הבנת השעון הביולוגי שלנו יכולה לעזור לנו למקסם ביצועים ולשמור בקלות על המשקל. איך?
על כך בכתבה

מהם שעונים ביולוגיים?

היצורים החיים על פני כדור הארץ, פתחו במהלך האבולוציה מנגנון מיוחד המכונה "שעונים פנימיים" (או שעונים צירקאדיים).
השעונים הללו אחראיים ליצור תאום בין סיבוב כדור הארץ לבין פעילותו של הגוף החי.

מטרתם של השעונים הביולוגיים היא לאפשר לאותו פרט לחזות מה הולך לקרות, ולהתכונן אליו מראש.
למשל, קיימים מסלולים המוודאים שהמערכות הפנימיות שלנו ידעו אם עכשיו יום או לילה, כדי שיכינו את הגוף לשינה או לקימה ופעילות.
במסלולים האלו נכלול למשל את הקולטנים ברשתית העין, שיכולים לזהות שינוי באורכי הגל של האור לאורך היום, ולאורך השנה, וכך לדעת מה השעה ביום, ובאיזה עונה אנחנו נמצאים.

העניין הוא, שהמנגנונים הללו התפתחו מתוך התאמה לצורת חיים אחרת מזו שאנו חיים היום.
הם נוצרו כשחיינו בטבע, מחוברים לאותות המשתנים שהטבע יוצר, ולא לשהות ממושכת בסביבה המוארת בנורות פלורסנטיות וממוזגת לטמפרטורה קבועה של 25 מעלות. כל יום. כל היום.
.
ולכן, כדי שהגוף ידע "מה השעה" עלינו לחשוף אותו ל"חוץ". למשל, לצאת מס' פעמים ביום מחוץ למשרד או לבית בשעות משתנות, כדי לאפשר לקולטנים בגופנו להרגיש את הטמפרטורה, לקרוא את השתנות אורכי גל האור, ובכך לעזור לו להיערך.

מהי היערכות פיזית?

ההערכות הפיזית של הגוף כוללת הפעלה של מסלולים מטבוליים שמתעוררים ביום והולכים לישון בלילה,
ומסלולים אחרים שמתעוררים בלילה והולכים לישון בבוקר – למשל שיתוק השרירים בלילה או שינויים בתאבון.

למשל, חוסר סנכרון של הגוף עם אור השמש, מייצר קשיי שינה והתעוררות.
וזה ממש לא המנגנון היחידי שנפגע בחיים המערבים אותם אנחנו חיים. 
בעצם, בכל אחת מהרקמות שלנו יש תפקודים המושפעים מאותו שעון פנימי, ועלולים לצאת מסנכרון בקלות.

שיבושים בשעון הפנימי 

אותות נוספים שאחראיים לשיבוש אותו שעון פנימי מגיעים מהמזון ומהפעילות גופנית שלנו.
למשל רמתו של הורמון הלפטין, האחראי על ויסות רעב ושובע, יורדת בלילה.

כאשר אני אוכלת בלילה, המזון ישלח סיגנלים לשעונים הפריפריים, שיבלבלו אותם.
השעונים יצאו מסינכרון, ויפגעו במחזוריות של הלפטין בגוף.
בעקבות הפגיעה במחזוריות של הלפטין, תצא מהסינכרון כל המערכת הורמונלית הרלוונטית למנגנון הרעב-שובע.
השם המקצועי לפגיעה הזו הוא "הפרעה כרונולוגית".

הפרעות כרונולוגיות משמעותיות נוספות לזו שהרחבתי עליה, הן הפרעות שינה והשמנה.

ההשמנה נגרמת כתוצאה משילוב של הפרעות כרונולוגיות שבאות לידי ביטוי בפגיעה ביעילות יצירת אנרגיה בשריר, עליה בקצב פירוק השרירים, עליה ברמות הורמון הקורטיזול, ועוד ועוד…

אם נדע איך ליצר סנכרון כרונו-ביולוגי, כלומר, איך לאזן את תזמוני הארוחות, את ההרכב שלהן בהתאם לשעות האכילה, את זמני האימונים הגופניים, ואת שעות השינה, נוכל לשפר וליעל את תפקוד של הגוף שלנו גם במסגרת המגבלות של העולם המערבי. 

