ל"ג בעומר היה פעם חג של מדורות – מדורות ענק, עם בובות שהיינו מכינים כדי לשרוף וכמובן המון תפוחי אדמה (קרטושקס)

אז נכון שהיום מדורות זה לא אקולוגי, ועדין, זה תרוץ מעולה לדבר על תפוחי אדמה 😊

למה בכלל אוכלים תפוחי אדמה בל"ג בעומר?

להבדיל משאר מאכלי החגים היהודיים, הפעם אין שום סיבה!
ולראיה, בעדה החרדית אף אחד שם לא שם תפוחי אדמה במדורות שאותן מדליקים מאחת משתי הסיבות – לעילוי נשמתו של בר יוחאי, כמו נר נשמה גדול, או לזכר לדרכי האיתות בהם השתמשו הלוחמים בימים ההם.

אם מאד ננסה לחפש סיבה, נוכל לזהות שזריקת תפוחי אדמה למדורה הוא גם מנהג פגאני בחג שהיה קרוי חג תחילת האביב. אולי זה ההקשר? אולי
או אולי סתם זה ממש טעים?

לא נדע.

בימנו, זוכים תפוחי אדמה למוניטין מפוקפק משהו.
האם הוא מוצדק?

****

קצת רקע.

כיום, תפוח אדמה מדורג מקום 4 אחרי אורז, חיטה ותירס בגידולים האחראים לביטחון התזונתי בעולם.
כלומר, הוא מזון בסיסי מאד בתזונתם של אוכלוסיות גדולות מאד.

אבל בעבר זה היה שונה.

תפוחי האדמה הגיעו לאירופה כמו גם התירס, עגבניות, והפלפלים מהרי האנדים עם הספרדים.
חלק מהמדינות אימצו אותו, בעוד שבאחרות הוא נחשב שנים רבות לצמח רעיל ואסור למאכל אדם.

כשתפוח אדמה הגיעה לצרפת הוא שימש להאכלת בהמות בלבד, אפילו היה חוק שאסר על בני אדם לאכול תפוחי אדמה מחשש להרעלה.

הסקוטים מצידם הטילו איסור לאכילת תפוחי אדמה כי הם לא מוזכרים בתנ"ך,
וקתולים הדוקים בבריטניה אסרו על אכילת תפוחי אדמה כי לפי השמועות ניתן להכין מהם שיקוי אהבה ולכן הם אינם ראויים למאכל של אדם חסוד וצנוע.

 המהפך

המהפך קרה כאשר רוקח צרפתי בשם אוגוסט פרמנטיה, חזר לצרפת אחרי 7 שנים בשבי הגרמני.
שם, בשבי, המזון העיקרי שהוגש לאסירים היה תפוחי אדמה.
להפתעתו הוא ראה כי השבויים שהסכימו לאכול תפוחי אדמה, שרדו במצב תזונתי טוב יותר מאשר אילו שסירבו לאכול אותם.

בעקבות ממצאיו הוא חזר לצרפת במטרה למגר את הרעב בקרב עניי צרפת בעזרת תפוחי האדמה.
דרך השיווק שלו הייתה מעניינת – הוא פנה דווקא לאצולה, ושם ערך מסיבות בהן לואי ה-16 ומרי אנטואנט התקשטו בפרחי תפוח אדמה, וטעמו מזונות מיוחדים עשויים מהפקעת האסורה.

הוא גם קיבל שדות מהמלך, ושם החל "לעשות ניסויים" בגידול תפוחי אדמה תחת מעטה סודיות.
הוא העסיק שומרים שפטרלו סביב השדות במשך היום, ובערב נטשו את משמרתם ו"איפשרו" לעניים שגרו באזור להיכנס לשדות ולגנוב את תפוחי האדמה.
כך הפך הגידול המאיים למזון נפוץ וזמין.

מצרפת התפשטו תפוחי האדמה לשאר מדינות מרכז אירופה, ומהן לצפונה.

הסיפור של אירלנד עם תפוחי האדמה

אירלנד הייתה המדינה הראשונה שאימצה את תפוחי האדמה באופן גורף.
באותן שנים, אירלנד, תחת שלטון בריטניה, נשלטה בפועל על ידי האצולה שהחכירה שטחי חקלאות לאיכרים.
האיכרים היו מחויבים בתשלום חלק גדול מתוצרתם לבעלי השדות, דבר שדיכא כל רצון להתפתחות, גיוון, והתנסות בחקלאות יעילה ואיכותית יותר.

