סוכר ואוכל מעובד פוגעים בתפקוד המוחי שלנו, והופכים אותנו טיפשים יותר,
או לפחות לפחות חכמים ממה שיכולנו להיות.
איך זה קורה? ומה אפשר לעשות?

כואב לי פיזית לשמוע מורים שמבקשים להביא משהו מתוק למהלך המבחן, כדי להתרכז טוב יותר.

מעבר לזה שאכילה תוך כדי מבחן מסיחה את הדעת (ולכן פוגעת בריכוז),
מצטברות לאחרונה  עדויות לכך שאכילה של סוכרים ושומנים, לא רק שאינה משפרת את התפקוד המוחי שלנו,
אלא אפילו מורידה אותו.

או במילים אחרות – סוכר הופך אותנו לטיפשים…

כבר כתבתי על השפעת הרכב התזונה על המוח שלנו ועל תזונה הנכונה לתקופת מבחנים,
אבל פה אני רוצה לחשוף בפניכם שני מחקרים שמוסיפים רובד נוסף למידע שהיה לנו עד כה.

המחקרים המראים את הקלות בה אנחנו מורידים את ביצועי המוח שלנו.

בואו נצלול לעומק – 

נתחיל במחקר שנערך באוניברסיטת קווארי בסידני, שפורסם בשנת 2019.
המחקר כלל כ- 100 סטודנטים, שקיבלו לאכול טוסט לארוחת בוקר וחולקו ל-2 קבוצות :
קבוצה אחת קיבלה טוסט עם שומן רווי גבוה ובתוספת סוכר (כ-400 קלוריות)
וקבוצה שנייה קיבלה טוסט בהרכב קלורי זהה אך עם פחות שמן וסוכר ועשיר יותר בחלבון.

המחקר מצא כי הרכב הטוסט השפיע על רמות הגלוקוז בדם, כמובן, אבל מעבר לכך על הביצועים של הסטודנטים במבחן שבוצע 30 דק' לאחר הארוחה.
התוצאות המבחן הראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות:
הסטודנטים אשר אכלו ארוחת בוקר עתירה בשומן רווי וסוכר, ביצעו את המבחן טוב פחות
מאשר אילו שאכלו את הטוסט עשיר החלבון ודל השומן.

המחקר נמשך 4 ימים, בהם החוקרים ראו כי גם לאורך זמן,
אכילה של ארוחת בוקר עתירת שומן רווי וסוכר התקשרה לירידה בביצועים במבחני למידה וזיכרון מסוימים,
שינויים שלא נראו אצל הסטודנטים שאכלו ארוחת בוקר בריאה יותר.

מחקר נוסף, שתמך בממצאים הללו, בוצע באוניברסיטת טוליין בארה"ב.
המחקר הראה שינויים ייחודיים באוכלוסיית חיידקי מעיים אצל חולדות שהוזנו בדיאטה בסגנון ים תיכוני.
אותם חיידקים נמצאו קשורים לזיכרון טוב יותר, גמישות קוגניטיבית וזיכרון עבודה.
השינויים הללו לא נצפו באוכלוסיית חיידקי המעיים של חולדות שהוזנו בדיאטה מערבית, עתירת מזון מעובד וסוכר.

כלומר – מעבר לשינוי הנצפה ברמות הסוכר והשומן בדם, נראה שמנגנון הפגיעה או השיפור בתפקוד המוחי עובר דרך הבטן שלנו, כלומר, דרך שינוי באיזון החיידקים במעיים.

ונתכנס לסיכום –

צרוף תוצאות שני המחקרים הללו, מאפשרות לנו להעריך שיש לנו יכולת למקסם את הביצועים הקוגניטיביים שלנו או להוריד אותם – דרך האכילה שלנו.

מה עושים?

קודם כל, הורים ומורים יקרים – שנו את ההמלצה שלכם!
במקום לבקש להביא שוקולד למבחן, בקשו מהתלמידים לאכול טוב לפניו.

