יכול להכניס כל משפחה שפויה ללחץ.
ולא שאני טוענת חלילה שזה לא כיף, או לא טעים.

אבל אם נהיה פיירים, זה הופך להיות מעיק די מהר. גם על הנפש וגם על המשקל.

אז מה אפשר לעשות, גם עכשיו, כשאנחנו בעיצומה של התקופה המאתגרת הזו,
כדי לעבור אותה כשאנחנו עדיין מצליחים לסגור את מכנסי הג'ינס?

קודם כל, נשחרר את האוכל עצמו מהאשמה. נכון שנוכחות אוכל כל הזמן, בכל מקום, לא עושה לנו חיים קלים.
לא בחגים, ולא בכלל.
אבל, שורש הבעיה האמיתי הוא הניתוק שנוצר בין תחושות הרעב והשובע לבין האכילה שלנו.

שורש הבעיה

באופן טבעי אנחנו מצפים מעצמנו להפסיק לאכול כאשר אנחנו שבעים.
אבל המנגנון שלכאורה ברור מאליו לא עובד אצל רובנו. ומסיבה טובה.
נועדנו לאכול כמה שיש.
זה אבולוציוני וגנטי, היות ובעברנו הפרה-היסטורי- מה שהיה עכשיו לאוכל, לא המתין לנו לאחר כך.

ובגלל שיש דברים שלוקח המון זמן לשנות, רוב האנשים עדיין מופעלים משם. מהמקום הקדום הזה.

יש אוכל – אוכלים.

כדי לאכול עד רמה של שובע בלבד ולא מעבר לה, אנחנו צריכים להיות מרוכזים באכילה ובתחושות שלה.
זה לא פשוט, בטח ובטח במצב של רעש, בלגן, ועודף גירויים, כמו שיש בארוחה משפחתית ממוצעת בארץ, שלא לדבר על ארוחת חג..

במצב כזה, הסיכוי שלנו "לשמוע" את התחושות ואת רמות הרעב-שובע האישיות שלנו, נמוך.

אז אנחנו ממשיכים לאכול.
כי אני יושבת מול העוגיות, כי משעמם לי, כי אין כוח לקום, כי הגיס שלי מרגיז אותי, כי מזמן לא טעמנו מ"מנת הילדות" הזו או סתם כי "לא נעים" לא לטעום, ובעיקר, כי לא שמנו לב שאנחנו כבר לא רעבים יותר.

התוצאה היא שרבים מאיתנו מסיימים את הארוחה "מפוצצים" ונשבעים לא לאכול יותר בחיים..

זה מחזיק עד הבוקר ואז בגלל שלא קמנו רעבים אנחנו ממשיכים לנשנש עד הארוחה הבאה באופן לא סדיר, והגלגל הזה חוזר על עצמו.

שוב יותר מדי אוכל, שוב נשנושים עד הארוחה הבאה.

מה עושים?

חשוב מאד שניצמד גם בתקופת החגים לסדר ידוע וברור של ארוחות.  זה אומר לאכול גם ארוחת בוקר וגם צהרים וגם ערב. ובעיקר זה אומר לא להתפתות לצום או לקזז בין הארוחות, ואחרי ש"לא מצליח".

שנית, נסו למצוא רגע שקט לפני שאתם מתחילים לאוכל. שימו בצלחת את מה שאתם באמת רוצים לאכול בכמות שנראית לכם סבירה בהתאם לרמת הרעב שלכם כרגע. אל תמלאו את הצלחת כל הזמן בעוד משהו. אל תוסיפו.

תתמקדו במה ששמתם ותיהנו ממנו.

דבר שלישי – נסו לקום, לשתות מים רגע לפני לפני שאתם ממשיכים לאכול "על אוטומט". תשאלו את עצמכם – האם אתם עוד רעבים?

ואל תדאגו – גם אם לא הספקתם לטעום מהכול, לרוב, ישמחו לתת לכם את השאריות הביתה :)

שלכם, אורית

נ.ב
נכון, ממש לא פשוט לתרגל את זה "על חם", בארוחת החג. ולכן, כדאי שנתחיל ללמוד איך לווסת את האכילה לפני כן, בתהליך מסודר. תהליך בו נתרגל טכניקות להקשבה ולתשומת לב, איתן נוכל להעצים את הכוחות שלך או של הילד שלך מול האוכל.

אני יכולה ואשמח מאד לעזור בזה.

חבל לחכות. מוזמנים ליצור קשר

ושתהיה לנו, עם הכל ולמרות הכל, שנה טובה

הפוסט הכל בראש. גם האוכל. גם בראש השנה הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%9c_%d7%91%d7%9c%d7%99_%d7%9c%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-24/feed/ 0
מחקר הרעב של גטו ורשה https://www.oritshemesh.com/hunger/ https://www.oritshemesh.com/hunger/#respond Sat, 30 Apr 2022 20:49:47 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=619 מאז שאני אמא אני לא מצליחה יותר לקרוא כתבות או ספרות על השואה. כילדה זה היה חומר הקריאה שהכי ריתק אותי, וההזדהות שלי הלכה אוטומטית אל הילדים הגיבורים, שקפצו, התחבאו, ברחו, הצטרפו לפרטיזנים. כאמא הלב שלי עבר צד, ואולי גם התרכך. אין לי יכולת לדמיין אפילו איך זה להיות אמא בתנאים הלא אנושיים האלו,

הפוסט מחקר הרעב של גטו ורשה הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

מאז שאני אמא אני לא מצליחה יותר לקרוא כתבות או ספרות על השואה.