כמו ששמתם לב, השעון הכרונולוגי הוא נושא המכיל בתוכו מורכבויות רבות.
על מנת שנדע לעבוד איתו במטרה לתקן את השיבושים מהם האדם סובל, צריך לתשאל אדם באופן אישי, ולבנות תוכנית עבודה מותאמת לסגנון חייו ולשיבושים מהם הוא סובל.

אפשר להתחיל מיד בצעד הראשון לתיקון השיבושים הקיימים אצלכם –

הקפידו לאכול סמוך לשעת היקיצה, וסיימו לאכול תוך 12 שעות (דיאטת 12-12).
באופן הזה נתחיל ליצור התאמה טובה קצת יותר בין אורח החיים לבין השעון הביולוגי. 

לא נורא מסובך, נכון?

בהצלחה!

מתוך הרצאתה המרתקת של דר' עמליה מסיקה, שהועברה בכנס השנתי של תזונת ספורט, מאמץ ואימון גופני 2024.
לעוד כתבות בנושאי תזונת ספורט, מהכנס  :
לא מספיק להיות רזה ו – מה משפיע יותר על המשקל, גנטיקה או סביבה?

מספיק להיות רזה כדי להיות בריא? לאו דווקא
מתברר, שבריאות לא קשורה למשקל, ואפשר להיות רזה ועדיין לסבול ממחלות של אדם שמן.
כלומר, משקל תקין לא מונע התפתחות של מחלות הקשורות להשמנה. איך יתכן? על כך הכתבה הזו.

 "שמנות" (לא הריבוי של שמן בנקבה, אלא שורוק ב-נ) או באנגלית normal weight obese הוא מונח חדש, אליו נחשפתי לאחרונה במסגרת כנס תזונת ספורט, מפיו של הדיאטן וחוקר התזונה, יאיר להב.

מה היא "שמנות"?

המונח "שמנות" מתייחס לאנשים במשקל תקין, הסובלים ממחלות של הסינדרום המטבולי, האופייניות לאנשים עם משקל עודף, כמו למשל, לחץ דם, סכרת, או כולסטרול ושומנים בדם.
אצל אדם הסובל משמנות, ה-BMI תקין, אבל לא הרכב הגוף.
כלומר, אם אצל אדם שיש לו הרכב גוף תקין נראה אחוזי שומן נמוכים ומסת גוף רזה גבוהה, אצל אדם עם שמנות, נמצא אחוז שומן גבוה ואחוז מסה גוף רזה (שרירים, עצמות וכד') נמוך.

הגבול העליון של אחוז שומן תקין הוא 32% שומן בנשים ו- 22% שומן בגברים.
אחוזי שומן הגבוהים מ 30-35% אצל נשים (כתלות בגיל), ומ- 25% שומן אצל גברים יעודדו את התפתחותן של אותן בעיות בריאותיות, שאנחנו קוראים להן מחלות מטבוליות ושעד כה היינו קושרים אותן באופן חד ערכי למשקל גבוה.

ההערכה כיום היא ש 30-46% מכלל האוכלוסייה סובלת normal weight obese!

מה גורם להתפתחות "תסמונת השמנות" 

איבוד מסת גוף רזה – שריר ועצם
החל מגילאי ה-30 מסת הגוף הרזה מתחילה לרדת באופן נורמלי, כתוצאה משינויים הורמונליים.
השינוי קורה הן אצל גברים והן אצל נשים.
מהסיבה הזו, גם כאשר נשמור על משקל יציב, עדיין הרכב הגוף יכול להשתנות, ולהכיל פחות שריר ויותר שומן.