ודבר שני, וחשוב עוד יותר –
מחקרים מהסוג הזה, לעניות דעתי, מוכיחים שוב כי אין קיצורי דרך.
אף זריקה, כדור או קסם לא יעשה עבורכם את העבודה ה"שחורה".

אם אתם שואפים להופיע בחיים שלכם במטבכם, במקסימום שאתם יכולים, וממש לא רק במראה, אלא גם בתפקוד המוחי-קוגניטיבי-נפשי, תצטרכו (ויהיו מי שיגידו, תאלצו) לאכול בריא.
בלי קשר לכמה אתם שוקלים.

ואילו חדשות טובות!

ברגע זה קיבלתם ממני מתנה! את השליטה המלאה על חלק גדול מהדרך בה תחיו את חיים שלכם!
(מה לעשות, על הגנטיקה ועל הגורל אין לאף אחד מאיתנו מנדט).

מה תעשו איתה?

.

האם יתכן שאנחנו אוכלים ג'אנק פוד, ובטוחים שאכלנו אוכל בריא? לצערי התשובה היא כן.
למה ואיך זה קורה, ואיך אפשר לדעת מה כן טוב לנו בכתבה הזו.

תחפושת הייתה מאז ומעולם שיטה להוציא לעולם את מה שנדמה לנו שעדיף להסתיר.
אבל מי רוצה להסתיר מאיתנו מה יש באוכל שלנו, ולמה, ואיך הוא "מחפש" את המזון שלו כדי שנקנה אותו?

"החטא הקדמון" של האמא היהודייה

אין כמעט אמא שלא תודה שבעבר הסתירה מהילדים לא מעט עובדות קשר לבישול שלה, ולאכילה שלהם.
למשל – מה היא באמת שמה בקציצה ("קישוא? לא מה פתאום, זה תפוח אדמה") או מה יש ברוטב האדום שנראה כמו קטשופ (עגבניות? לא, מה פתאום. תראה, אין חתיכות!).

תעשיית המזון שידרגה את היכולת הזו, רק בלי הכוונות הטובות של אמא…
היא למדה להחביא מאיתנו לא מעט מהאמת, שעלולה לפגוע לנו בתאבון, ולהם במכירות. למשל – איך נראות סוכריות אם לא היו שמים להן צבעי מאכל? או ממה באמת מורכב חטיף הבוטנים החביב עלינו, ושאלת השאלות – מה באמת יש בנקניקיות?

אחת הדרכים לגרום לנו לקנות דברים שאולי לא היינו קונים, לו היינו מבינים באמת במה מאכילים אותנו, היא "לחפש" אוכל שיכול להיות מוגדר כ"ג'אנק" לאוכל בריא.

שלושת המובילים שלי ב"תחפושות אפקטיביות" של ג'אנק למזון בריא

1. מיצי פירות וירקות,
כן. אלו הסחוטים במקום, בצבע המדהים הזה והריח הטוב של טריות…
המשקאות הללו מתחפשים יפה מאד ל "בריאים" ואפילו "דיאטטיים" אבל אם נסיר את המסכה, נגלה כ – 200 קל' לכוס מיץ (ולפני שאתם שואלים – כן גם מיץ גזר)!!
מעבר לזה – כל הוויטמינים שאתם מחפשים שם הולכים לאיבוד תוך דקות מהסחיטה, וכל הסיבים שבגללם כל כך אוהבים להמליץ על אכילתם נשארים במסחטה.
כך שאתם נשארים בעיקר עם הסוכר.

2. קרקרים
הקראנצ' הזה, הדק, הקטן, שנראה כל כך לא מזיק ויש לו רק 7-20 קל' ליחידה…
חלק מהקרקרים הללו מחופשים לאוכל דל קלוריות, אבל אם נפשוט מהם את הגלימה נגלה המון נתרן והמון שומן.
יש כאלו שאם נשווה אותם לחטיפים של הילדים כמו התפוצ'יפס, נגלה ערכים מאד דומים פר 100 גר'!!