המלכה אליזבת היתה זו שהציעה בתחילת המאה ה-17 לשתול תפוחי האדמה בכל אירלנד.

עבור האירים, תפוחי האדמה היו מושלמים.
היות והם גדלים מתחת לאדמה, המעבר של חיילים על האדמות לא פגע בתוצרת.
בנוסף, השילוב בין גידול פשוט יחסית, ערך תזונתי גבוה, העמידות של הגידולים למזג אוויר קר, והכמות הגדולה של תוצר שיוצאת משטח קטן יחסית, גרמה לכך שבמהלך המאה ה-18 כמעט 80% מהתוצרת החקלאית האירית הייתה תפוחי אדמה.

אבל הבלעדיות של תפוחי האדמה כמקור לביטחון תזונתי יחיד באירלנד היה בעורכיה.
בשנת 1845 הכתה מחלת הקימשון את תפוחי האדמה, וכתוצאה מכך בשנים שלאחר מכן מתו כמעט מיליון אירים מרעב.

רבים נטשו את אירלנד לארצות הברית, והם אילו שהביאו איתם את האהבה לתפוחי האדמה ליבשת אמריקה הצפונית.

*****

האם תפוח אדמה הוא פרי או ירק?
מי המציא את הצ'יפס הבלגים או הצרפתים?
מה הערך התזונתי של תפוחי אדמה?
ואחת ולתמיד – האם תפוח אדמה משמין?

כל אילו בכתבה הבאה

ואם אתם בכל זאת עושים מדורה, קבלו טיפ של אפרת אנזל – קישרו את תפוחי האדמה זה לזה בחוט מתכת וכך לא תאבדו אותם מתחת לגחלים.

ל"ג בעומר שמח 😊

מפגש של חברים או משפחה לאירוע של "על האש" אינו סתם מפגש לארוחת ערב או צהרים, זה אירוע.
מדובר ביום מלא שעיקרו סביב מה שמתרחש על הגחלים (בין אם אמיתיות או חשמליות).

ולכולם יש אותו סדר:

נקניקיות וכנפיים קודם, כדי שהילדים יאכלו כבר

ואז הבשר ה"קל" חזה, פרגיות, שיפודים, לבבות

ובסוף הסטייקים

ועל השולחן תמיד מגוון עצום של סלטים, חומוס, טחינה, ולצידם נוספו בשנים האחרונות מנות צמחוניות וטבעוניות
וכמובן תוספות של פיתות, צ'יפס (הילדים כמובן, הם הסיבה הרשמית, אבל לא ראיתי מבוגר שזה מנה ממנו לטעום), תפוחי אדמה, אורז, תירס…

ואז,

אחרי שכולם כבר פתחו כפתור, שחררו את החגורה,

שתו הרבה יותר מדי

והתעייפו ממש

יוצאים הקינוחים – גלידה כזו או אחרת, עוגות, פיצוחים, פירות

ומי מסוגל להתנגד להם בשלב זה?

ושוב נגיע הביתה מטושטשים משובע ואלכוהול, ונתעורר בבוקר עם צרבת.

שלא לדבר על תחושת התשישות שמלווה את הגוף אחרי יום שבו הוא אכל כל כך הרבה
(ולא חשוב אם הוא התאמן קודם או לא)

*****

תסריט מוכר?

אם כן, ואם מתחשק לכם לביים לעצמם תסריט חדש, הינה לכם שלושה טיפים חשובים שיסייעו לכם בכך :

הטיפ הראשון

הטיפ הראשון הפשוט יחסית, אבל הוא סוד שידוע רק למעטים :)

הידעתם שאפשר להכין גם ירקות על האש??

כן, לצד אותן מנות ראשונות של נקניקיות וכנפיים הניחו על האש גם שיפודי ירקות, חצילים, עגבניות, פלפלים, בצלים וגמבות.
יוצא אש!

הטיפ השני

הטיפ השני דורש תרגול, אבל הופך קל יותר ככל שתתאמנו בו – והוא לתכנן.
כן, תתכננו.

תתכננו מראש מה תאכלו, מה לא תאכלו ואפילו כמה.

אל תסמכו על תחושת השובע כמי שתעזור לכם לעצור.
ביננו, אתם לא אוכלים כי אתם רעבים, אתם אוכלים כי כיף לכם עם כולם, וכי כולם אוכלים.