כילדה זה היה חומר הקריאה שהכי ריתק אותי, וההזדהות שלי הלכה אוטומטית אל הילדים הגיבורים, שקפצו, התחבאו, ברחו, הצטרפו לפרטיזנים.

כאמא הלב שלי עבר צד, ואולי גם התרכך.

אין לי יכולת לדמיין אפילו איך זה להיות אמא בתנאים הלא אנושיים האלו, וכבר השירים או הכותרות מעלים בי דמעות ועוצרים אותי מלהמשיך הלאה, לפרטים, לשמות, לסיפורים.

השנה, ביום השואה עצמו, שמעתי על מחקר שכדיאטנית, לא יכולתי לקרוא רק את הכותרת שלו או להישאר רק "על פני השטח".

למחקר קוראים "מחקר הרעב של גטו ורשה".

מחקר גטו ורשה 1942

בשנת 1942 הכריזו הנאצים על "קצובות מזון לפי גזע"

קצובת מזון היא ההגדרה כמה קלוריות צריך אדם לאכול כדי לחיות ולתפקד

הנאצים יצרו מדרג, בראשו עמד, כמובן הגזע הארי, שזקוק להכי הרבה קלוריות, ובהתאם בתחתית המדרג היו היהודים.

להם הוקצבו בין 800 ל-184 קל' ליום.

כן, 184 קל' ליום לילד, 800 קל' ליהודי שנתפס כ"חיוני " יותר.

ההקצבה הקלורית לא חולקה ליהודי הגטו.

הם נדרשו לקנות אותה בכסף, וכך כל קלוריה עבור יהודי עלתה פי 10 מאשר עבור גרמני ופי 3 מאשר לפולני.

לא לקח זמן רב, והגטו התמלא בגופות של אנשים וילדים שגוועו ברעב.

 "מחלת הרעב".

בתוך המצב הבלתי נתפס הזה, רופאים יהודים בגטו החליטו לבצע מחקר.

המחקר נערך במשך כ-5 חודשים עד שהתחיל פינוי הגטו לטרבלינקה, במסגרת "הפתרון הסופי".

המחקר עקב אחרי 40 מבוגרים ו-30 ילדים שאושפזו בבתי החולים המחתרתיים שהתקיימו באותה תקופה בתוך הגטו.

הוא בוצע ונערך לפי כל כללי המחקר הידועים, תוך איסוף דגימות דם, רישום מדויק של תסמיני ה"מחלה".

החוקרים חילקו את הנחקרים לקבוצות ובדקו את ההשפעות על מדדים שונים כגון:

התפתחות הילד, העיניים, המערכת ההורמונלית, מערכת הדם, ועוד.

הם היו הראשונים לגלות את התופעה שנקראת היום "סינדרום האכלה מחדש",

לפיה, צריך לחזור להאכיל אדם שסבל מהרעבה מאד לאט כדי שלא ימות.

במהלך המחקר החוקרים עצמם, שהיו יהודים כמובן, ולכן גם רעבים כמו הנחקרים,
דאגו להוספת קלוריות לנחקרים, על חשבון ההקצבה שלהם, ובעצם טיפלו בהם, כמה שיכלו באותם תנאים.

***

הפצת המחקר

עם התחלת פינוי הגטו, אספו הרופאים החוקרים את כל רישומי המחקר והחביאו אותם בכדים.

הם הצליחו להבריח אותם לרופא פולני שהחביא אותם עד אחרי המלחמה.

אחד הרופאים ששרד את התופת הגיע אל בני משפחתו של אותו רופא פולני ואסף מהם אתר רישומי המחקר.

הם פורסמו דרך ארגון הג'וינט בספר שנקרא "מחקר הרעב של גטו ורשה"  ויצא שוב, כספר, בשנות ה- 80.

במהדורה החדשה הוסיפו רופאים את ההערות שלהם למחקר.

מדהים לגלות שהמחקר, שנעשה אז בתנאים-לא-תנאים, תואם את כל הממצאים החדשים של הרפואה המודרנית ועומד בתנאי מחקר קליניים חמורים.

מילה אחרונה

מבחינה מדעית, זה המחקר הרחב ביותר שנערך על הרעב האנושי.

ומעבר לזה, קיומו של מחקר כזה, בתנאים כאלו, מהווה התרסה וגבורה שקטה, ובלתי נתפסת, ואפילו ניצחון אינטלקטואלי

של אותם הרופאים-חוקרים היהודים אל מול מכונת המוות והרוע הנאצית.

הפוסט מחקר הרעב של גטו ורשה הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/hunger/feed/ 0