ישנם קרקרים שהתחפושת שלהם כוללת אריזה בצבעים שעושים לנו את החוויה של בריאות – ירוק, כחול…ועדין הם מכילים כ-20% שומן וכמות נתרן גדולה מדי.
אז אל תלכו שולל אחרי אריזות יפות ופרסומות מפתות – תקראו מה כתוב על האריזות!!

3. חטיפי אנרגיה
כן, גם אלו מהסוג של "עד 100 קל'
החטיפים הללו שמרגישים כל כך קלים, רזים ובריאים, ונמכרים תחת הכותרת של "חטיפי בריאות" עלולים להיות שטן (ממתק) בתחפושת של מלאך (או של חטיף בריאות)

אם תקראו ברשימת הרכיבים תוכלו לגלות במקרים רבים גם גלוקוז, גם פרוקטוז, גם סירופ תירס עתיר פרוקטוז …כולם סוכר בתחפושת. אז נכון, לפעמים יש גם קוואקר, אבל זה לא הופך משהו לא טוב לטוב.

אז איך חושפים "ג'אנק" שמחופש למזון בריא?

תסתכלו מבעד לאיפור ולמסכה באופן קבוע, ותבדקו, בשבע עיניים – מה לעזאזל אתם מכניסים לגוף שלכם.
זה בסדר להחליט שאתם אוכלים ממתקים, אבל אז – תאכלו את הדבר האמיתי.
אל תתנו שיעבדו עליכם, ותאכלו ממתקים בתחפושת של בריאות.

ביננו, אם כבר 100 קל', לא עדיף שורת שוקולד?

שלכם,
אורית

תחום המחקר בו עוסקים ביכולת של האדם ליצור שינוי, לבנות הרגלים או לשחרר הרגלים לא רצויים, נקרא – פסיכולוגיה התנהגותית. בעיקרון, נשמע לנו שאין פה מה לחקור – אם רוצים לשנות, משנים, לא?
מתברר, שלא ממש.

אנשים הם יצורים אופטימיים, ולכן רובנו בטוחים שאם נרצה משהו, נשיג אותו, נעשה אותו, נתאמץ לקראתו. אבל בפועל, הרבה מאד מקרים, בזה לא קורה.
וזו הסיבה שהתפתח תחום מחקר שכזה, הבודק מה עושים אנשים שכן מצליחים ליצור שינוי, ומנסה ליצור קווים מנחים לאדם שרוצה להוסיף או להיפטר מהרגלים מסוימים בחייו.

אני משתפת אתכם כאן בכמה נקודות חשובות שאספתי אחרי שנים של קריאה, לימוד ושמיעה של מחקרים וספרים בנושא, כמובן, מנקודת מבטי ועם חיבור ישיר למקצוע שלי – תזונה.
מקווה שכל מי שיקרא, יוכל למצוא משהו, שיסייע לו או לה להתקדם לעבר החלומות והמטרות שלו.

נתחיל ב-4 נקודת שמהוות בסיס להנעת שינוי באופן כללי –

*להיפטר מהפנטזיה*
המחשבה הרווחת ש "אם אני רוצה מספיק, אני אצליח", מכונה "הטיית האופטימיות" ובחיינו היא בעיקר מייצרת ביקורת, שיפוטיות וכעס עצמי. הרי אם זה כל כך פשוט, ואני כל כך רוצה, איך אני לא מצליחה?

ומה, לעזאזל, זה אומר עלי?

אז קבלו את החדשות – זה לא אומר עליכם כלום.

אבולוציונית, בני האדם, כמו כל בעלי החיים, מחווטים לנוח ולאכול סוכר. כן – עצלנות וזללנות זה הבסיס של כולנו.

בעבר, הדחפים הללו שירתו וסייעו לאדם לשרוד. אם אני חייבת לרוץ כדי למצוא אוכל, או להסתובב שעות כדי ללקט אז כדאי שאני כבר מוצאת אוכל שאוכל הרבה, וכשאני יכולה לנוח, שאנוח היטב.