מוצא אתני
מחקר שהשווה בין אנשים בעלי אותו משקל ואותו BMI ממוצאים אתניים שונים מצא כי בין שני אנשים ממוצא שונה, בעלי אותו משקל ואותו BMI יכולים להיות הבדלים באחוזי השומן שההסבר היחיד שנוכל לתת להם זה המוצא האתני.
למשל- המחקר הראה כי ההיספנים והשחורים בארה"ב הם בעלי מסת שומן ומסת שומן בטני גבוהות יותר מאשר אמריקאים לבנים, באותו המשקל ובאותו BMI.

פעילות גופנית
חוקרים מצאו כי אנשים הסובלים משמנות מבצעים פחות פעילות גופנית מכוונות ופחות תנועה יומיומית מאשר אנשים באותו משקל שלא סובלים מאותה תופעה. 

מבנה גוף
מבנה גוף יכול להיות גורם המעודד את הנטייה להעלות ולצבור שומן בטני.
כלומר, החוקרים הראו כי אחת הסיבות שאנשים בעלי מבנה גוף רזה נמצאים בסיכון גבוה לפיתוח תופעת השמנות, היא שהגוף שלהם צובר שומן בקלות באזור הביטני ופחות בקלות באזורים אחרים בגוף.

גורמים גנטיים
לגנטיקה שלנו ישנה השפעה גדולה מאד על מסת השריר.
עד כמה היא גדולה? נראה כי בין 60-80% מההשפעה על מסת השריר היא גנטית!
(קראו עוד על השפעת הגנטיקה בכתבה "גנטיקה או סביבה")

שומן ויסרלי (בטני) ושומן תת עורי
כאשר אנו צורכים יותר מדי קלוריות, גדלה רקמת השומן התת עורית. בשלב מסוים, פעילות המיטוכונדריה נפגעת, והתוצאה היא עליה בפירוק מסת השריר.
גם למידת העומק של השומן הביטני יש תפקיד חשוב. ככל שמיקום השומן עמוק יותר, הסיכון למחלות לב עולה.

טיפול

השלב הראשון הוא אבחנה. אוכל הכל, לא עושה ספורט ועדיין רזה? לך להיבדק!
אנשים בעלי אחוז שומן גבוה צריכים להיות מאובחנים לפני שהנטייה לתחלואה הופכת למחלה.
השלב השני יהיה להתאים תזונה ופעילות גופנית.
נקפיד על תפריט המכיל חלבון איכותי במינון של כ- 1.5 גר' לק"ג, ונשלב אימוני כוח פעמים לשלוש בשבוע.

סיכום

תופעת השמנות היא תופעה שחומקת לרופאים, ולא רק להם, מתחת לרדאר.
במשך שנים התרגלנו להתייחס למשקל כמי שאחראי לבריאותו של האדם. למדנו שאדם רזה הוא אדם בריא, בעוד שאדם שמן הוא אדם הנמצא בסיכון למחלות.
מהסיבה הזו, קשה למערכת הבריאות לגייס אנשים בעלי BMI תקין לעשות שינוי באורח חיים שלם ולהתחיל מעקב רפואי. הרי, מבחינתם לפחות, נראים בסדר, יש להם רק "קצת בטן…."

וזו טעות.
גם אם אני במשקל תקין, אני לא יכולה לשבת על זרי הדפנה, לנהל אורח חיים יושבני ולאכול מה וכמה שבא לי. להפך. ממש להפך.

עשו טוב, תייגו אדם אחד/ת כזה שחי בתחושה שמותר לו לאכול הכל, כי הוא רזה, או שלחו לו את הכתבה.
כך הם ידעו שאתם אוהבים ודואגים להם.
למרות שהם רזים.

אחת השאלות המרתקות ביותר במדע התזונה היא "למי יש השפעה גדולה יותר על המשקל? לסביבה או לגנטיקה?"

ולמה היא כל כך מרתקת?
בעיקר מכיוון שמאד קשה להפריד את שני הגורמים הללו.
מה מפעיל את מה? מה היה קודם?
או בעצם, מי אחראי ל"מגפת ההשמנה" העולמית? הגנטיקה שלנו או ההתנהגות שלנו?

התשובה?