אז תתכננו – אפשר להחליט שאתם "רק על הבשר" או שאתם מחכים לסטייקים,
או שאתם קובעים מראש כמה ואיך אתם אוכלים ולא חורגים מהכמות.
תתכננו משהו, לא חשוב מה, העיקר שהוא ייצר לכם הגבלה מסוימת על האכילה ויסייע לכם לצאת מהאוטומט.

אחרי שהחלטתם מה תוכנית העבודה שלכם, ספרו עליה למישהו.
כשאנחנו מחליטים לבד עם עצמנו מה לעשות, קל לנו "לשכוח", אבל כשאומרים לאדם אחר, לא נעים לפשל, ויש סיכוי גדול יותר שגם תעמדו בהחלטה שלהם.

הטיפ השלישי

אכלתם את מה שתכננתם אבל האירוע לא מסתיים?

זוזו הצידה מהאוכל. שבו רחוק, שחקו כדורגל עם הילדים, קחו את עצמכם ואת בן/בת הזוג או את אחד הילדים לסיבוב. ברגע שתעשו הפסקה תרגישו כמה אתם שבעים.

ותזכרו – אם תצליחו, נהדר. ואם לא? רגשות אשמה לא מרזים, וותרו עליהם

חג עצמאות שמח!

בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי.

חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת.

היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט

כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה.

"לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו"

והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי שבוע.

והילדה יורדת, ועולה, ויורדת, ועולה

ומשהו נראה לי לא תקין.

תנו לה לבוא לבד, אני מבקשת.

ואז זה קורה.

בפגישה השנייה של שתינו לבד הדמעות משתחררות.

כולם מעירים לה, כל הזמן. מתמיד.

גם סבתא. בעצם, בעיקר סבתא,

וגם אמא.

והיא באמת מנסה, אבל זה לא פשוט לה. והאמת נמאס לה.

היא מזהה את המבט בלי המילים,

את האיסורים שהם רק עליה ולא על הרזים ממנה בבית

את האכזבה של כולם מהמשקל שלה. ממנה.

והאמת שבסדר לה. ככה. בדיוק ככה.

היא חכמה, ומצליחה, ויש לה מלא חברים ועיסוקים

ורק בבית…בבית היא מתחבאת רוב הזמן בחדר שלה.

אוכלת לבד, נמנעת מקשר עין בארוחות המשפחתיות.

לא צריך, אני אומרת לה. את לא חייבת לרזות.

את עושה ספורט, אוכלת בריא, גם אם לא תהיי רזה, בריאותית זה בסדר

פעם, אם את תרצי, אני בטוחה שתצליחי

כרגע, אם הם רוצים בשבילך, ואת לא רוצה בשבילם,

זה אבוד.

שלוש שנים חולפות, והיא חוזרת.

במדים, עם הדרגות.
באותו משקל, אבל עם חיוך.

היא כבר קצינה, גרה מחוץ לבית

אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי היא מצליחה לדבר עליהם בלי דמעות.

עכשיו היא רוצה.

ועכשיו, היא גם תצליח.

הכוונות הטובות שלנו יכולות לגרום לנזק.

נזק שלא יהיה קל לתקן.

נזק גדול יותר מכל תועלת שאולי נצליח לעשות.

אבל אנחנו כן יכולים לעזור, ברגע שהם מבקשים עזרה.

יש לכם ילד/ה שמתעסק יותר מדי עם אוכל, מראה, ספורט ומתחיל להראות לכם שזה אולי הזמן להתערב, או שילד/ה שמבקשים עזרה?
זה הזמן.

הציעו להם להגיע לתהליך קצר וממוקד שבו יקבלו את כל הידע הנדרש והכלים כדי לעשות את זה טוב

לכל הפרטים צרו קשר

ברגע שבני נוער אוכלים לא מספיק ביחס למה שהם צריכים ובמגוון שדרוש להם על מנת לספק את צרכי הגוף הגדל, מתרחשת פגיעה רב מערכתית – במערכת העיכול, בוויסות מנגנוני רעב ושובע, ביכולת הריכוז, בוויסות מצבי רוח (לא שהם באמת יודעים לעשות את הוויסות הזה גם ככה בגיל ההתבגרות…) ובעקבותיהם פגיעה בגדילה, בהתפתחות המינית ובפוריות.