בהילוך מהיר להיום – המוח שלנו לא עבר אדפטציה לעולם בו הדברים יש שפע של סוכרים ושפע של הסחות דעת שמונעות מאיתנו להתרכז ומהוות בריחה נעימה מכל צורך בעשייה מאומצת, ולכן אנחנו חיים באופן קבוע במאבק בין דחפים בסיסיים – הדחף להתקדם ולהשיג אל מול הדחף לצרוך מתוק ולנוח.

אנחנו יכולים לחכות לרגע בו יתחשק לנו לקרוא ספר במקום לבהות בנטפליקס או לאכול תמרים במקום שוקולד, אבל אם נקבל את זה שמנגנוני ההתבטלות ואכילת הסוכרים הם חלק ממי שאנחנו, והם לא הולכים לשום מקום, נוכל לשחרר את הפנטזיה הזו, ולחפש פתרונות פרקטיים שגרמו לנו לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות.

אז מה עושים עם אני רוצה וזה לא הולך? מחפשים דרך אחרת.

כן. זה שמישהו הצליח להרזות עם דיאטה של 21 יום זה לא אומר בהכרח שזה מתאים לי, גם אם זה נשמע מגניב, וזה שמישהי רצה מדהים לבד כל בוקר, לא אומר שזה מתאים לי כרגע. אולי לי מתאים לרוץ בערב ובקבוצה?

בקיצור – אם לא הצלחתי, זה רק אומר שעדיין לא מצאתי את הדרך שמתאימה לי כדי להצליח.

וזהו.

*לבחור אחד*
הרבה פעמים אנחנו נכנסים ל"טרנס" של שינויים. אני לא סתם רוצה להתחיל לרוץ, אני גם רוצה להרזות, לא לאכול סוכר וקמח לבן, לא לכעוס על הילדים שלי ולעבוד יותר בריכוז.
אופס.
לרובינו, אין יכולת מנטלית להשתלט על כל כך הרבה תחומים יחד ולהפוך את חיינו ב-180 מעלות. בנוסף, מספיק שאכשל פעם אחת באחד הדברים וכנראה שכבר אפיל את כל "חבילת השינויים" יחד.
ולכן – נסו לבחור הרגל אחד. כזה שחשוב לך מאד, שהכי מתחשק לך להתחיל בו ושיש סיכוי שהוא זה שיגרום לך להניע את השינוי הבא.
למשל – אם אתחיל להרזות אולי אתחיל גם ספורט, או אולי להפך, אם אתחיל לרוץ, אולי יהיה לי חשק גדול יותר להתאמץ בגזרת האכילה.

שינוי דורש הרבה אנרגיה, וצריך לבחור בחכמה איפה אני שמה את האנרגיות שלי ומה יניע את גלגל השינוי עבורי.

*התחלה נקייה או – לתזמון יש משמעות *
התחלה נקייה היא דרך נפלאה להתחיל שינוי. לא סתם אנחנו מבטיחים הבטחות לעצמנו בתחילת השנה או ביום ההולדת, ולא סתם דיאטה מתחילים ביום ראשון.
בני האדם ככלל, אוהבים לראות את החיים שלהם בנויים מפרקים, כמו ספר, ולא כקו ליניארי, ואוהבים לפתוח דף חדש ונקי אחרי שהם סוגרים פרק קודם.
ולכן, התחלה חדשה, בין אם של שנה קאלנדרית או מקום עבודה חדש, היא הזדמנויות מלאת מוטיבציה ושמחה להתחלה גם של הרגל חדש.

אם נשלב החלטה בין תאריך משמעותי להחלטה אחת שתיקח אותנו קדימה באופן משמעותי, נוכל ליצור מומנטום שייקח אותנו קדימה.

*אין מתכון*

בעולם בו הפסיכולוגיה החיובית וה-NLP לקחו את ההובלה, נדמה שאין דבר שאי אפשר להשיג.