כנראה גם וגם, ביחסים שווים. השמנה היא גם גנטית וגם סביבתית – 50-50%
אנחנו יודעים היום כי המנבא הגדול ביותר להשמנת ילדים היא השמנת ההורים.

הורה אחד כבד משקל מעלה את הסיכוי שגם ילדיו יהיו כבדי משקל פי 2.5,
ושני הורים כבדי משקל מעלים את הסיכוי פי 10, וזאת בהשוואה לילדים להורים במשקל תקין.

בעצם יש לנו שני גורמים שונים, שהשילוב שלהם יחד, יוצר תוצאה גרועה יותר מאשר כל אחד מהם בפני עצמו.
כאשר ישנה נטייה גנטית בשילוב עם חשיפה לסביבה מתאימה להתבטאותה, הנטייה לעליה במשקל תהיה מאד גבוהה.
לעומת זאת, אם הנטייה להשמנה פוגשת סביבה ממתנת, המשקל אולי לא יהיה נמוך, אבל גם לא מאד גבוה.

סביבה מעודדת השמנה

מהי בעצם סביבה מעודדת עליה במשקל? זוהי סביבה שנותנת מקום להתבטאות אותו גנום של השמנה.

הרקע הגנטי הוא מגוון – השמנה שנובעת ממחלות גנטיות שמתבטאת כבר גיל ילדות צעיר.
לרוב הן תוצאה של טעות גנטית אחת שמייצרת סינדרום עם תופעות לוואי.
לעיתים נראה את ההופעה של אותה טעות גנטית בלי הסינדרום ואז הביטוי יהיה רק ההשמנה הכבדה, בלי שאר התופעות.
היום מערכים כי 1 מתוך 6 ילדים שהם כבדי משקל מאד, סובלים מזה.

השמנה שנובעת מריבוי גנים מעודדי עליה במשקל.

כלומר, אנשים שהגנים שלהם מכילים שילוב של הרבה שינויים בהרבה גנים המעלים כל אחד בתורו את הנטייה להשמנה.
לכל אחד מהשינויים האלו תהיה השפעה קטנה, אבל יחד הם מיצרים ביטוי מלא של הנטייה.

זו הסיבה שלא כולם אותו דבר.
בגלל התלות בסביבה, כי גם אם יש לנו את הנטייה המלאה להשמנה, בכל הגנים,
אם לא נאכל הרבה, גם לא נעלה במשקל.
העניין הוא שאם כן נאכל, אז הסיכוי שלנו להשמנה גדול מאד.

פעילות גופנית

מתברר שלפעילות גופנית יש השפעה על הדרך והמידה בה יתבטאו הגנים הללו, הקשורים להשמנה.

למשל, גן בשם FTO הוא גן שמעודד עליה במשקל.
אבל, אם האדם עושה פעילות גופנית הסיכון להשמנה מהגן הזה לא בא לידי ביטוי
לעומתו, אדם עם אותו הגן, שלא עושה פעילות גופנית, הסיכון שלו להשמנה עולה פי 2.5 מאדם ללא אותו הגן.

דוגמא מעניינת נוספת היא המיוקין BDNF .
זהו חלבון המופרש מהשריר, ורמתו עולה ככל שנעשה יותר פעילות גופנית.
לאותו חלבון יש השפעה על רעב ושובע דרך ויסות הורמון הלפטין, ויש לו גם השפעה על פעילות גופנית.

לאדם שיש את החלבון הספציפי הזה עם המוטציות שמעודדות השמנה, תהיה הפרשת נמוכה של לפטין במוח,
ולכן לא יהיה דיכוי רעב תקין.
אם זאת, במידה ונעשה פעילות גופנית, נשפיע על ביטוי אותו החלבון, והוא יופרש בכמות רבה ישירות לדם מהשריר, במקום מהמוח, ואז השליטה במשקל תהיה טובה יותר.

דרך אגב
מחקר ישראלי מצא כי המוטציה הספציפית הזו, נקשרת להשמנה רק בנשים ולא בגברים!
והיא נוכחת בגנטיקה של כ-30% מהנשים בארץ, התוצאה שלה היא תוספת של ל 1-1.5 ק"ג למשקל.