אולי זה נכון, אולי לא, אולי לחלק מהאנשים. מה שכן – הדרך בה אדם אחד השיג את המטרה לא יכולה להיות זהה לדרך שלי, היות ואנחנו שונים.
אני בהחלט יכולה לקבל השראה, ללמוד ולהתנסות בדברים שאחרים עושים. אבל – זה שלהם. אני אצטרך למצוא את הדרך שלי.

אין תבנית חד משמעית לשינוי.
כל אדם צריך למצוא את התבנית שלו בעזרת בדיקה עצמית דרך השאלה "מה מפריע לי בדרך". כלומר, מה המחסומים האישיים של כל אדם שמפריעים לו לעשות את השינוי.

אמנם, די ברור מה עובד ומיצר שינוי, אבל אם ניתן את הפתרון הלא נכון, לא יקרה כלום.
כלומר, צריך שים פוקוס גדול יותר על אבחון ואז "לתפור" את הפתרון למידתו של האדם.

בפוסט הבא, אפרט דרכים שנחקרו ונמצאו כדרכים שעוזרות ליצר שינויי.
עליהם לבדוק, לבד או בעזרת חבר או בעל מקצוע, מה הבעיה שתוקעת אתכם. רק אז, בחרו ממגוון הדרכים שמוצאות, את אילו שמתאימות לכם.

בהצלחה!

בדיחה ידועה שואלת – 
אם היו מגיעים חייזרים לכדור הארץ, והינו שואלים אותם מה המזון הכי משמין שקיים פה, על פני הכדור. מה הם היו אומרים?
דיאט קולה, כי זה מה ששמנים צורכים הכי הרבה….

מצחיק? קצת.
אבל האם יש בזה גם אמת?
האם מדובר ב"ביצה ותרנגולת" ? אנשים בעודף משקל משתמשים במזונות ומשקאות דיאטטיים כדי לא להשמין, ואותם מזונות דווקא תורמים להשמנה שלהם, ואולי גם ממכרים אותם, אז הם צורכים מהם יותר?
*****
בקליניקה שואלים אותי הרבה "מותר לי לשתות דיאט?"
לשאלה הזו אפשר וצריך להתייחס בצורה מורכבת – לעניין הקלורי, לחומרים המרכיבים את המשקה, וכן לממתקים המלאכותיים.
בכתבה זו נתמקד בשאלת הממתיקים המלאכותיים.
בשנים עברו לא הייתה לי תשובה חד משמעית לשאלה האם כדאי או לא כדאי להמשיך לצרוך ממתיקים מלאכותיים בדיאטה. כמו הרבה דברים גם פה בהרבה מקרים התשובה הנכונה תהיה – תלוי 
מצד אחד – עד כה לא הצליח שום מחקר מדעי קליני להוכיח שממתקים מלאכותיים, כאשר הם נצרכים בכמות המותרת על ידי ה- FDA, באמת גורמים לפיתוח מחלות באופן ישיר.
אמנם, הרשת מלאה ב"מחקרים " ובסיפורים אישיים על אנשים שהורידו את הממתקים המלאכותיים מהתפריט והחלימו ממגוון מחלות החל מכאבי ראש וממיגרנות וכלה בסרטן, אבל אילו מקרים ספציפיים (בהנחה והם אמיתיים) לא קיים שום מחקר רשמי, קליני שמראה תוצאות דומות.
מצד שני – עבור הרבה אנשים מתוק דיאט מרגיע, וסוגר את הצורך למשהו "אחר" אחרי האוכל, או למשהו "מפנק".
לכן, אם רכיב מזון או שתייה מסוים שמכיל בתוכו גם ממתיק מלאכותי חביב באופן מיוחד על לקוח שלי, הייתי לרוב מאשרת אותו.
עם זאת, אנחנו יודעים שממתיקים מלאכותיים מתוקים במאות אחוזים מסוכר רגיל.
עובדה זו מעוררת בעיתיות.
שימוש בממתקים גורם לנו להתרגל לטעם מאד מתוק, ואז מתוק "רגיל" לא מרגיש לנו כיף וטעים, ואז, באופן לא מודע נעלה את כמות המתוק בתפריט שלנו ואת "הסבילות" שלנו למתוק.
והבעיה העיקרית היא שפסיכולוגית, כאשר אנחנו צורכים מזון שמכיל ממתיק מלאכותי כתחליף לסוכר – אנחנו מרגישים יותר מדי "נוח". הרי אין בזה סוכר, אז זה בסדר. אפשר עוד מנה 😊

אממ….לא!
לחלק גדול מהממתיקים המלאכותיים יש קלוריות, ובחלק גדול מהמזונות שמכילים ממתיקים, יש המון פחמימות וקלוריות ריקות שמגיעות מהשומן, מהקמח ומשאר הרכיבים.
למשל –רוב העוגיות "ללא סוכר" מכילות קלוריות ופחמימות כמו עוגיות רגילות, ובמקרים רבים יותר שומן מאשר עוגיות הרגילות באותה קטגוריה. ולמה? כי זה עדיין צריך לענות על דרישת הקהל הבסיסית – להיות טעים.
לאחרונה פורסם בנושא מחקר חדש, שקצת מסיט את התשובות שאנחנו רגילים לתת לשאלות הללו למסלול אחר – החיידקים שלנו.
את המחקר פרסמו שני חוקרים ממכון ויצמן, דר' אלינב ופרופ' סגל, שעומדים בראש "פרויקט התזונה האישית" שמתקיים במכון. במחקר הבסיסי שלהם מצאו אותם חוקרים כי לחיידקי המעיים שלנו תפקיד חשוב ואולי אף מכריע באופן עיכול המזון, פירוקו ובתגובת הגוף להעלאת רמות הסוכר בדם.
התצפיות שלהם על המשתתפים בפרויקט הראו כי משתתפים בעודף משקל ועם סוכרת או טרום סכרת, הם צרכנים "כבדים" יותר של ממתיקים מלאכותיים מאשר אחרים.
לתצפית הזו אין באמת ערך משמעותי כי יתכן וזה נובע מהצורך שלהם דווקא לרדת במשקל ולאזן את רמת הסוכר – אבל זה בהחלט העלה אצל החוקרים את השאלה האם לכמות הממתיקים המלאכותיים בתפריט יש השפעה על רמות הסוכר בדם ועל התפתחות עמידות לגלוקוז?
בשלב הראשון בדקו החוקרים את ההשערה שלהם על עכברים – העכברים חולקו לקבוצות, וכל קבוצה קיבלה אבקה המכילה את אחד מהממתיקים הבאים – סכרין, סוכרלוז או אספרטיים.
קבוצת הבקרה קיבלה אבקה ללא ממתיק (אגב, כמו גם במזונות האמיתיים, גם באבקה שניתנה לעכברים הייתה כמות קטנה של סוכר כדי למסך על הטעם של הממתיק ולהפוך אותו ל"אכיל").
התוצאות הראו שהעכברים שקיבלו את האבקות עם הממתיק נטו פי שלוש יותר להשמנה ולסכרת מאשר העכברים שקיבלו אבקה "נקיה".
פי שלוש!!!
בהמשך החוקרים השתילו את חיידקי המעי של העכברים שצרכו סכרין בעכברים אחרים כדי לבדוק האם החיידקים האם אלו שאחראיים לתוצאות הללו, ואכן נמצא כי הם נטו יותר לפתח סכרת.
אבל עכברים הם עכברים, ואנשים הם אנשים (מפתיע קצת, לא?  ) ולאו דווקא כל מה שקורה במעי העכבר דומה למה שקורה במעי האנושי.
לכן השלב הבא היה לבדוק מה ההשלכות של צריכת ממתיקים בבני אדם.
המחקר היה קטן, והכיל בתוכו 7 אנשים בלבד שקיבלו 12 שקיות סכרין ליום. לא מעט, אבל גם לא המון.
נמצא כי אצל 4 מהם אכן עלתה רמת הסוכר בדם.