לעומת זאת, במדינות אחרות אותה מוטציה נוכחת בשני המינים, וביוון, למשל, היא כלל לא קשורה למשקל..

אנסה לתת במשפט אחד את השורה התחתונה: 
השמנה היא בעלת אחיזה גנטית חזקה, אבל לסביבה ולפעילות גופנית יש כוח עצום מולה.

מה דעתכם,
אולי במקום אוזנפיק ותוכנית הזרקות, נבקש מרשם לפעילות גופנית, תזונה מותאמת ותוכנית אימון?

* נתונים מתוך הרצאתה של דר' רות בירק, בכנס השנתי של תזונת ספורט, מאמץ ואימון גופני 2024

מהי בעצם השמנה במובן הפיזיולוגי שלה? ומה הקשר בין השמנה להורמונים בכלל, ולנשים בפרט??

השמנה היא אגירה עודפת של שומן ברקמת השומן הלבנה.
באופן טבעי, הגוף בונה תאי שומן ומחבר אליהם את כלי הדם, ובכך הם נשארים תאים בריאים.

במידה ואגירת השומן ממשיכה, תאי השומן מתחילים לתפוח ומאבדים את החיבור שלהם לכלי הדם.

במצב כזה, אין יכולת לכלי הדם לספק הזנה לתאי השומן.
תאי השומן הופכים לתאים מזיקים המייצרים תוצרים דלקתיים ועוטפים את האיברים הפנימיים בשכבות עבות מדי.
כתוצאה מכך נגרמת עלייה עליה בתנגודת לאינסולין שמובילה לעליה בסיכון לסוכרת, לחץ דם גבוה כבד שומני ושאר "מתנות " התסמונת המטבולית.

עד כאן, אולי לא חידשתי לכם הרבה (או שדווקא כן? כתבו לי שאדע)
אבל שימו לב מה קורה כאשר מתערב המנגנון ההורמונלי.

אצל נשים, התנגודת לאינסולין גורמת גם ליצירה עודפת של הורמון הטסטוסטרון.

המאזן בין אסטרוגן לטסטוסטרון שצריך להיות מופר, ומתפתחת תסמונת המוכרת בשם "שחלות פוליציסטיות".

בתסמונת הזו, נוצרות ציסטות בשחלות והביוץ התקין נפגע, ובמקביל עולה אגירת השומן הביטני.
התוצאה?
החמרה של מצב התנגודת האינסולין.
לזה קוראים "מעגל הרשע"…

התסמונת המטבולית וגם תסמונת השחלות הפוליציסטיות לא נוצרות בבת אחת, וגם לא אחרי תקופה קצרה של חוסר איזון.
זה תוצר של שנים ארוכות, המתחילות כבר מגיל ילדות בהן רוכשים ילדים ובני נוער את רכיבי התסמונת המטבולית כתוצאה מחוסר תנועה ופעילות גופנית, אכילה לא תקינה ומשקל גבוה.

כדי לדעת מה הסיכון לפתח תסמונת מטבולית, נעקוב בקליניקה אחרי מדד היחס שריר/שומן ולאו דווקא אחרי ה-BMI (יחס משקל לגובה), בגלל שהמחקרים מצאו כי מדד אחוז השומן קשור באופן מנבא ליתר לחץ דם  ולשאר מדדי התסמונת המטבולית מאשר מדד BMI .

כלומר – לא המשקל הוא העניין, אלא מסת השומן ביחס למסת השריר.

תרצו לדעת יותר על ההבדל בין משקל לבין אחוזי שומן ביחס לסיכון לפיתוח מצבי חולי וסיכון?
על זה תוכלו לקרוא בפוסט לא מספיק להיות רזה

בדיחה ידועה שואלת – 
אם היו מגיעים חייזרים לכדור הארץ, והינו שואלים אותם מה המזון הכי משמין שקיים פה, על פני הכדור. מה הם היו אומרים?
דיאט קולה, כי זה מה ששמנים צורכים הכי הרבה….