אצל כל המשתתפים נמצא, ללא קשר לשינוי ברמת הסוכר בדם, שינוי דרמטי בסוג החיידקים במעי.
ההשערה השל החוקרים היא שהסכרין מעודד התפתחות אוכלוסיית חיידקית מסוימת או פוגע באחרת, וכך משפיע על קצב פירוק המזון במעי ובעקיפין על רמת הסוכר בדם ועל הנטייה להשמנה.
עם זאת, הם מצאו שלא כל אדם מושפע באותה צורה מצריכת הסכרין, כך שיהיו אנשים שעבורם צריכת ממתיקים מלאכותיים מסוג סכרין לא משפיעה על המשקל או על הנטייה לסוכרת.
*******
אז מה המסקנות שלנו מכל זה?
קודם כל, חשוב לשים לב שמדובר במחקר מאד קטן. מאד קטן.
התוצאות שלו נראות ברורות, אבל יתכן שאם הוא יערך בקרב קבוצה גדולה יותר, התוצאות יהיו שונות.
ועם זאת –
עבורי המחקר שינה את ההתייחסות לשאלה – האם להמשיך לשתות דיאט.
כשהשאלה הזו עולה, אני עוצרת כדי לבדוק האם באת קריטי לשתות את כוס הדיאט הזו?
אם כן, ואתם באמת חייבים את כוס הדיאט שלכם אחרי האוכל, סבבה.
תהנו.
אבל בו זמנית – אל תוסיפו לה עוד מוצרי דיאט במהלך היום, ובטח – אל תתנו אותם לילדים.
כמו שהבנו, זה לא מרזה.
וממש לא ברור אם זה לא עלול ליצר נזק.

שלכם,
במתיקות טבעית
אורית

זה קצת פסיכי, אבל כשאני רואה כמה הילדים שלי אוהבים ממתקים, יש לי ממש עקצוצים במערכת העצבים. בא לי לצעוק עליהם, לקחת להם מהידיים, לאסור עליהם לאכול את הרעל הזה…

יו, איך בא לי! והאמת, אני מודה שגם עשיתי את זה שהם היו קטנים. המילה הראשונה שלהם לא הייתה במבה, והם גם לא נגעו בזה בשנים הראשונות לחייהם. הם אף פעם לא פתחו את הבוקר בביסקוויט, עד שהם הגיעו לגן ולמסורת ה"תה וביסקוויט בימי גשם" .

אבל היום, הם לא באמת סופרים אותי, ולוקחים כמו גדולים מהחברים שלהם בגינה. אז אני נושכת שפתיים כי לא בא לי שהם יפתחו הפרעת אכילה. וזה קשה לי. ממש.

אבל מה לעשות?

כמו שאין לי שום אפשרות למנוע מהם לנשום אוויר, למרות שיש בו זיהום או לצפות בטלוויזיה, למרות שיש שם תכנים לא מתאימים לאג'נדה שלי, אין לי שום אפשרות מנוע מהם לטעום מ(כמעט)כל מה שיש בסביבה, וגם לא כדאי לי לנסות. זה לא יגמר בטוב.

וזה ממש מבאס אותי.

אבל, האמת, שזו צביעות מצדי. כי אם כמה שאני רוצה לשמור עליהם "טהורים" מכל הזיהום הזה, ו"גדולים" מכל חברות המזון האלו שדוחפות לנו את השיט שלהן, אני בעצמי לא באמת מסוגלתשלא לאכול מזה.

כי זה טעים, מה נעשה? ככל שזה יותר זבל, זה באמת טעים.

כילדה ממש אהבתי מרשמלו, ואת כל המרמלדות הצבעוניות האלו, וקרמבו. ובאופן כללי דברים שקשורים לסוכר. אני עדיין מתה על קרמבו, ועל מרשמלו. מהזבל הצבעוני נגמלתי. החליף אותו השוקולד וכל מיני רולדות תמרים עם אגוזים, ופאי תפוחים. אני מתה על פאי תפוחים!
אז עכשיו כשהחברים שלהם מחלקים וופל לימון בגינה, אני יודעת לסרב, אבל לקח לי שנים להגיע לזה J

אבל למה? למה זה כל כך טעים לנו? למה כל כך קשה להימנע מפחמימות, משומנים, מסוכר, ממלח? למה מה שהכי טעים לנו גם הכי רע לנו?

כי ככה התפתחנו אבולוציונית.

פעם, כשעוד ליקטנו וצדנו, הקלוריות לא היו במרחק הישג יד. הן דרשו שנעבוד עבורן, והיו נדירות. לכן האבולוציה דחפה התפתחות של טעימות מאד מסוימת – כדי שכשנזהה אותה נאכל, ונאכל הרבה.

וזה היה טוב לנו – כי זה מה שאיפשר לנו לשרוד. פחמימות זו אנרגיה, שומן מלח וסוכר הם רכיבים חיוניים לגוף שלנו, והם היו מאד נדירים אז ביערות.
היכולת של האדם למצוא אותם באופן אקטיבי בטבע ובהמשך גם לפעול כדי להפוך מקורות מזון לקלים יותר לעיכול על ידי בישול, הפכה אותו לבעל החיים המועדף בטבע.

היות ולוויטמינים אנחנו זקוקים בכמויות קטנות, יש לנו פחות טעימות אליהם, וכנראה שהם גם היו זמינים יותר. עלים היו פעם מאד זמינים :)

וככה התפתחה האנושות. לכזו שמזהה מתוקים, אוהבת מתוקים, מלוחים ושומן, ושאין לה יכולת לעצור, כי הפיצ'ר הזה "לעצור כשמספיק" היה מיותר. אם היית כבר פוגש שיח של תותי בר, היה רצוי שתאכל והרבה, כי כנראה לא תראה עוד אחד כזה בקרוב.

תעשיית המזון למדה היטב את השיעור הזה, ולכן רוב המזונות שאנחנו אוכלים מכילים סוכר, מלח ורמות משתנות של שומן. ואם לא את הדבר האמתי אז את תחליפי הטעם שלהם. העיקר שנאכל.

אז היום פחמימות, סוכר, מלח ושומן הם הסיבה ל(כמעט) כל המחלות שלנו. זה נכון. אבל זה לא בגללן, זה לגמרי בגללנו. אנחנו פשוט אוכלים יותר מדי.
זה ישמע אולי משונה בהתחלה, אבל גם אם נאכל יותר מדי ירקות, או נשתה יותר מדי מים, נהפוך לחולים.

היום, גם אדם שלא מגזים באכילה שלו, יכול להגיע לפי 4-6 יותר מכמות הסוכר שהוא זקוק לה. ולא כי הוא אוכל ממתקים. כי זה מה שיש באוכל שלנו. אז אם נאכל למשל פי 10 יותר מכמות ויטמין A שאנחנו צריכים בכך שנצרוך הרבה גזר למשל, גם נהפוך חולים, ואם נאכל הרבה מדי סיבים, לא נספוג אף ויטמין…

כך שהבעיה היא – כמות. לא סוג המזון.
וזו בעיה גדולה, כי כאמור, הפיצ'ר היחיד שיכול לעזור פה הוא זה שחסר לנו – יכולת לעצור…

וזו העבודה. או לפחות חלק ממנה. החלק השני הוא לדאוג לאכול מהדברים האחרים שטובים לנו, אבל על זה נדבר בפעם אחרת.

אז מה אני עושה עם הילדים שלי?

קודם כל נושמת. או לפחות מנסה…

ואחר כך מסבירה – הם יודעים לדקלם מה זה פחמימה ומה טוב להם ומה פחות. ולמה זה לא טוב. והם גם יודעים שזה קשה לעצור, שגם לאימא קשה לעצור אחרי עוגייה אחת, ושעדיין, נמשיך לנסות להתאמן על זה.

אני והם מאמינים שבסוף גם נצליח :)