מצחיק? קצת.
אבל האם יש בזה גם אמת?
האם מדובר ב"ביצה ותרנגולת" ? אנשים בעודף משקל משתמשים במזונות ומשקאות דיאטטיים כדי לא להשמין, ואותם מזונות דווקא תורמים להשמנה שלהם, ואולי גם ממכרים אותם, אז הם צורכים מהם יותר?
*****
בקליניקה שואלים אותי הרבה "מותר לי לשתות דיאט?"
לשאלה הזו אפשר וצריך להתייחס בצורה מורכבת – לעניין הקלורי, לחומרים המרכיבים את המשקה, וכן לממתקים המלאכותיים.
בכתבה זו נתמקד בשאלת הממתיקים המלאכותיים.
בשנים עברו לא הייתה לי תשובה חד משמעית לשאלה האם כדאי או לא כדאי להמשיך לצרוך ממתיקים מלאכותיים בדיאטה. כמו הרבה דברים גם פה בהרבה מקרים התשובה הנכונה תהיה – תלוי 
מצד אחד – עד כה לא הצליח שום מחקר מדעי קליני להוכיח שממתקים מלאכותיים, כאשר הם נצרכים בכמות המותרת על ידי ה- FDA, באמת גורמים לפיתוח מחלות באופן ישיר.
אמנם, הרשת מלאה ב"מחקרים " ובסיפורים אישיים על אנשים שהורידו את הממתקים המלאכותיים מהתפריט והחלימו ממגוון מחלות החל מכאבי ראש וממיגרנות וכלה בסרטן, אבל אילו מקרים ספציפיים (בהנחה והם אמיתיים) לא קיים שום מחקר רשמי, קליני שמראה תוצאות דומות.
מצד שני – עבור הרבה אנשים מתוק דיאט מרגיע, וסוגר את הצורך למשהו "אחר" אחרי האוכל, או למשהו "מפנק".
לכן, אם רכיב מזון או שתייה מסוים שמכיל בתוכו גם ממתיק מלאכותי חביב באופן מיוחד על לקוח שלי, הייתי לרוב מאשרת אותו.
עם זאת, אנחנו יודעים שממתיקים מלאכותיים מתוקים במאות אחוזים מסוכר רגיל.
עובדה זו מעוררת בעיתיות.
שימוש בממתקים גורם לנו להתרגל לטעם מאד מתוק, ואז מתוק "רגיל" לא מרגיש לנו כיף וטעים, ואז, באופן לא מודע נעלה את כמות המתוק בתפריט שלנו ואת "הסבילות" שלנו למתוק.
והבעיה העיקרית היא שפסיכולוגית, כאשר אנחנו צורכים מזון שמכיל ממתיק מלאכותי כתחליף לסוכר – אנחנו מרגישים יותר מדי "נוח". הרי אין בזה סוכר, אז זה בסדר. אפשר עוד מנה 😊

אממ….לא!
לחלק גדול מהממתיקים המלאכותיים יש קלוריות, ובחלק גדול מהמזונות שמכילים ממתיקים, יש המון פחמימות וקלוריות ריקות שמגיעות מהשומן, מהקמח ומשאר הרכיבים.
למשל –רוב העוגיות "ללא סוכר" מכילות קלוריות ופחמימות כמו עוגיות רגילות, ובמקרים רבים יותר שומן מאשר עוגיות הרגילות באותה קטגוריה. ולמה? כי זה עדיין צריך לענות על דרישת הקהל הבסיסית – להיות טעים.
לאחרונה פורסם בנושא מחקר חדש, שקצת מסיט את התשובות שאנחנו רגילים לתת לשאלות הללו למסלול אחר – החיידקים שלנו.
את המחקר פרסמו שני חוקרים ממכון ויצמן, דר' אלינב ופרופ' סגל, שעומדים בראש "פרויקט התזונה האישית" שמתקיים במכון. במחקר הבסיסי שלהם מצאו אותם חוקרים כי לחיידקי המעיים שלנו תפקיד חשוב ואולי אף מכריע באופן עיכול המזון, פירוקו ובתגובת הגוף להעלאת רמות הסוכר בדם.
התצפיות שלהם על המשתתפים בפרויקט הראו כי משתתפים בעודף משקל ועם סוכרת או טרום סכרת, הם צרכנים "כבדים" יותר של ממתיקים מלאכותיים מאשר אחרים.
לתצפית הזו אין באמת ערך משמעותי כי יתכן וזה נובע מהצורך שלהם דווקא לרדת במשקל ולאזן את רמת הסוכר – אבל זה בהחלט העלה אצל החוקרים את השאלה האם לכמות הממתיקים המלאכותיים בתפריט יש השפעה על רמות הסוכר בדם ועל התפתחות עמידות לגלוקוז?
בשלב הראשון בדקו החוקרים את ההשערה שלהם על עכברים – העכברים חולקו לקבוצות, וכל קבוצה קיבלה אבקה המכילה את אחד מהממתיקים הבאים – סכרין, סוכרלוז או אספרטיים.
קבוצת הבקרה קיבלה אבקה ללא ממתיק (אגב, כמו גם במזונות האמיתיים, גם באבקה שניתנה לעכברים הייתה כמות קטנה של סוכר כדי למסך על הטעם של הממתיק ולהפוך אותו ל"אכיל").
התוצאות הראו שהעכברים שקיבלו את האבקות עם הממתיק נטו פי שלוש יותר להשמנה ולסכרת מאשר העכברים שקיבלו אבקה "נקיה".
פי שלוש!!!
בהמשך החוקרים השתילו את חיידקי המעי של העכברים שצרכו סכרין בעכברים אחרים כדי לבדוק האם החיידקים האם אלו שאחראיים לתוצאות הללו, ואכן נמצא כי הם נטו יותר לפתח סכרת.
אבל עכברים הם עכברים, ואנשים הם אנשים (מפתיע קצת, לא?  ) ולאו דווקא כל מה שקורה במעי העכבר דומה למה שקורה במעי האנושי.
לכן השלב הבא היה לבדוק מה ההשלכות של צריכת ממתיקים בבני אדם.
המחקר היה קטן, והכיל בתוכו 7 אנשים בלבד שקיבלו 12 שקיות סכרין ליום. לא מעט, אבל גם לא המון.
נמצא כי אצל 4 מהם אכן עלתה רמת הסוכר בדם.

אצל כל המשתתפים נמצא, ללא קשר לשינוי ברמת הסוכר בדם, שינוי דרמטי בסוג החיידקים במעי.
ההשערה השל החוקרים היא שהסכרין מעודד התפתחות אוכלוסיית חיידקית מסוימת או פוגע באחרת, וכך משפיע על קצב פירוק המזון במעי ובעקיפין על רמת הסוכר בדם ועל הנטייה להשמנה.
עם זאת, הם מצאו שלא כל אדם מושפע באותה צורה מצריכת הסכרין, כך שיהיו אנשים שעבורם צריכת ממתיקים מלאכותיים מסוג סכרין לא משפיעה על המשקל או על הנטייה לסוכרת.
*******
אז מה המסקנות שלנו מכל זה?
קודם כל, חשוב לשים לב שמדובר במחקר מאד קטן. מאד קטן.
התוצאות שלו נראות ברורות, אבל יתכן שאם הוא יערך בקרב קבוצה גדולה יותר, התוצאות יהיו שונות.
ועם זאת –
עבורי המחקר שינה את ההתייחסות לשאלה – האם להמשיך לשתות דיאט.
כשהשאלה הזו עולה, אני עוצרת כדי לבדוק האם באת קריטי לשתות את כוס הדיאט הזו?
אם כן, ואתם באמת חייבים את כוס הדיאט שלכם אחרי האוכל, סבבה.
תהנו.
אבל בו זמנית – אל תוסיפו לה עוד מוצרי דיאט במהלך היום, ובטח – אל תתנו אותם לילדים.
כמו שהבנו, זה לא מרזה.
וממש לא ברור אם זה לא עלול ליצר נזק.

שלכם,
במתיקות טבעית
אורית